ליקוטי חבר בן חיים א קיג

לעמוד לשרת לפני העם וגם אחר מותו אמנם בעת עבודתו אדרבה אמרו ז"ל האי צורבא מרבנן דמרחמי לי' לאו משום דמעלי כ"א אמרי ליבעי אינש רחמי עד זיבולא בתרייתא שלמא רק אז יהא לו שלם וכן אמרו איזהו בן העוה"ב ואזניך תשמענה דבר מאחריך, ואמרו עשה דברי' לפני מטתך ולאחר מטתך לא זולת ח"ש ר"י כי זה האיש הרוצה להחיות נפשו ע"י זכות צריך להיות גדל בש"ט וכל מחשבתו יהא רק להיות נפטר בש"ט והביא ראי' מד' קהלת שאמר כי ש"ט צריך להיות טוב משמן טוב כי הטוב לאחר שכלה ריחו הטוב יאבד מבלי זכר מאומה משא"כ השם טוב ביום המות אשר אז לא ישתדל בעל הש"ט במאומה אז צריך להיות שמו הטוב והיינו מיום הולדו ולא מיום הלידה דקאמר דקאי איום שנולד בו הש"ט דהיינו בעודו בחיים והנה הרגישו רז"ל לאיזה ענין הזכיר הכ' כאן כי חפני ופנחס כהנים ואמנם האיש אלקנה הזה הי' הפכם הנה הם כל מגמתם הי' שלא להיות עבד לעם כ"א שר. ומושל עליו כאשר יספר הכ' ורצו להגדיל שמם ועי"ז נמנעו העם לבא בית ה' וזה האיש דפק על פתחי ישראל והשפיל עצמו לפני' להעלותם עמו כמו שדרשו ז"ל על יעלה וגו' והנה זה מדת הצדיקים כ"ז שהמה בחיים לא יחוסו על כבודם כלל וכל מגמתם לעשות להם זכר בארץ אחרי מותם והש"י יברך זכרם כשם שעלה באלקנה שזכה לבן שהי' כמשה ואהרן כמ' ז"ל ח"ש זכר צדיק לברכה הצדיק רוצה לעשות לנפשו רק זכר והוא לברכה משא"כ חפני ופנחס שהי' בהם מדת הרשעים שרוצים לקנות שם בחיים ונתקיים בהם ושר"י: דרשו ה' בהמצאו וגו' עד כי ירבה לסלוח ובילקוט כי ירבה וויתר לנו הקב"ה סליחה א' משלו וזה עשירית האיפה: כ' אם יהיו חטאיכם כשני' אז"ל במ' שבת פר"ע כשני מבע"ל אר"י אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית עד עכשיו כשלג ילבינו: נ' לבאר כי הנה מחקרי תהלוכות בני אדם הסכימו כי כל כתות ב"א נחלקו' במדותי' לד' כתות הא' נקראת בלשונם זאנגוינישע המה אשר ידמו בדעתם ובנפשם כי להם יאה הגדולה והתפארת והב' פלעגנאטישע המה אשר יבוזו לכל כבוד ויקר וכל אנפין שווין בעיני' והג' מעלאככאלישע הונה בעלי המרה שחורה העצבים יומם ולילה והרביעי' המה הנקראים עסטעטישע המה הרחמני' ואניני הדעת ובנחקור על ד' תקופות השנה נמצא כי בהם יסבבו דעות הנזכרות על רוב ב"א בד' התקופות כי באביב האדם מלא תקוה ותוחלת ככת הא' ובקיץ ירדוף אחרי תענוגו' ככת הב' ובסתיו יב' טרף לביתו ויחמול על משפחתו ככת הד' ובחורף האדם עצב ככת הג' ואמנם גם ימי חיי האדם הם מעותדים לעבור עליו רוח שונה מזה ומזה ויכניסהו בכל עדן לא' מהד' כתות הילד בבית הספר אשר יבטיח נפשו כי יעלה ויגדל הוא מהכת הא' והבחור כראותו כי תוחלתו נכזבה ימסור עצמו ביד יצרו הוא מהכת הב' והאב אשר עליו פרנסת ביתו והוא מלא רחמי' מהכת הג' והזקן בעל המרה שחורה כאז"ל סבא בביתא פחא בביתא הוא מהכת הד' והנה כל א' מהד' כתות מומו ושבחו בצדו כי הכת הא' הם אשר יתאמצו למשול בכל אשר סביבותם ולא נברא העולם אלא בשבילם והמה אשר עליה' שלמה אמר זד יהיר לץ שמו ואמרו ז"ל אפי' אאינשי ביתי' לא מתקבל ובכי הכת הב' המה הרקי' והפוחזי' אשר אין אמון בם והכת הד' עליו אמז"ל חיי' אינן חיים כי המה מצטערי' עם כל אדם וגם על רשעים ישפתו רחמי' והכת הג' ה"ה כבר מובדלי' מכת האנושי וקרובים לכת המשוגעי' והנה אם יכנס האדם בא' מד' הכתות בפרק מחיי האדם אשר דעת הכת הזאת גוברת עליו והוא נמסר אז בכבלי ברזל בדעת הזאת אזי בנקל עליו עדן להפרד ממנה כאשר יעבור עליו הזמן ההוא וכשם שלא יתאוה האדם בחורף לתענוגות הקיץ כן לא יתאוה האדם בימי הבחרות לתאוות ילדותו ואמנם אם האדם מלידה ומבטן בעל הכת הא' אזי עליו אמר הכ' אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו והנה עליהם אמר שלמה אולת כסלי' אולת ר"ל כי אין עמם דבר המביאם לדעתם המשובשת לא הילדות ולא הבחרות לא העושר ולא העוני כ"א האולת עצמה והנה החלוק בין השני לבין התולעת כי השני הוא צבוע מהתולעת וברבות הימים מעצמו יסור מראיתו משא"כ התולע צריך ס' פעמי' ס' שיבטל בתוכו וזה הענין ג"כ בין השלג להצמר בלבנותם כי השלג מעצמו מקור האויר בלי עמל יתהווה משא"כ הצמר צריך כבוס ונקוי ומעתה ז"ש אם יהי' חטאיכם כשנים ר"ל כי איננו מעצמו מקור משחת וכל רע דעבד לגרמי' עבד כי הוא רק מוכרח ולא ישחית אחרי' עמו אזי מעצמו יכהה מראיתו ויתלבן מעצמו כשלג הזה ואז"ל בביאור דהיינו אם רק משך ימי חייו גרמו לו ואמרו זקן מנאף אין הדעת סובלו כ"א אם יהי' נשני' הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית שהם קר וחום קיץ וחורף וכן יהי' חטאות האדם מישך שייך לאותו פרק מימי חייו אזי כשלג ילבינו: ואם אמנם יאדימו גם לאחרי' יען היותם כתולע שהוא הצבע בעצמו אזי צריכין נקוי ולבון כצמר הזה וכן אז"ל יערוף כמטר לקחי תזל כטל להגון די כטל לשאינו הגון צריך מטר דווקא ואמנם התולעי' אלו שני מיני' הכת הא' המה האפקורסי' הגמורי' האומרי' הרג בקר ושחוט צאן כי מחר נמות והשניי' הקרובים להם אשר יספקו ג"כ במציאות עוה"ב וע"כ כל אשר יוכלו להתענג בעוה"ז ישוטו עליו כי אין ס' מוציא מידי וודאי ואמנם אלו אם ישובו מהר טרם יכנסו בכת האחרת של האפקורסי' יש עוד תקוה לאחריתם. ואמנם אם יתמהמהו יפלו ברשת הכת הא' וכן הניסת העובד את יצרו אם לא ימהר לשוב ירד אל כת האפקורסי' וזה הענין שדמה שלמה המינות לאשת זנונים כי אחיות הנה וז"ש דרשו ה' בהמצאו כ"ז שהוא עדן מצוי אצלכם טרם תכפרו בו ואפי' מי שכבר נסתפק במציאותו כ"ז שהוא עדן קרוב אצלו שלא יכחשהו לגמרי יקראהו ואך אין ווידוי בלא עזיבת החטא ע"כ יעזוב הרשע הניסת דרכו דרך תאוותו והמסתפק הקרוב לאפיקורס הנקרא איש און כמו בעל האון כי לא קנאו מאחר יעזוב מחשבותיו וישוב הרשע אל ה' וירחמהו ויצילהו מיד יצרו ואמנם האפקורס כאשר ישוב לא ישוב אל אלוקי' לעשות לו דת חדשה כ"א ואל אלוקינו ישוב כי אף שהרבה לפשוע לכפור בעיקר אמנם אלוקינו ירבה לסלוח והנה לפי דברינו הענין אמור באיש אשר לא יסיתנו תאותו ומשלו רז"ל זה בעני החוטא כי אין אדם בועט כ"א מרוב טובה כמ' הכ' ודי זהב משא"כ העני החוטא הוא האיש אשר לא יאמין באמונה ומ"מ וויתר לו הש"י סליחה א' משלו אף כי חטא נגד הבורא ית' בעצמו: