ליקוטי חבר בן חיים א קכג

הנה בימי המן נאנחו ישראל שנואי המן ובימי מרדכי שוב נאנחו שנואי מרדכי ונ' דהנה באמת מן התימא הגדולה על מרדכי כי מה הביאו לזה לגזור הריגה על שונאי ישראל ולעורר קנאה בין האומות ונ' דאמר שהע"ה הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי הגו רשע לפני מלך ויכון בחסד כסאו הכוונה כי הנה נאוה למלך להנהיג מלכותו בחסד אמנם שיתנהג המלך בכל עת במדת החסד הוא לפי אשר הם בכי מלכותו אם אין בהם סוררים ומורים אבל בהיות בתוך העם רעים וחטאי אזי יהי' ע"כ הנהגתו וחקיו ומשפטי לייסר אותם וממילא אי. איפשר אשר לפעמי' גם ישר בחבלי רשע יתמך וזה כוונת ה' מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה הכוונה באיש תרומות לדעתי באיש המורם מכל העם ואינו משגיח בטובת הכלל והכה המולך ע"כ במשפט יעמיד ארץ לפי מה שראוי לבני מלכותו וא"כ אם משפטו חזק וקשה לא במלך העון כ"א באיש תרומות הוא אשר יהרוס הארץ וימנע מהם טובת המלך והנה הצורף לא יוכל לעשות מלאכת אומן חכם מסיגי כסף כאשר יוכל לעשות מכסף צורף וז"ש הגו סיגים מכסף ואזי יצא לצורף כלי שלם בשלימות וכן הגו רשע לפני מלך ואח"כ ויכון בחסד כסאו והנה מרדכי הצדיק הזה הי' דורש טוב לעמו וא"כ אם ישתדל שיהי' כל משפטי המלך טובים הי' צריך לבער הרשעי' תחלה כמ' שהע"ה הגו רשע לפני עלך ויכון בחסד כסאו והנה החילוף בין העם לעם העם הוא העם החשוב ועם הכל בכלל והנה בממשלת מרדכי כל העם היינו החשובי' שמחו מכל האומות ואך הרשעי' כפל פחד עלי' משא"כ במשול המן הכל נאנחו כי לא הי' אצלו משא פנים לא לצדיק ולא לרשע הרג את ושתי וביקש להרוג את מרדכי והנה כ' ומאמר אסתר קים את דברי הפורים האלה ונכתב בספר הכוונה כי העיקר ד' הפורים לידע כל איש בדורו ללמוד ממעשי הצדיקי' האלו להנהיג כן לדורות עולם והיינו קים את ד' הפורים האלה והנה כ"ז שנבין מה בין מרדכי שצוה להרוג להמן שצוה להרוג נוכל לשמוח בנס פורים כי הוא לנו לאות להבא והיינו חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי וכיון שלא ידע אזי אין מקום שוב לשמוח: ד' חז"ל סופ"ק דמגילה ורצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו שפרשו ממנו מקצת סנהדרין ואמרו עוד שם גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות דקודם שנעשה מרדכי משנה למלך קחשיב לי' בעזרא בתר ארבעה ולבסוף בתר חמשה: ונ' לבאר בנבאר מ' האי ינוקא בפ' אלו מגלחין שאמר על רב המנונא ורבה בר רב הונא גזע ישישים עלה מבבל ועמהם ס' מלחמותי' קאת וקפוד הוכפלו בשוד ושבר הבא משנער קצף על עולמו וחמד נפשו' ושמח בהן ככלה חדשה רוכב ערבות שש ושמח בבא אליו נפש צדיק הכוונה הי' לינוקא כי אחרי כי הי' רבה ורב המנונא ישישים במיתתם לא התעוררו העם עלי' באמרם הנביאים לעולם יחיו אמנם באמת אפי' אם הצדיק זקן שהגיע לגבורות בכל זאת לדורו אבד הא' כי אין לכו תמורתו בביאור ד' התורה וזאת שני' כי שפעת ומעין מעשיו הטובים נסתם מכל וכל והנה החל ואמר אף כי גזע ישישים הוא שעלה מבבל ולא היו צעירי לימים ואמנם בראשונה הלא הי' עמהם ס' מלחמותי' כי מי יפרק הוית ומי יגלה אורים והנה אמר כי שתים רעות יהא במיתתן הא' העדר השפע העולמיי והעדר אור התורה והנה הקאת מושבו בארץ מדבר ארץ מלחה ולא תשב ובואו מרמז לרעב ללחם ואמנם הקפוד מושבו באגמי מים כמ"ש ישעי' שמתיו למורש קפוד ואגמי מים והנה כ"ז שהת"ח בעולם יש להתורה כחל נובע מים חיים משא"כ בהעדר החכמי' בארות התורה משולים לאגמי מים וז"ש קאת וקפוד הוכפלו בשוד ושבר הבא משנער דהיינו רעב לתורה ורעב ללחם ואמר הש"י קצף על עולמו וחמד נפשות ואמנם שמחתו בעוה"ב עם הצדיקי' איננו כשמחתו עמהם בעוה"ז כי בעוה"ז תורתן פרה ורבה ע"י שהש"י מאיר עיני' בתורה ושמחתו בהם כשמחת בעל עם אשתו ואמנם שמחתו בהם בעוה"ב היא כשמחת חתן עם הכלה אשר לא יעשה פירות ואמר רוכב ערבות אך שמחתו בבא אליו נפש נקי צדיק ועד"ז אמר ג"כ ההוא ספדנא כד נח נפשי' דר' אבינא תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר ר"ל בתמרים שפעת העוה"ז שהיא זבת חלב ודבש ואמנם מול שפע התורה אמר כי כ"ז שהת"ח חי הוא משים לילות שלנו כימים כי ההולכים בחשך יראו אור גדול ועכשיו עלינו נשים לילות כימים על משים לילות כימי' כי עכשיו אנו צריכים להשים לילות כימי' ליגע עד בוש על משים לילות כימים ועד"ז כבין ג"כ מ' בר קיפוק שאמר על רב אשי אם בארזים כפלה שלהבת מה יעשו איזובי הקיר לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי הים וא"ל בר אבין שלהבת וחכה בצדיקי' מי איכא הכוונה כי בר קיפוק הוה סבר כי מיתת צדיקי' הוא לתרי טעמי' הא' ע"ד בקרובי אקדש שנענשים על חטא קל למען ועל פני כל העם אכבד וז"ש אם בארזים כפלה שלהבת אם בצדיקי' עושה הש"י דין מה יעשו איזובי הקיר ושנית יודע הש"י ללקט תאנתו והן בעבדיו לא יאמין והנה היצ"ה מכונה בקהלת בשם חרם דהיינו חכה וחרמי' לבה וז"ש אם בצדיקי' לא יאמין ולויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי הים וא"ל בר אבין לא כן לא שלהבת ולא חכה גרם כ"א מפני הרעה כאסף הצדיק בכו לאבלים ולא לאבדה וז"נ מ' דוד בקינתו על שאול ויהונתן שפתח ויאמר ללמד בני יהודה קשת הלא היא כתובה על ס' הישר הכוונה דהנה במיתת צדיקי' נ' בעו"ה כי עונותינו עברו ראש וקצף ה' על עולמו אמנם מצד אחר אנו רואים כי הש"י מקיים הבטחתו לאאע"ה כי נוטל צדיק א' ומכפר על עון הדור ואמנם זה דווקא אם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה' והנה הקשת הוא ג"כ האות כי העולם ראוי למבול מ"מ יש כאן זכירת ברית נח וז"ש דוד הע"ה ללמד לבני יהודה קשת שיבינו ענין מיתת הצדיקי' הנמשל לקשת הלא כ' על ס' הישר דהיינו וכל בית ישראל יבכו את השרפה וגו' ואמר הצבי ישראל על במותיך אם הי' צבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים למה מתו הצדיקי' והכה אז"ל אבידת רבו שמביאו לחיי העוה"ב קודם לאבידת אביו שמביאו לחיי עוה"ז וזה ג"כ גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות כי הצלת נפשות הוא רק בעוה"ז ות"ת בין בעוה"ז ובין בעוה"ב ואמנם רוב העולם לא יבינו זה וישמחו באיש מציל נפשות יותר מבכל ת"ח וז"ש כי מרדכי היהודי היו בו שני דברים הא' שהי' משנה למלך אחשורוש ושנית שהי' גדול ליהודים בתורה ואמנם מחמת זה לא הי' כ"א רצוי לרוב אחיו מפני