ליקוטי חבר בן חיים א קח

תוס' ד"ה רבא אמר ופסק כך רש"י פ' כיצד צולין ויל"ד הא כבר העתיקו ד' רש"י וכ' דר"ל דהא דפסק רש"י כרבא בהא גם התוס' מסכימין אבל רש"י פסק כן פ' כ"צ כלומר בפלוגתא דרב ולוי וזה ק': באו"ד ומעשה רב לכאורה אין זו קו' אלימתא מאחר דהתירו רבא אפרזוקיא למכלא במלחא מיהת דלמא מפ' לי' הר' כמאן אי כרב אי כלוי והי' מחמיר לענין כותח: באו"ד וגם מר בר רב אשי והנה הרמב"ן במלחמות פ' כ"צ שם כ' דסכנתא שאני וכ' דפליגי בפלוגתת הש"ך בנה"כ עם הטו"ז יו"ד קט"ז אי בדגי' עם בשר מהני ביטול או לא וס"ל לרמב"ן דלא מהני ביטול ותוס' ס"ל דמהני ביטול ואי ריחא לאו מלתא ממילא בטיל ועד"ז נתרץ קו' אלימתא שהק' תלמיד א' דלמה אמר הש"ס מר בר רב אשי אמר אפי' במלחא נמי אסור ולא אמר רבותא טפי דאפי' בשרא נמי אסור ובשלמא להרמ"בן ל"ק איכא למימר דמיירי שהבשרא הי' שמן והביניתא כחוש וכיון דבאמת ריחא לאו מלתא דיו להחמיר משמן לכחוש אבל פיטום להיפך לא שייך כיון דריחא לאו מלתא אבל לד' תוס' ק' ולמ"ש א"ש דלד' תוס' שוב מהני ביטול וי"ל כאן מיירי שהבשר הי' בו ס' נגד האי ביניתא דל' מ' דלא הי' כ"א דג א' ומשו"ה הבשר הי' שרי והביניתא אסור: באו"ד וע"ק א"כ הו"ל לאתויי התם כבר עוררנו במקו"א דאדהכא לא ק' להו דאדרבה הוה שייך לומר דבמאי דאיפלגו אביי ורבא כבר אפלגו קמאי רב ולוי והיינו משום די"ל אפי' לד' רש"י דרבא לית לי' דלוי דדווקא בת תיהא ס"ל לרבא ל"ד לפת חמה וחבי' פתוחה משא"כ בשר עם בשר בתנור אחד אבל אפכא ק' להו ונ' דקו' זאת דחקו לרש"י לפ' דגם לוי לא ס"ל כרבא דללוי דיעבד שרי הא לכתחלה אסור ולרבא פי' לכתחלה שרי: ובמש"כ י"ל ג"כ קו' תוס' לקמן לד' רש"י אמאי לא מייתי התם ג"כ וכמון ראי' לד' לוי די"ל דמכמון לא ידעי' כ"א כחוש עם כחוש ועדן אי' שמן עם כחוש מנ"ל וא"כ ליכא לסיוע לד' לוי מכמון: בא"ד ואביי דאמר יל"ד ל"ל לתוס' ליישב דאביי מצי סבר כלוי מאחר דהל' כרבא וכ' דבאו ליישב דקדוק הרז"ה למה קאמר הש"ס בפסחי' והאי כמי ולא קאמר לדידי ובע"א קאמר לדידי ותי' הרז"ה לית להו לתוס' דהרי ס"ל דגם לוי מודה בפת חמה וחבי' פתוחה ולד' הרז"ה לוי פליג אדר"ל ולזה כ' תוס' משום דאביי סבר אפי' כלוי ולא מעייל נפשי' בפלוגתא דרב ולוי הרי ס"ל דבשר עם בשר ל"ד לפת חמה וחבי' פתוחה קאמר אביי מודה לוי דהאי דידי דומה לפת חמה וחבי' פתוחה: באו"ד ריח האי' נכנס ר"ל דאביי ס"ל רב ולוי פליגי לרב ריח כנ"ט ואינו בטל בהיתר וללוי משהו הוה ובטל ואמנם משהו בעין הרי לכ"ע אסור ובבת תיהא הוה משהו בעין: באו"ד ובלבד שלא יהא פי התנור סתום כ' דדייק להו ממ"ש האו"ה ממה שאנו רואין בחמין הטמונין לשבת שקולטין את הריח והיינו משום שהתנור סתום: באו"ד או עם האיסור נ' שכ"כ דל"ת דבתנור גדול הוה ריח קלוש מיהא ודמיא לכ"ט בר נ"ט ומחלקי' בין היתירא לאיסור לזה כ' תוס' דלא היא דבתנור גדול ופתוח כלל וכלל ליכא ריחא ואפי' באי' שרי: באו"ד שהרי הנכרי לא ישמע וכ"ת א"כ יהא אסור מה"ט לאפות לכתחלה אצל הנכרי לא היא דכל לגבי גוי לא הוה לכתחלה דהרי מטעם סתם כלי' ש"נ אב"י שרי מרקחת וכיו"ב מן הגוי וה"נ ל"ש: באו"ד אבל אם יצא שמנונית כ' משום תחת להיתר הוצרכו לכתוב דל"ת דכי היכא דריח כלי אינו ריח אף דריחא מלתא ה"נ טעם כלי דמקלי קלי אינו טעם קמ"ל: תוס' באו"ד הנ"ל מיהו ק' ויל"ד למה לרש"י ל"ק להו הך קו' וכ"כ לעיל דוודאי לוי לא מצי לאתויי אי' מכמון דאכתי באי' שמן מנ"ל אבל הש"ס הו"ל להק' מיהא על רב מהך דכמון גם לשטת רש"י וכ' דלד' רש"י י"ל דבאמת הא דמק' הש"ס אדרב מרודה פת חמה לימא כתנאי עיקר קו' הי' דאי דרב תנאי היא ובתר הך דרודה פת חמה תנן הך דכמון וא"כ הו"ל מחלוקת ואח"כ סתם והל' כסתם ותיובתא דרב וע"ז משכי לי' דהנך תנאי בפת חמה וחבי' פתוחה לא פליגי כלל וכ"ע מודו והך דרך להא דמיא וממילא ל"ק שוב מהך דכמון דוודאי לא דמיא לפת חמה וחבי' פתוחה בתר דמקלי אי': והק' רש"א לד' תוס' אמאי קאמר הש"ס לרבא וודאי תנאי היא הרי פת חמה הוה ריח פיטום ומודה רבא ונ' דמדמק' רבא לאביי מכמון והיינו דאביי באי' בת תיהא לא בעי פטום ומעתה הק' הש"ס לרבא וודאי כלומר רבא דמק' אדאביי מכמון הלא ידע דבמתני' דלעיל מכה פליגי תנאי בריחא ואביי הרי לא מפליג בין פטום או לא וע"כ באמת היינו קו' דרבא דהו"ל מחלוקת ואח"כ סתם והל' כסתם ותיובתא דאביי וא"כ רבא וודאי מוקי אביי אליבא דתנאי אבל אביי לבתר דמשני ש"ה דמקלי קלי אי' מי מוקי נפשי' כתנאי מאחר דאין כאן מחלוקת ואח"כ סתם או לא: והק' עוד רש"א למאי דמחלקי תוס' בין פיטום ולאו פיטום ל"ל לעיל להך סברא דמטעם מזיק חשיב לי' רבא כשותה וכ' דק להו לתוס' כיון דבריח של פיטום רבא מודה דאסור אפי' דיעבד א"כ מסתברא דבריח שאינו של פיטום לכה"פ משהו מיהא הוה ואמאי מתיר רבא לכתחלה אלא ש"מ משום דמזיק: ומ"מ הרא"ש דאזיל בשטת התוס' נקיט ד' רש"א למסקנא ומחלק לרבא רק בין פיטום לאינו של פיטום לא זולת ובזה יש להפליא שוב על ד' הש"ג במ"ש דלד' הרא"ש דמוסק אסור באכילה למה יהא מותר להריח בו הרי בדבר העומד להריח ואינו מזיק הו"ל ריח כשותה ולא זכר כי הרא"ש לית לי' הך סברא כ"א ס"ל כל ריח שאינו של פיטום אינו כשותה ובאי' הנאה וודאי יש לחלק בין עומד להריח או לא אבל לא באי' אכילה: והנה ראיתי כי ד' הרא"ש במסקנא כ' כסתרי דתחלה כ' דדווקא בתנורי' שלהם שהיו קטני' ופיהם מכוסה א' דתרתי בעי' לאי' ואח"כ כ' אבל בתנורי' גדולים שלנו ופיהם פתוח אין לחוש מ' דתרתי בעי' להיתר ואל"ה ריחא מלתא ונ' ד' הרא"ש דבתרתי לריעותא קיי"ל כרב דאסור ובתרתי לטיבותא לכתחלה שרי ולזה כ' אין לחוש ובחדא לטיבותא לכתחלה אסור ודיעבד מותר ואמנם תוס' דמיירי רק בחדא לטיבותא באמת לא התירו כ"א דיעבד ואמנם ההג"א דקאי בשטת רש"י דדיעבד בכ"ג שרי התיר בחדא לטיבותא אפי' לכתחלה וד' הש"ג פ' גי"ה גם בהעתקת ד' רא"ש צ"ע: