ליקוטי חבר בן חיים א קיא

להם ואמרת כ"א מהם מצווה לאמר לאחרים ופי' הענין להזהיר הגדולים על הקטנים כי הם צריכין להשגיח שישמרו הקטנים מדבר חטא ועון: באיכה רבתי פ"א כד דמך ר' יוסי ממלחי' סליק ר"י ור"ל לגמ"ח וסליק עמהון ר' יצחק פסאקא והוה תמן חד סב בעי למיעל ולמפתח עלוי' ולא שבקיני א"ל ר' יצחק פסאקא קדם אילן אריותא דאורייתא אתפפח פומך א"ל ר' יוחנן שבקוני' דהוא גברא סב יעול וישתבח באתרי' עאל ופתח מציכו שסילוקן של צדיקים קשה לפני הקב"ה יותר ממאה תוכחות חסר שתים שבמשנה תולה ומחרבן ביהמ"ק בתוכחות כ' והפלה ה' וגו' ובחרבן כ' ותרד פלאים אבל בסילוקן של צדיקים כ' ולכן כה אמר ה' הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא אר"י פסאקא יהא דין גברא פומא בריך: נ' בנבאר כ' ואתם נצבים וגו' הכה פתח בל' רבים ומיד אומר בל' יחיד לעברך בברית וגו' וסיים והי' בשמעו את דברי האלה וגו' יאמר שלום יהי' לי וגו' למען ספות הרוה את הצמאה וכבר נתקשו המפרשי' בפי' פ' זה וסיים בו אז יעשן אף וגו' הנה כבר רש"י עורר אותנו כי קללות שבתו"כ ב' רבים אמורים ושבמ"ת בל' יחיד. ונ' הענין הוא כך כי הנה באמת בעוה"ז הציבור נידון אחר רובו ואין הקב"ה ממהר להנקם מיחידים החוטאים אכן לאו כל אנפין שווין בזמן שהיחיד ילך אחר עצת יצרו ולא ימשיך אחרי' אחרים כירבעם בן כבט והדומי' לו אזי ה' יאריך לו לא כן הדבר אם ישתדל לקשר קשר רשעי' כשרש הפרה ברבות הימים ראש ולענה אזי כביכול יענוש אותו לבדו להשמידו מקרב אחיו והן אמת מי שלבו דואג מחמת ה' אם גם יצרו יפתהו לעבור עבירה בכל זאת בנפשו ידע כי דרכיו לא יתכונו ולא ימשיך אחרים אחריו אבל בזמן שהחוטא מחטיא אחרי' ע"י שיבדה לו ד' כזב להעמיד חטאתו זה למופת כי אבדה אמונה ונכרתה ממנו וגם הפתחון פה וטצדקו דקאמר יאמר למען הדיח אחריו ולא כן הוא בנפשו: והנה זה ענין הקללות שבתו"כ ושבמ"ת אלו שבתו"כ לציבור שרובן חטאו בל' רבים אמורות ואלו שבמ"ת ליחיד הזה הפורה ראש ולענה והנה לכך סיים התוכחה מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב לומר כי כל א' ענינו לדבר אחר ופי' אח"כ בפני כל העדה מ"ט אמר לה עוד תוכחה זו ואמר תכלית התוכחה הזאת אתם כל ישראל נצבים וגו' לעברך כל א' וא' מכם בברית אשר אנוכי כורת עמך עם כל א' וא' היום ופי' הטעם כי בקללות שבתו"כ לא זכר פן יש בכם איש אשר בלא"ה לבבו פונה מעם ה' והוא ירצה להיות פורה באחרי' ג"כ ראש ולענה ויאמר בשמעו הקללות שבתו"כ וקאי הזאת אמאי דסיים אשר כרת עמם בחורב כיון שאין הקב"ה דן הציבור כ"א אחר רובו א"כ הרי יש צדיקים מרובי' בדור ואם גם אנוכי אלך בשרירות לבי מ"מ שלום יהי' לי. ואמנם הוא לא יאמין וגם את זה וכזה יאמר רק למען הדיח אחרי' ואמנם הרודף ונרדף מתאותו זה א"צ להסתה דילי' ואכן הוא יבקש לספות הרואה את הצמאה מי שאינו צמא ג"כ מחמת שיפתה אותו בד' אלו ואמר לתכלית זה היא האלה כי אז יעשן אף ה' וגו' באש הפרטי הזה ורבצה בו האלה הכתובה בספר הזה שהיא בל' יחיד: ובמ"ש מובנים ד' הכ' בתוכחה שבתו"כ אם תלכו בקרי אף אך אני אלך עמכם בחמת קרי כי הנה כ"ז שיחיד א' חוטא והקב"ה שולח עליו יסורין יפשפש במעשיו ויראה כי בדבר אשר זדה עליו וישוב אל ה' אך כשרוב הצבור חוטאין ואזי וכשלו איש באחיו וזה נלקה על חטאת חבירו וזה על חטאת חבירו וידע בבירור כי בזה לא חטא ועי"כ יתלה במקרה משא"כ בייסורי יחיד אמכם כ"ז אם זה היחיד נלקה על חטאי' פרטי' משא"כ אם נלקה על אשר לבו ואמנתו נכזבה אזי גם ייסורי יחיד אי אפשר לו לעמוד על ידם על האמת וז"ש אם רואה אדם שיסורין באין עליו לבדו ולא על אחרים אזי ע"כ הוא בעצמו הגורם כי וכשלו איש באחיו לא נאמר כ"א ביסורי הרבים ואמנם אם לא מצא ע"כ חטא בביטול התורה בכללה באמונתו שקר וכיוצא וז"ש בייסורי יחיד מאחר שאתה נענש על כי שקרת באמונתך והפלה ה' את מכותך כלומר יעלימם ממך שלא תבין על מה הם באים ולא תחזור למוטב אמנם בכל זאת אם גם מהיחיד הזה נעלם והוא ימות באין מוסר מתי סודו המכירים דרכיו יצדיקו עליו את הדין ואמנם זה אם חטאת החוטא גלוי ומפורסמת והמה חוטאים אשר מכל איש לפשע ועון יחשבו ואמנם יש שעושה במדותיו מעשה זמרי ומבקש במעשיו שכר כפנחס ואם הקב"ה יעניש לעושה אלה גם כל רואיו יתמהו מדוע נעשה לו ככה וההעלם על מכתו בכפלים וזה הענין הי' בין בית ראשון לשני כמ"ש במדרש איכה כי זה ענין נתגלה עונם שחטאו בע"ז ג"ע וש"ד חטאים מפורסמי' וכבר המלצנו ע"ז הפ' חטא חטאה ירושלים ר"ל שחטאו חטא גדול כ"כ אשר על כן לנדה ותועבה היתה אשר כל מכבדי' הזילוהו כי כ"א ראה ערותה ואמנם עי"ז גם היא נאנחה ותשב אחור אכן בבי"ש טומאתה בשוליה החטא הי' שבאת חכם והי' תורה ומע"ט ולזה לא זכרה אחריתה שיהא אחריתה ככה ותרד פלאים כשירדה הי' ירידתה פלאים הפלא ופלא בכפלים. ואמר הטעם אין מכחם לה לומר אין אדם יודע פשר דבר עם ה' אלה ומארצו יצאו ואויביו אומרים יראתם ואמונתם היא האמיתית וז"ש ראה ה' את עניי כי הגדיל אויב הוא יחשוב כי לאמונתו הגדולה ואמנם הרופאים המשכילים הם הבינו מעמד ומצב הענין כמה גדול ש"ח לפני המקום וזה מבואר ממה שרצו להשלים עם אספסיינו' וכיוצא מתקנת הילל פרוזבול אלאחר חורבן ומעתה הצדיקים האלו אמרו להם פשר הדבר ועדן אין ההעלם כ"כ כ"ז שיש א' בעיר ובמדינה המגלה סוד הענין ואמנם בראות ה' כי אין ד' הצדיקי' נשמעים יען כל ד' התורה אפי' זה שעדן עושי' הוא להם למשא ויעשו עוד מה שאין עושין הוא החפץ בהצדיק עמו יקח מגינים מעל ראשי' ועי"ז אין איש מבין ומביט במרת נפשו וז"ש הכ' יען כי נגש העם הזה ר"ל שהם מנוגשי' ע' רד"ק שם כלומר יגיעי' מתורתו ובפיו ושפתיו לבד כבדוני ולבו רחק ממנו לכן הנני יוסיף להפליא הפלא ופלא ר"ל חורבן ביהמ"ק וע"י מה ואבדה חכמת חכמיו וז"ש ההוא סבא כי ק' סילוקן של צדיקים יותר מהכל וכמ"ש ואמנם סיים, ובינת נבוניו תסתתר ר"ל כי אם גם הנבונים זקני' שעדין בחיי' יבינו ההעדר ויאמרו ככה לאנשי דורם יאמרו עלי' לכבוד עצמם ידרשו לאמור לעם גדולת הת"ח ולזה המה יכבשו תבונתם ויסתירו' והנה זה הי' כוונת האי סבא אם ר"י ור"ל גדולי הדור ירדו לספוד יאמרו כל מה שירבו בגודל ההעדר הכל להגדיל נפשם משא"כ אם