ליקוטי חבר בן חיים א קכח

מתאותיו מאן ימאן ואולי לזה כיון קהלת באומרו כל הדברי' יגעי' אם לא יוכל איש לדבר וגם לא תשבע עין לראות ולא תמלא אוזן משמוע ולזאת בהיות מצב האנושי עד"ז אזי הכרח הוא ליפות ולפאר בית ה' בכל מיני נוי והידור ולזאת בימי אבותינו הראשוני' יען כי היתה תורתם ואומנתם עיקר מאוויי לא בזבזו על זה יען לא הי' להם צורך בזה ועד"ז כבין מרז"ל בירושלמי שקלי' שדרשו ע"פ כי עזב ישראל עושיהו ויבן היכלות בזמן שישראל בונין בתי כנסיות סימן הוא שעוזבין את התורה כי אז הכרח הוא להם להיות בית ה' היכל מלך ומעתה נבאר ד' המשורר א' לא' החילוק שבין כוסף לכלי' כי הכוסף הוא תאות לב האדם ובכל זאת האדם לא יחזור אחריו אבל דבר אשר נפש האדם יכלה אחריו לא ינוח עד אשר יגיענו ועל ד"ז אמר המשורר מה ידידות משכנותיך ה' וגו' ר"ל מה תועלת יש בידידות בית ה' ואמר כי ע"י ידידות זה נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' לא די בי הכוסף לבד כי אם גם כלתה נפשי לבא בחצרות ה' ובהיותי שם לא לבי שהוא רוחי לבד ירנן כ"א לבי ובשרי ירננו אל אל חי ולא נהי' כמו שנא' בו בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ואמר עוד גם ציפור מצאה וגו' הנה האדם מכונה בשם צפור כמ' הכ' נודי הרכם צפור והסבה בזה ע"ד שאמר הכ' כי אדם לעמל יולד ובני רשף יגביהו עוף אז"ל אדם לעמל יולד או לעמלה של תורה או לעמלן של בריות כי הש"י שם בטבע האדם אשר לא ישקוט כל ימי חייו וישתדל בכל מאמצי כוחו להגביה עוף ומדה זו טובה לאדם כי רק ע"י השקטי' והכוחי' יבא כל רע בעולם וז"ש כשם שהבני רשף נוצרו להגביה עוף כן האדם ע"כ לעמל יולד והנה כשם שבבני רשף יש שני מיני' המין הא' מכונה בשם צפור המה המצפצפים בנעימות קולם בכל צפר וצפר כפי' הרמב"ן פ' מצורע והמה רק לתענוגי בני אדם והמין השני המה צפרי דרור רבי הנזק ומעט התועלת כן המה כתות בני אדם המגביהי' עוף בתורה וחכמה המה הצפורי' אשר יתענגו בהם בני אדם לא כן אותם אשר ישתדלו להגביה עוף בקניני העוה"ז המה מכוכי' בשם דרור יען יזיקו זא"ז ואמנם אם ידידות בית ה' גם צפור מצאה בית כמו שאז"ל אביי לא הוה גרס כ"א בבי כנשתא אמר ה' אהבתי מעון ביתך ואמנם גם הדרור אם גם לא יהי' בית ה' ביתו בכל זאת יתגורר שמה כדרור אל קנו והיינו ודרור קן לה ואשר הוא יקצר ישתדל אשר בניו ילידי שעשועי' יתקנו וז"ש אשר שתה אפרוחי' את מזבחותי' וגו' ואמר אם ידידות בית ה' אזי אשרי מאושרי' בכפשם יושבי ביתך ולא יתמהמהו מלבא שמה וגם בהיותם שם עוד יהללוך סלה ולא יקדימו לצאת ואמנם יש עוד בידידות בית ה' דברי' בגו כי הנה דהע"ה הי' הראשון אשר עלה על לבו לבנות בית לה' ואמר עליו הש"י הטיבות כי הי' עם לבבך וא"ש מדוע לא עלה על לב שאר הצדיקי' שהיו קודם דוד ונוסף ע"ז כי בימי חגי כשנתרשלו ישראל בבנין בית שני חרה אף ה' בהם והוכיחם אמנם הענין אמר הכ' שדי לא מצאנוהו שגיא כח ואז"ל אין הקב"ה תובע מן האדם יותר ממה שעליו לעשות והנה כ"ז שהתנהגו בני האדם בעניני עולמם הוא ע"ד הפשיטות די לנו אם גם בית ה' בנוי ומתוקן אף בלא יופי והידור וזה הי' ענין דורות הראשוני אמנם בימי דהע"ה אשר החלו עם בני בני ישראל להתנהג ברמה אמר דהע"ה על עצמו הנה אנוכי יושב בבית ארזי' וארון ה' בתוך היריעה כלפי לייא שולחנך מלא ושלחן רבך ריקם והן הנה ד' חגי הנביא העת לכם עתה שבת בבתיכם ספוני' ובית ה' חרב נמצא אשר בזמנינו זה אשר בעו"ה בתי משכנותינו מיופין בבית כל איש כפי מסת ידו החיוב עלינו לפאר ולרומם בית ה' וזה ג"כ אמרם כל עיר שגגותי' גבוהי' מגג ביהכ"נ חריבה ואר"א אנא עבידנא למתא מחסיא דלא חרבה והרי הוא בכלל זה אלי ואנוהו וד' רז"ל התנאה לפניו במצות וגם הת"א שתרגם אבני לי מקדשא כיון ע"ד שאז"ל הידור מצוה עד שליש במצוה ועד"ז מרגלא בפי מרן זצוק"ל אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר להבדיל בין עובד מאהבה לאינו עובד מאהבה ואמנם אצל זה אלי ואנוהו כ' אלקי אבי וארוממנהו והכוונה כי הש"י לא ימצא חפץ בשום הידור מצוה אם אינו על הדרך שדרכו בו אבותינו מעולם ואמר שהע"ה אל תבוז כי זקנה אמך ואמר עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם יקרוה עורבי נחל הכוונה בזה כי מנהיגי ישראל נקראי' אביהם ואז"ל מורא רבך כמורא שמים יען הרב הוא פי ה' בארץ ואמנם הכבוד הזה יאה לו כ"ז שהוא שומר משמרת ה' ולא יטה צאנו מן הדרך וע"ז אמר שמע בכי מוסר אביך ואמנם ואל תטוש תורת אמך כי עד"ז נאמר במקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב ואמנם אם ח"ו הענין להיפך כי ימרדו באביהם ע"ד שיבזו מנהגי אבותינו הראשוני' ע"ז אמר שלמה עין תלעג לאב משום ותבוז ליקהת אם דהיינו זקינם יקרוה עורבי כחל וגו' וז"ש אימתי קיימת זה אלי ואנוהו אם הוא אלקי אבי ג"כ שלא אזוז מקבלת אבי ואז וארוממכהו ומטעם זה נקרא ביה"כנ ולא בית תפלה להורות שצריך להיות בנוי ע"ד המקובל בכל כנסת ישראל ואמנם נקרא עוד ביה"כנ כי תכלית בית זה לשכח כל א' שם מאוויי' ונהי' שם רק כלנו יחד עבדי ה' וישקוט בבית זה מלבנו כל קטטה וכל תקלה ונהי מכונסים באגודה א' ועד"ז כ' מש"כ בזוהר כי הא' מן הדברי' המעכבי' הגאול' הוא שיחתינו בביה"כנ כי הנה ידוע אשר השנאת חנם בינינו היא מעכבת הגאול' ואם בעת תפלתינו לא היינו מסיחים דעת כלל וכלל הי' באותה שעה לכה"פ אהבה בינינו ותפלתינו נשמעת ואמנם ע"ז השיחה בעו"ה אדרבא בעת העבודה יתגוררו ח"ו מדני' וזה שמעכב קבלת תפלתינו ואה נשתדל בכל עת לתקן מעוות זה בינינו יקבל ה' תפלתינו ברחמי' ויחתום אותנו לחיים טובה ולגאולה שלימה בב"א: