ליקוטי חבר בן חיים א יא

ברכה בו כן אעשה למען עבדי לבלתי השחית את הכל. ולעיל ממאמר זה איתא שם א"ר אבא בר כהנא כי נחמתי כי עשיתים ונח. אף נח לא היה כדאי אלא שמצא חן. ויש להפליא מי שנאמר עליו אותך ראיתי צדיק. וכן צדיק תמים היה בדורותיו ידרשו בו כן. אבל הענין. דרשו רז"ל במס' ברכות מאי כי זה כל האדם כל העולם לא נברא אלא לצות לזה וכן אמר בן זומא ע"ג מעלה בהר הבית. ברוך שברא אלו לשמשני. וביאר הרמב"ם בהקדמתו לפי' המשנה כי לולא היה המון בני אדם משתדלים למצוא חפץ בהויות העולם היה העובד ד' אשר כל מגמתו בעולם לקנות שלימות לנפשו חסר מכמה וכמה דברים תועליים ועי"ז צדיק יסוד עולם כי הש"י מרחם על הבריות יען יעמלו לטובת הצדיק. ואמנם אם הצדיק בעצמו הוא איש אדמה. ואינו צריך להשתדלות זולתו אינו מגין על דורו. וזה היה החסרון בנח כי מיום שהאיר שכלו עם צדקתו יגע ומצא כלי המחרישה כמ"ש רש"י בשם ביר ע"פ זה ינחמנו. והיינו שדרשו רז"ל כי נחמתי כי עשיתים ונח. בדור משחת כזה לא היה ראוי לצדיק שבדור להיות כנח. המתקן בעצמו כל חפציו. והרע זה לפניו ית' ע"ד אשר נח לא ישים זה אל לבו להגין על דורו. וכמעט פגעה בו מדה"ד אלא שמצא חן והביאו רז"ל ע"ז הפסוק מירמיה שדמה הצדיק לתירוש באשכול ואמר בא וראה נוטע כרם יסמוך הזמורה בקנים וקנים אלו אין בהם ברכה גם בהזמורה עצמה אין ברכה גם החרצנים והזגים אין בהם ברכה. והברכה רק בטפת התירוש ובכל זאת הנוטע כרם צריך לקנים וזמורות וחרצנים וזגים. וכן ענין הצדיק בעולם הזה. וז"ש כאשר ימצא התירוש באשכול ואמר על כל האשכול אל תשחיתהו כי ברכה בו כן אעשה למען עבדי למען הצדיקים לבלתי השחית הכל וזה היה חסרון כח וכמ"ש: עוד הערה ממני. ויום ולילה לא ישבותו. מפסוק זה דרז"ל במס' סנהדרין עכו"ם ששבת חייב מיתה והביא הרמב"ם זה בה' מלכים עי"ש. וצריך באור אחרי כי סיפא דקרא ע"כ נמשך לרישא כל ימי הארץ זרע וקציר וגו' ומה ראו לדרוש כן ונראה דק' לרז"ל מדוע לא כתוב לילה ויום לא ישבותו כדרך שכתוב במע"ב ויהי ערב ויהי בוקר ולמדו מכאן המפרשים דבבני נח הלילה הולך אחר היום. והגאון בס' פנים יפות יישב בזה קושי' הפ"ד האיך שמר אאע"ה שבת הלא בן נח ששבת חייב מיתה ותי' כי בישראל כתיב מערב עד ערב תשבתו שבתכם ובב"נ הלילה אחר היום. נמצא דמאחר שעשה אאע"ה מלאכה בע"ש היה יכול לשבות בליל שבת. ואף ששבת בשבת מ"מ עשה מלאכה במו"ש. נמצא דאף ששמר שבת של ישראל לא עבר על איסור שביתת ב"כ. ונראה לבאר כי באמת אדה"ר נברא בע"ש ביום כמבואר במס' סנהדרין נמצא דאדה"ר ראה יום תחלה. ואח"כ לילה. אבל מאחר דכל תכלית הבריאה היה בשביל האדם צותה תורה לעשות זכר למע"ב מערב עד ערב תשבתו שבתכם להורות כי ההכנה שהיתה בערב הראשון כבר היתה בגלל האדם. ואמנם איזו אדם הוא תכלית הבריאה. המכיר את קונו ועובדו ומשלים נפשו בעולם ומקיים בנפשו וחיתו באור תראה. אבל החי בעולם למלאות תאותו הגשמית ולא יזכור יוצרו בוראו ואין תקוה לאחריתו הלא אדם כזה הוא רק לזיין העולם זה בכה וזה בכה וכשאר ברואי עולם. נמצא דלאדם כזה הוא יום תחלה ואח"כ לילה כי הורו הראשון ראה יום תחלה וכמש"כ. וזה שרמזה תוה"ק על בני נח אשר גלוי וידוע היה לפני בוחן כל העשתונות כי יכלו בהבל ימיהם עליהם אמר יום ולילה לא ישבותו יום תחלה ואח"כ לילה. ואם גלה לנו תוה"ק כי בני נח אלו המה רק כשאר ברואי עולם לזיין העולם. וזה הנותן להם קיום והעמדה. וע"כ אם יבקשו להאריך ימים יום ולילה לא ישבותו. ואם ישבתו הלא המה אז לאין תכלית וחייבים מיתה: הערות על הרמב"ן פ' נח פסוק והנני משחיתם את הארץ. הארץ תהיה בהשחתה כיון לספירת מלכות: פסוק ואני הנני מביא כפילים וראימים וזולתם פשיטא ליה להרב דהראם היה בתיבה והיא קושית הש"ס דזבחים קי"ג ע"ב עי"ש וצ"ע: פסוק מן הבהמה הטהורה דפוס פ"ב ומן דעתו צ"ל על דעתו: פסוק וימח את כל היקום כמו שאמרו בב"ר ולא דגים שבים והיא גמרא ערוכה זבחים קי"ג ע"ב וע"ש: פסוק ויזכר אלקים כי בזכותם ניצולו צ"ל בזכותו ניצולו: פסוק והנה עלה זית. אבל המים נתפשטו בכל העולם עיין זבחים קי"ג ע"ב דא"ל ר"י לר"ל בשלמא לדידי דאמינא לא ירד מבול לא"י משו"ה חרבה וכן אמרו שם בשלמא למ"ד לא ירד מבול לא"י היינו דקאי התם מבואר דהא א"י חרבה ממש ולא היו המים מתפשטים שם ודברי הרמב"ן צ"ע. ומשום קושיא י"ל דהיונה נשתלחה בבקר ושבה לעת ערב ואי אפשר שתפרח יונה מבקר עד ערב אם לא מצאה מנוח לכף רגלה נמצא מזה לבד היה די סימן לנח כי קלו ולא כיונה הראשונה ששבה מיד ולא כתב לעת ערב ואפשר דמשום הכי דרשו רז"ל עלה זית טרף בפיה רמז רמזה לו יהיו מזונותי מכורים כזית וכו'. אמנם מ"ש הרמב"ן שהיה שערי ג"ע סגורים במשך המבול כן הוא להדיא בב"ר שם נפתחו לו שערי ג"ע: רמב"ן ד"ה זאת וכו' הסכמת צ"ל הסכמה: ד"ה והיה בענני מה"ד של מטה ר"ל ספירת מלכות: ד"ה וחם וכנען הוא הבן הגדול. אבל בגמ' כתובות קי"ב ע"ב מבואר כדברי רש"י: ד"ה הוא היה גבור וארך ואכד וכלכה מן הארץ ההיא הכל דבור אחד עד ומצרים ילד: ד"ה בנסעם מקדם כדבריהם יהיו טפשים. כבר העירותי בפ' בראשית כי דברי הרמב"ן אלו סותרים למ"ש בפ' בראשית: ד"ה ומלאו את הארץ. ודע כי מסקנת הרמב"ן שיזמו לקצץ בנטיעות להגביר על פמליא של מעלה ע"י שמות שונות לזה כיון ג"כ רש"י במאמר שהביא שאמרו נטול קרדומות ונעשה עמו מלחמה: פרשת לך לך סנסן ממרן הגאון ח"ס זללה"ה אל הארץ אשר אראך ולא מצינו שהראה לו הש"י ארץ והו"ל למיכתב אשר אומר אליך ובעקידה שהראה לו הש"י ענן קשור על ההר שם נאמר אשר אומר אליך. אבל באמת לא נתקיימה ראייה זו עד שבא להר המוריה ומה"ט מצינו אחרי כי אמר הש"י לאאע"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת כתיב אחריה ויעתק משם כי כ"ז שלא הראהו הש"י לא נתקיימה הנבואה וזש"א לו אשר אראך. ובזה יובן כי