ליקוטי חבר בן חיים א קכא

כהחכם וגו' ור"י אמר והחכמה מאין וגו' רנב"י אמר וימת שם משה וגו' סמליון אומר וימת שם משה ספרא רבא דישראל תניא ר"א הגדול אומר י"ב מילין על י"ב מילין הי' הב"ק משמיע וימת שם משה ספרא רבא דישראל וי"א לא מות משה נאמר כאן וימת ונאמר להלן ויהי שם עם ה' מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש הכפלא בחטאו של מרע"ה אחרי שפרט ה' חטאו כמה פעמים בתורה הוא מסיר החטא מעצמו ואומר ויתעבר ה' בי למענכם וה' התאנף בי בגללכם ואין זה מדתו אשר הוא אדרבא ולפושעים יפגיע ונ' דרש"י כ' כי החטא הי' שהכה ולא דיבר והק' הרמב"ן מה לי הכאה ומה לי דבור וכ' דהנה וודאי אם היו ישראל אז רק בני תרעומת שפיר הק' הרמב"ן ואמנם אם ח"ו הי' בהם קטנות אמונה כמ' דהע"ה וקדוש ישראל התוו ששמו גבול ליכולת הבורא א"כ הי' מן ההכרח להראות להם שוב ענין שלא ראו עדן ומאחר כי נס ההכאה כבר ראו במסה ומריבה רצה הש"י להראות להם עתה ענין חדש אשר גם בדיבור בעלמא יהפך להם חלמיש למעינו מים ואמנם מרע"ה רועה נאמן שהבין זה עמד על נפשו לאמור כי ח"ו אין חסרון אמונה בקרב ישראל כ"א הם כבן אשר ימרה בכל שעה כנגד אביו ולא יצטרכו לנס חדש וע"כ החל דברו לאמור שמעו נא המורים כלומר הלא רק מורים אתם ולא אינם מאמינים ואמנם הש"י החופש כל חדרי בטן ידע כי באמת קטנות אמונה הי' בהם והם צריכין לנס חדש ולזה אמר להם יען לא האמנתם בי כלומר לא האמנתם לדברי להקדישני לעיני ב"י כי יש צורך להקדישני שוב בנס חדש לעיני ב"י לכן לא תביאו את הקהל הזה האינם מאמינים אל הארץ ומעתה שפיר קאמר משה כי ה' התאנף בי בגללכם יען היו מקטני אמנה והוא לא רצה לקבל כזה עליו נמצא כי באמת קיים משה בענין זה אשר הערה למות נפשו כי ורם רצה להראות לישראל שהם מחוסרי אמונה בעניו מוסר עצמו למות כמו שדרשו רז"ל עליו ואת פושעים נמנה וגו' והנה אמנם אדרבא במיתתו זאת עבד משה ה' יותר ובכמה מעשיו בחייו כי באמת זה רצון הבורא אשר כל מנהיג ישראל ימסור נפש להמליץ טוב בעד עדתו כמו שאז"ל על גדעון לך בכחך זה וז"ש ז"ל כי בשעת מיתתו עוד הי' מוטל בכנפי שכינה והלך ממדריגה למדריגה עד שנסתלק קברו ד' מילין ומה"ש אמרו עליו כי לא חטא מעולם כ"א צדקת ה' עשה כלומר השתדל לעשות שיצדיק ה' את עמו ומשפטיו ר"ל מדת משפטו עם ישראל כדת הראוי לרועה נאמן ואמנם הקב"ה אמר מעתה מי יקום לי עם מרעים מי יתייצב לי עם פועלי און כלומר מה יעשו מעתה מנהיגי ישראל כשיהיו בני מרעים ופועלי און אם יאחזו במדת מרע"ה שלא לקבל רע עלי' יענשו ואם אדרבא יגידו על פני' דרכם וודאי לא ניחא למרייהו ומה יעשו וענין זה אמר שמואל ג"כ כי הב"ה קונן מי כהחכם ומי יודע פשר דבר וכן ר"י אמר ג"כ ענין זה והחכמה מאין תמצא להנהיג בני ואיזה מקום בינה ורנב"י אמר כי הש"י העיד עליו וימת שם משה במקום שמת שם הי' עבד ה' כי מיתתו הי' ריח ניחוח אשר לה' וסמליון אמר כי הכא אמר הקב"ה וימת שם משה מיתת משה הי' ספרא רבא כלומר כמו סופר המלך כלומר מליץ הגדול של ישראל ועם זה הסכים ר"א הגדול כי בכל מחכה ישראל נשמע קול זה ואמנם י"א כי מדה זו של משה לא מת וכמו שכאשר הי' עם ה' מ' יום ועשו ישראל העגל למטה המליץ אך טוב על ישראל ואמר שוב מחרון אפך והיינו שהי' עומד ומשמש את ישראל לפני ה' כן גם עתה בכל עת עומד ומשמש ומליץ טוב וחסד על כל ישראל ויהיו כא אמרותיו לרחמים עלינו ועל כל ישראל ובא לציון גואל בב"א: דרוש והספד לז' אדר שני פ' צו על מיתת המאורים הגדולים מו"ה שמואל זאממער אב"ד בק"ק פאפא ומה"ו מאיר באסקאוויץ אב"ד בק"ק יאלע ומו"ה ליפמאן נייזאץ שהי' מקדם אב"ד בק"ק מג"ד ומו"ה יוסף בער בק"ק או"י. תרל"ו לפ"ק: במדרש ורש"י פ' זו אין צו אלא זירוז מיד ולדורות ובמ' עוד זאת תורת העולה אמר ר"א בר יודן משל למלך שכיבדו אוהבו בחביות יין וכלכלה תאיני' א"ל המלך זו דורן א"ל אדוני המלך זו לפי שעה אבל כשתכנס לפלטין אתה יודע בטנה אני מכבדך כך א"ל הקב"ה למשה היא העולה אמר לפניו רבש"ע ע לפי שעה הקרבתי אותה אבל כשתטיב ברצונך את ציון ותבנה ירושלים אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל וגו': ויל"ד הרי גם במדבר הקריבו עולה וכליל אז"ל כשנפל פור באדר שמח אמר כפל פור בירח שמת בו משה רבן ולא ידע אותו רשע כי בז' באדר מת משה ובז' באדר נולד משה וכ' בנעורר תחלה על מיתת הצדיקי' הנ"ל קורא אני על האחרון צר לי עליך אחי נעמת לי מאוד הכוונה כי כל צדיק בהעדרו צר לעולם כי יגרע מהם חקו במצות ומע"ט ואמנם אין כל צדיק זוכה אשר בחייו רוח הבריות נוחה הימנו אבל ביונתן היו גם שני' צר על מתתו ונעים בחייו כמ"ש הנאהבי' והנעימי' בחייהם וקורא אני על הרב מו"ה יו"ט נייזאטץ אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד הכוונה כי האיש הזה לא לקח מהעוה"ז מאומה כי אם להחיות וכל חיותו הי' רק בתורה מעין עוה"ב והנה עוה"ב נקרא שבת והיינו אין בין יו"ט הכ"י לעוה"ב כי אם אוכל נפש בלבד זולת זה חי בעוה"ז מעין עוה"ב וקורא אני על מו"ה ר' מאיר בתורתו של ר' מאיר היה כתוב כתנות אור בא' הכוונה כי התורה נחלקת בפנימיות וחצוניות החצוניות הם הדברי' הגשמי' הכ' בתורה כמלכי אדום אלופי שעיר וכיוצא הם רק מלבושים גשמיים לדידן אמנם הבא בסוד