ליקוטי חבר בן חיים א קטז

עלינו כאשר הבטיחנו ונגלה כבוד ה' וכיוצא אזי וראו כל בשר יחדיו ועי"ז ילכו עמים רבים ויאמרו איש לאחיו כעלה בית ה' ויורינו מדרכיו כי מציון תצא תורה וז"ש מרע"ה עדותיך נאמנו מאוד אימתי אם לביתך נאוה קדש אם נגביה קולה של תורה צריך אתה להגביה תחלה קולה של ביתך וזה ה' אתה בעצמך תכוננהו ולא יהי' מעשה ידי אדם הנכנסים תחת סוג הטבע ואז יהי' לאורך ימים ואמנם ר' חגי אמר משמי' דהני ינוקא אמר פי' הכ' למ"ד ארך אפים ראה אעפ"י שהתפלל משה במרגלים ואמר כאשר דברת לאמור שהשם יאריך אפו אף לרשעי' ביאר ואמר דזה דווקא במרגלי' שהסית והדיח היצר כל עדת ישראל וכלם הוצרכו לאריכות אפים הזאת אבל אם בעדת צדיקים יקומו רשעים להסית ולהדיח ולהפוך הקערה על פיה עדן במקומו עומד כי השם לא יאריך להם אפו ויבער הקוצים מן הכרס והנה מצינו בכ"מ שהש"י עושה דין שמו מתקדש ע"ד ויקדש בם בקרובי אקדש והתגדלתי והתקדשתי וכיוצא וז"ש עדותיך כמו דברותיך שאמרת אתה אף לרשעים נאמנו מאוד והיינו לביתך ר"ל בית יעקב שהוא בית ה' לכל ביתם נאוה ר"ל הגון קודש ה' לאורך ימים אשר ה' יכבוש כעסו עד לאורך ימים אמנם כשהרשעים בעדת צדיקים אזי אל נקמות הופיע כי הרשעים עמך ה' ידכאו ונחלתך יענו ע"י המינות והאפיקורסות ולזה היסב דבריו מול העם הניסת ואמר בינו בוערים, וגו' וז"ש שלא תאמר חזר בו משה לגמרי וכשם שביקש כי הש"י יאריך אפו עם הרשעים כשאין צדיקים בקרבם ככה ביקש ג"כ שהשם יאריך אפו לרשעים עם הצדיקים כשהם בעדת הצדיקים לזה סמיך ואמר אל נקמות ומייתי ש"ס דידן ראי' כי כ"ז הוא מתפלת משה כמקובל בידינו אשר כל הי"א מזמורים האלו משה אמרן והנה מדתו של משה כך היתה וכן מצינו בעגל אחר שעשה דין ברשעי' אמר אעלה ואכפרה בעד חטאתכם וז"ש הכ' עליו עמד בפרץ לפניו לאחר שכבר פרץ בעם לבער החוטאי' אזי עמד להשיב חמתו ואמנם אהרן לא כן היתה מדתו כי הוא הי' אוהב הבריות בטבעו מקרב הרחוקי' לתורה ולמד מדה זאת ממעשה הקטורת שאז"ל כל ת"צ שאין בה מפושעי ישראל אינו תענית ר"ל אם הצדיקי' לא יצטרפו גם הפושעים עמהם ויבקשו לגונן עלי' ילמדו זה ומה שמנה הכ' חלבנה שריחה רע בהדי סמני הקטורת והיינו כי נפש ישראל א' ותלויי' אלו לכפר אלו על אלו וז"ש עלי' בשעת המגפה ויתן את הקטורת עי"ז ויכפר על העם וביאר הכ' ואמר ויעמוד הוא עמד בין המתים בין הרשעי' ובין החיים ועי"ז נתקשרו הצדיקי' עם הרשעי' ותעצר המגפה והנה בכל דור יש ב' מיני צדיקי' אלו יש אשר בקנאתם לה' ינזרו מן הרשעי' ויעשו בהן דין כל מה דאפשר ויש אשר משתתפי' עמם להגן עלי' אולי יחזרו עוד בתשובה ואמנם בעקבא דמשיחא אין צדיק כמשה שיעשה דין ברשעי' אשר עי"ז יוכל לעמוד בפרץ ואמנם איכו ג"כ צדיק כאהרן שיהא כדאי להגן על ישראל ועפ"י מש"כ יבוארו הכתובי' בפ' שמיני ויבא משה ואהרן אל אוהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם ופי' רש"י ויבאו וגו' למה נכנסו ללמדו על מעשה הקטורת וכי מה ענין הי' אז ללמד מעשה הקטורת הקטרת הקטורת הו"ל למימר אמנם אז"ל כי כל זמן שהי' משה משמש לא שרתה שכינה עד שעבד אהרן עבודתו והיינו כי מדת אהרן בענין זה היה חביב להשם ממדת משה כי מדת אבינו הרחמן ג"כ לבלתי ידח ממנו נדח והנה טרם שרתה שכינה ע"י אהרן ביאר לו משה במה יזכה למדה זו וא"ל כי מדתו הוא המדה הרמתה לו הש"י במעשה הקטורת שצוה בה חלבנה בהדי בוסמין והקטורת חביבה לפני ה' מכל הקרבנות ועי"ז ויצאו שני' ויברכו את העם ר"ל הרקים שבהם כי כלך יפה רעיתי ועי"ז וירא כבוד ה' אל כל העם ועפי"ז נבאר חטא נדב ואביהו וע"ד שביאר העקידה כי ממעשה הקטורת באו לחטא זה ועפ"י דרכו לדרוך באופן אחר כי נדב ואביהו ראו כח וגודל מעשה הקטורת אמנם הם לא הבינו כחו זה שאמרנו כי על הצדיק להליץ טוב ולקשור עמו בעבותות אהבה גם הפושעי ישראל כ"א הם סברו להיפך ע"ד שאמרו ז"ל ראוי רבינו שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו ראוי לכך כי בשביל צדיק א' ג"כ נברא העולם אמנם הדור מסיך ומבדיל שלא יוכל הצדיק להוציא מקדושתו מן הכח אל הפועל וזה ענין הקטורת כלומר כי החלבנה הזה הוא חייב אשר הצדיק לא הגיע למדרגת קדושתו אשר בה יחפוץ והן אמת אשר הם היו במדרגה רמה ונשאה אמנם חשבו כי לולא היו בדור שעשו העגל וכיוצא כבר עלו למעלה ראש ולבחינה זו נתנו כל א' הקטורת ומעתה לא די אשר לא כפרו בקטורת זה על עדת ישראל אלא הוסיפו להעלות חמת ה' בעמו וז"ש ויקחו איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עלי' קטורת ר"ל כי הבעירו אש החמה ע"י הקטורת זה והקריבו אש זרה חמה נכריות ר"ל חמה אשר לא צוה אותם כי אין זה רצון הבורא ואמנם אהבת ה' את עמו ביום ההוא הפכה החמת עלי' למדה"ד למספר לה"ר על הכלה אל החת וביום חתונתו הלא עליו חרה יחרה וז"ש משה אל אהרן אמר לו הנך ראה בעיניך מה שביארתי לך לפנים במעשה הקטורת כי הוא אשר דיבר ה' לאמור אם גם בקרובי אקדש אמת כי כל קדושתו הוא בצדיקי' הקרובים בכל זאת לא אחפוץ בצדיקי' שידברו סרה על עמי כ"א על פני כל העם ג"כ אכבד רצוני שידברו לי הצדיקי' אשר אכבד על פני כל העם כי אין שמחה לאב כמלשינים לו על בכו וכמש"א ז"ל בגדעון לך בכחך זה וגו' ועפי"ז כבין פלוגתת הצדוקי' עם הפרושי' בענין הקטורת ביוה"כ כי הנה גם ממה שצוה הש"י שלא יכנס כה"ג לפני ולפנים בלא קטורת הוא ג"כ לעורר על כונתינו כי זכות זה הוא אשר לפנים ינחנו ואמנם הצדוקי' האומרי' כי יתמר מבחוץ הוא לומר כי לולא הרשעי' שבדור לא הי' צריך להמתין עד יוה"כ והי' במדרגת משה שהי' רשאי לבא בכל עת אל הקודש ואמנם דעתינו המקובלת בהיפוך כי לכך אמר הש"י אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו כלומר ע"י שתלו הגדולה בעצמם אמר השם אל אהרן אשר בלי קטורת לא יבא וזה ג"כ ביוה"כ דווקא כי אין ביאתו שם כ"א להתפלל בעד רשעי ישראל דהיינו שיהא מתמר מבפנים: אז"ל במס' מו"ק למה נסמכה מ"צ לבגדי כהונה דכ' והלבשתם את אלעזר בכו ואהרן יאסף אל עמיו לומר לך מה בגדי כהונה מכפרים כך מי"צ מכפרת נ' בנבאר א' רז"ל במס' חגיגה י"ח קללות קילל ישעי' את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד מאי ירהבו הנער בזקן יבאו בכי אדם המכוערין מן המצות וירהבו במי שמלא מצות כרימון והנקלה בנכבד יבא מי שחמורות דומות עליו