ליקוטי חבר בן חיים א יב

כמעט כל הברכות שהבטיח הש"י לאאע"ה בזה ואברכך ואגדלה הכל נכפל לו אחר מעשה העקדה כי ברך אברכך וגו' ויירש זרעך וגו' כי אז היה גמר נבואת לך לך: ידו בכל ויד כל בו כתב של"ה כי כל הוא שם הקדושה. ואברהם שיצאו ממנו פסולת הרבה כתיב ביה בכל. כי נתברך במקצת קדושה כמ"ש רז"ל ביצחק ולא כל יצחק. וגם יצחק שיצא ממנו עשיו נתברך מכל יעקב שהיתה מטתו שלימה כתיב ביה כל ופי' בזה מרן הגאון ח"ס זצלה"ה כי ישמעאל ידו שולטת כ"ז שיעקב רק בכל תערובות קדושה ואמנם בעת יהיה יעקב צרוף לעם קדוש ויקרא כל ואז יד כל בו: סנסן ממני על ענין מעמד בין הבתרים מדוע שאל אאע"ה אות על ירושת הארץ לא זולת. ומה ענין תשובת הש"י על זאת ידוע תדע כי גר וגו' גם לשון וגם את הגוי שנתקשו בו רז"ל ודרשו לרבות ד' מלכיות ול' אשר יעבודו אחרי כי החל הכתוב בבנין הפעיל ועבדום הו"ל למיכתב אשר יעבידום ונראה דאחרי דאברהם היה לכה"פ לפי דעת ס"ע בברית בין הבתרים בן ע' שנה ועדיין לא היה לו בן ידע והבין כי נבואה לעת רחוק היא ועד אשר תפרה ונחלת את הארץ ודאג אאע"ה על זרעו כי הם לא יבקשו לעזוב ארץ מכורתם ללכת לכבוש את ארץ כנען וכמו שהיה במצרים שמתו מהם ארבעה חלקים שלא רצו לצאת ואחד מחמשה יצאו וז"ש אאע"ה אתה תקיים הבטחתך אבל במה אדע כי אירשנה כי בני יאבו לירש את הארץ פן יאמרו חביבה לנו ארץ מכורותינו. ולזה הבטיחו הש"י ידוע תדע כי אחשוב מחשבות אשר תתקיים הבטחתי. והראשון כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם. כ"ז שהם בשאר ארצות אם גם יהיו שמה אלף שנים ועשרים דורות יאמרו עליהם דוקא כי גרים הם בארץ כמו שדרשו רז"ל במדרש איכה ע"פ היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח. אילו מצאה מנוח לא היתה חוזרת. ואמנם אם גם זאת לא יועיל כי יהיה נוח להם לגור בארץ נכריה מלהיות תושבים בארצם אזי ועבדום וענו אותם. ואמנם וגם את הגוי אשר יעבודו מעצמם שיאמרו חדל ממנו ונעבדה את מצרים אזי דן אנכי לאותו גוי ואחרי כן יצאו: הערות בדברי הרמב"ן פ' לך לך אאע"ה חטא חטא גדול וכן הוא בזוהר פ' לך לך: דפוס פ"ב ד"ה וטעם אנשי סדום כי כן כתיב. הוא סוף הדיבור וקום התהלך הוא דבור חדש: עו"ש ד"ה אל פארן וממרא שם האיש הוא דבור אחד עם אחי אשכול וכו': ד"ה וירדפם עד חבה ברח ברגליו צ"ל אורח ברגליו: ד"ה ויאמר ד' אלקים וכו' ויש לשאול. אבל לפי דעת סדר עולם הובא ברמב"ן פרשת בא ע"פ ומושב בני ישראל וברש"י ותוס' פ"ק דשבת היה אאע"ה בעת מלחמת המלכים בן ע"ג ובברית בין הבתרים בן ע' שנה ופ' לך לך שנאמר שם ואברם בן חמש ושבעים שנה מאוחר לכל המראות האלו כאן: בסו"ד הנ"ל וכלי הזה אמרו בב"ר וכן היא בגמ' פ"א דברכות דע"א: ד"ה יאמר בו חבקוק וה"ז בענשו של סנחריב צ"ל כענשו: ד"ה ביום ההוא כל דברי הרמב"ן מוסכמים לפי דעת סדר עולם הנ"ל: ד"ה ודע וראה בסו"ד בפ' וארא אם יהיה אלקים בעזרי כצ"ל: ד"ה ועל דרך האמת האות הזה אות כשבת ר"ל שניהם רומזים לספירת יסוד. ומ"מ המילה דוחה שבת משום שהוא מוקדם: ד"ה וערל זכר ואין כאן ערלת לב צ"ל ואין כן: ד"ה בעצם היום שמנה עשר ושלש מאות היא סוה"ד. וכל מקנת כספו הוא דבור חדש: עוד הערה בפ' זו במ"ש אאע"ה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי עי' רמב"ן שיישב למה לא פתר אברהם אע"ה ההבטחה על העוה"ב. י"ל בזה כי אין שכר עוה"ב מובטח לצדיקים עד אחרי מותו. כי הן בעבדיו לא יאמין ואם ח"ו בזקנותו יהא תוהה על הראשונות אבד כל צדקתו. כמו שדרשו רז"ל על מאמר יחזקאל הנביא. ועל כרחך הבין אאע"ה. כי השכר המיועד הוא בעוה"ז וע"ז קאמר ואנכי הולך ערירי: דרך אחר י"ל ע"ד שהביא רש"י בקהלת דברי המדרש ע"פ ומי אוהב בהמון לא תבואה גם זה הבל. אפילו עשה אדם כמה מצות ולא עשה מצוה הקבועה לדורות מה הנאה יש לו וצריך באור במתים חפשי כתיב ודרשו רז"ל כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות. ונראה כי באמת אין אדם אשר לא יחטא. ואם גם זכיותיו מרובים עדיין לא הגיע לשלימות שהיה בו קודם שנברא וכמו שנמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא. אבל אם ישאיר אחריו ברכה מצוה קבועה לדורות נמצא מצותיו קיימין אף לאחר מותו וחטא אין בו. אזי יגיע לשלימות העליון. וזה ענין מאמר רז"ל הנ"ל אפילו עשה אדם כמה מצות. מאחר שאי אפשר כמעט שלא יחטא חטא אחד מה הנאה יש לו אם לא שעשה מצוה הקבועה לדורות ויוציא אף פרי בזמן שלא יחטא עוד. והנה אאע"ה בענותנותו הגדולה היה חושב על עצמו כזאת. כי אם גם עשה מצות הרבה בעולם. אי אפשר שלא חטא ואם כי מה השכר הרב שיזכה בו הרי עדיין לא הגיע לשלימות שהיה בו קודם שנברא ולולא היה לו בנים יהיה ולמדן לעשות צדקה ומשפט. אין מצוה קבועה לדורות יותר מזה. אבל ואנכי הולך ערירי אם כן מה תתן לי: ורגיל אני לפרש עד"ז מאמר רשב"י פ' לולב וערבה ראיתי בני עלי' והמה מועטים. אם שנים הם אני ובני הם. ופריך הש"ס והא לא חסר עלמא מליו צדיקים ומשני הא דעיילי בבר פרש"י ברשות הא דעיילי בלא בר. וע"ד הנ"ל יל"פ כי רוב הצדיקים במותם לא יעלו אל מקום שנאצלו ממנו רק ברבות הימים ע"י בניהם ותלמידיהם. אבל רשב"י ובנו לא הוצרכו לזה כ"א בצאת נפשם שבה אל מעון הקדושה. והיינו דאמר הא דרשב"י דעייל בלא בר בלא בניהם ושאר צדיקים עיילי בבר. ועד"ז פי' מרן הגאון ח"ס זצ"ל מאמר רז"ל אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם. ואם הראשונים כבני אדם אנו כחמורים ולא כחמורו של רפב"י. הכוונה. כי התלמידים מעלים את רבותיהם ממדרגה למדרגה בג"ע. ועי"ז נקראו הצדיקים גם בג"ע מהלכים. ואמנם אם התלמידים עושים מעשה בני אדם אזי רבותיהם בג"ע ירדו ממדרגת מהלכים למדרגת מלאכים. ואם גם יהיו התלמידים כחמורים ולא כחמורו של רפב"י אזי ירדו רבותיהם גם ממדרגת מלאכים למדרגת ב"א: