ליקוטי חבר בן חיים א קיח

והנקלה מי שחמורו' דומות עליו כקלות ירהב ויתגאה במי שקלות דומות עליו כחמורות והנה כ"ז שלא הגענו למדרגה זו עדן ד' המנהיגי' נשמעי' אך בהגענו למדרגה זו של ירהבו הנער בזקן ואז נוכל לקוות יען עם ה' כצאן בלי רועה ולזה נתקררה אז דעתו של ישעי' כי ידע כי הלאה לא תיפוק אמנם מאין פשטה המספחת הזאת אז"ל ג"כ דור שבן דוד בא קטגוריא בת"ח כי כ"ז שהת"ח יכבדו זא"ז לא יתבזו בפני ע"ה אך ע"י שקטגורי' בת"ח התורה בעו"ה מבוזה בעיני ההמון ואך מאין יבא מכשול זה להת"ח שלא יחושו א' על כבוד חבירו אז"ל ג"כ כשמת משה שהיו פניו כפני חמה ופני יהושע רק כפני לבנה אמרו זקנים שבדור אוי לה לאותה בושה אנו שזכינו לשאוב מים מבורו של משה עכשיו יהא זה מנהיגנו וכן הענין בכל דור אמנם אמרה תורה אין לך אלא כהן ושופט שבימיך ועל ענין זה אמרה תורה ואשר ילבשם לומר כי הבגדים כל אשר ילבשם עפ"י ה' הרי הוא כאהרן בכהונתו וכן חובה עלינו אף כי אנחנו מרגישים בהעדר הצדיקי' הנפטרים ויודעים כי הנשארי' כלבנה נגד החמה נגדם בכל זאת אין לנו אלא כהן שבימינו וז"ש מה בגדי כהונה מכפרי' כלומר ילבשם עפ"י הי' שיצוה כן עד"ז מי"צ מכפרת אם לא נבזה הצדיקי' הנשארים והוא רחום יכפר וגו' ובלצ"ג בב"א: דרוש והספד על מי"צ הרב הגאון מו"ה יחזקאל בנעטה ז"ל אב"ד בנייטרא ומיתת הרב מו"ה יוסף פלעש אב"ד בוו"ב ומיתת הרב מו"ה שמואל עוזר ז"ל והגאון מו"ה ישעי' ר"ג אב"ד בגליל מאדעה. פ' ויחי תרט"ו לפ"ק: ויחי יעקב וגו' כ' רש"י למה פ' זו סתומה לפי שכיון שנפטור יעקב אע"ה נסתמו עיני' ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבד' במ' מו"ק כי כח נפשי' דר' אבינא פתח עלי' ההוא ספדנא תמרי' הניעו ראש על צדיק כתמר נשים לילות כימים על משים לילות כימים: ונ' בנבאר מ' לרז"ל במ' ב"ב פ' הספינה באותו היום שנפטר א"א ע"ה עמדו כל גדולי ארץ בשורה ואמרו אוי לו לעולם שאבד מנהיגו אוי לה לספינה שאבדה קוברנטה והנה בב' המאמרות יל"ד מדוע התמרים והגדולי ארץ דווקא יספדו ויותר מזה יש לדקדק על המ' בב"ב הדרך לומר תחלה החדה ואח"כ הפתרון ולא לומר תחלה פתרון ואח"כ החידה ונ' דהכה אמר הכ' ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד הכוונה עד"ז כי הנה כל אדם אשר הקימו ה' על המשמר להצדיק רבים לעבודת ה' אל ידמה בדעתו כי בנפשו לבדו יוכל להכניס בלב הרבים דבריו. לא כן הוא כי מה האדם הא' אם כגבה ארזים גבהו שיוכל להפוך בדבריו לב הרבים אמנם לא כן כאשר רבים מראשי בית ישראל יתחברו יחדיו ללחום מלחמת ה' וכל אשר יתקן ראש א' במקום זה הדבר בעצמו יתקן כמו כן אחר במקום אחר ואזי יופיעו זוהרם זה כנגד זה ויאירו לעמת בני ישראל והנה השמש והירח המה לבדם אשר בעצמם יאורו פני תבל לא כן הכוכבים כי אך בשיתופם והתחברם בכחם להאיר וז"ש ומצדיקי הרבי' המה ככוכבי לעולם ועד אשר אך במרביתם יוכלו לתקן את אשר תבקש נפשם ועד"ז נ' לפרש מרז"ל ע"פ והזקנים אשר האריכו ימים ימים האריכו שנים לא האריכו ואמרו עלי' כל המתעצל בהספידו של ת"ח ראויי' לקוברו בחייו שנאמר מצפון להר געש שגעש עלי' ההר שבת פ' האורג דהיינו אם הת"ח מרגישים בעצמם אשר ע"י אסיפת א' מבני החבורה נתמעט כחם ע"כ וודאי כל השתדלותם זה לעומת זה ויצליחו במעשי' משא"כ המתעצל בהספד של ת"ח והיינו שאינו מרגיש ההעדר כי יאמר בלבו הלא אנוכי עדן חי וזולתו ג"כ אוכל להנהיג עם ב"י ואיש כזה ראוי לקוברו בחייו כי חייו אינם כדאי וזה הענין רמזו רז"ל בב' המאמרים כי הכה ההמון לא התעוררו כ"כ בהעדר הצדיקי' כי יאמרו בכל עת לא אלמן ישראל וחולשת האור אחרי העדר הצדיקי' לא יבינו כ"א המנהיגים האחרי' וע"ז אמרו תמרים היינו הצדיקי' הרוצים לעשות פירות בעולם כמו שד' רז"ל על צדיק כתמר הניעו ראש על צדיק כתמר כי לכם מגיע ההעדר ואמרו כי אפי' העדר א"א ע"ה לא הבינו כ"א גדולי הארץ והם אמרו אוי לו לעולם שאבדו מנהיגו ואז"ל הטעם למה אין כל העולם מרגיש ההעדר ומשלו ע"ז לספינה שאבדה קברניטה ר"ל רב החובל והנה אעפי"כ לפי שעה הספינה הולכת כי הרוח ומים ממטי לה ואמנם מה יהא בסופה וכן הוא בהעדר הצדיק כי עולם כמנהגו נוהג ואמנם מה יהא בסופינו בעו"ה והנה ביתר מורגש העדר הצדיק בגלות המר הזה אשר מכח השעבוד בעו"ה כל מגמתינו אך להקל עול הפרנסה וכיוצא ואחריתנו מנגד עינינו ואמנם זה עיקר עול הגלות כי אין זבח ואין כהן ואמנם הת"ח אשר יזרז עדתו למען לא יהא להם תרתי גיהנם ועי"ז גם בגלות ישיגו השלימות הוא המשים לילות הגלות לימי' וז"ש נשים לילות כימי על מי שמשים לילות כימי' והנה יעקב אע"ה גם בימי גלותו לא עזב מלעבוד ה' בכל עת ועי"ז כל ימיו היו שנות חיים חיים אמתיי כאמור ואתם הדבקי' בה' אלקי' חיים כלכם היום כי מי שאינו דבק בה' אפי' היום שהוא חי הוא קרוי מת וז"ש כי אפי' בארץ מצרים חי יעקב שבע עשרה שנה ועי"ז היו כל ימי יעקב שני חייו וכו' והנה כ"ז שהיה יעקב חי היה מזרזם כי מאחרי שהם בתוך או"ה בארץ לא להם יעמדו על עצמם שלא ישנו בשינת העולם אמנם אחר מיתת יעקב כשהתחיל השעבוד דימו כי עיקר צרת השעבוד הוא חסרון עוה"ז ולא כן הוא הדבר כ"א חסרון התכלית והיינו שנסתמו עיני' וכו' מצרת השעבוד שלא ידעו עיקר צרתו של שעבוד והטעם שהתחילו לשעבדם: