ליקוטי חבר בן חיים א קו

אבל לכתחלה לא שמעי' ומה"ט אוסר לוי לכתחלה ואמנם רבא דמתיר אפי' לכתחלה ס"ל דאפי' ר' יוסי דהל' כמותו לגבי ר"י לא אסר כ"א בשעורין ששואבות גופא של יין אבל ריחא לאו מלתא היא לגמרי והיינו דמתיר רבא אפי' לכתחלה: והנה לפנינו הגי' בפסחים והא נמי כפת חמה וכו' ובע"א והא דידי נמי וכגי' הרז"ה וכן ציין רש"י בע"א שם ונ' לבאר דענין פת חמה וחבי' פתוחה יש לבאר על ב' פנים י"ל דה"ט משום דאין כאן מונע לא מצד הפת ולא מצד היין ועד"ז גם בת תיהא דומה לו ואמנם י"ל משום דהיין פתוח ונותן ריח והפת חמה שואב ובבת תיהא ל"ש לומר כ"א המריח שואב אבל היין אין בו כ"א נקב במגופה ואם לא ישאפו ממנו הריח מעצמו לא יצא והנה בפלוגתא דרב ולוי וודאי דומה לפת חמה וחבי' פתוחה כי כל הנצלה בתנור א' שואב ריח מחבירו הנצלה עמו אבל בבת תיהא אביי הוא דקאמר דדומה לפת חמה משום דאין כאן מונע אבל רבא לא מדמי לי' כלל: תנא רב כהנא כבר עוררנו במקו"א מדלא כ' רש"י עלי' דרב כהנא ס"ל ריחא מלתא ש"מ דמ' לרש"י דרב כהנא ס"ל ריחא לאו מלתא דאי ריחא מלתא גם במלחא הוה אסור ול"ג בד' רש"י ואע"ג דתנא כוותי' דרב כ"א דקיימי תנאי תדע דרש"י כ"כ לעיל בהך דפת חמה ואמאי לא כ"כ טפי אדר"כ א"וו מדר"כ אין ראי' אא"כ דס"ל לרש"י דא"כ ריחא לאו מלתא אסור לאכול פת שאפאה עם הצלי בכותח מאי דוחקי' לרש"י לפ' דרבא מפרזקי' ס"ל ריחא מלתא ונ' דק לי' לרש"י דאס"ד אף דריחא לאו מלתא לא שרי' לכתחלה לאכול הדגים בכותח א"כ מאי דוחקי' להש"ס פ' כל הבשר לפ' דרב דקאמר דגים שעלו בקערה אסור לאכלן בכותח ס"ל כ"ט בר נ"ט אסור דלמא לעולם מותר ס"ל והיינו בדיעבד אינו אסור אבל לכתחלה מיהת לא שרי' ומעתה י"ל ד' רש"י בשלמא פת דאינו מיוחד לאכלו בכותח דווקא שייך לומר דלכתחלה יאכל בלא כותח משא"כ דגים הי' דרכם לאכלם בכותח ואי אסרת לי' בלא כותח הו"ל דיעבד: ואמנם בענין מר בר רב אשי דאסר אפי' במלחא כ' הרמב"ן דסכנתא שאני ב כוונתו ע"ד שכ' הרמב"ן בפ' וירא גבי מעשה סדום דהמחשבה בחלאי הנדבקי' מסוכנת והנה קאמר מר בר רב אשי אף כי ריחא לאו מלתא מ"מ כיון דהאי ריחא ק' לריחא כ"ל ריח הפה עי"כ ק' ג"כ לדבר אחר וק"ל: ולולא דמסתפינא הייתי מפ' ד' מר בר רב אשי ע"ד אחר דעובדא דרבא מפרזוקיא הוה בטוויה דהיינו צלי וע"ז קאמר מר בר רב אשי דל"מ בצליי' ק' לדבר אחר אפי' במלחא אם במלחו יחד בשר ודגים ובגוונא דלא שייך חשש פליטה מ"מ ק' לד"א דאל"כ למאי נ"מ קאמר ל' במלחא הול"ל בלא כותחא ולמ"ש א"ש: ויל"ד מה בעי רש"י במ"ש דאטוי בהדי בשרא כ' רש"י בתנור א' כ' כוונתו דבפת וודאי מיירי בתנור דאי בכלי א' א"כ הו"ל תנור שעשו באלי' דכל הפת אסורה משא"כ כאן בביניתא נוכל לפ' דמיירי בשפוד א' והש"ס מייתי לה כאן משום דמר בר רב אשי דאפי' במלחא אסור לזה כ' רש"י דלא היא כ"א גם בהאי ביניתא מיירי רק בתנור א' דבשפוד א' כ"ע מודו דאסור אפי' במלחא: ע"א פ' השוכר בת תיהא ע' תוס' וכ' ד' רש"י שכ' דבמגופה נוקבין נקב דל' תיהא היינו נקב כמו חזו בי' תיוהא פ"ק דבבא בתרא וכל מגופה היינו נקב ונקב שבמגופה היינו בת תיהא: והנה הדד שכ' ר"ח נ' דהי' משום דע"י הקנה הי' יוצא ריח יותר מדי ומזיק ליין ע"כ נתנו בו דד לפיהו וכשרוצה להריח פותח הדד והריח יוצא למעלה היפך הדדין שבברזות שלנו: נכרי בדישראל ש"ד ע' תוס' וצריך ביאור ענין גזירה זו ונ' דלאביי טעם האי' ע"ד שכ' תוס' לקמן מטעם שותה ומה"ט הי' ראוי לאסור גם לנכרי בדישראל שלא יאמרו גוי מותר לשתות מחבי' של יין ישראל קמ"ל דכולי האי לא גזרו: א"נ י"ל דהתוס' כ' בדבור שאח"ז דע"כ מיירי שאין הגוי מחזיק טובה לישראל וא"כ ישראל זה מה לו ולצרה זאת ובפרט לפמ"ש תוס' דהריח מזיק לו וע"כ שרוצה ללמוד אומנת זו של הבחנת יין מן הנכרי ולצורך עצמו הוא עוסק וא"כ הא דנכרי בדישראל הוא רק להראות לו כי הנכרי אומן בדבר זה כי ביי"נ עדן לא ידע הישראל אם הדין עם הנכרי וא"כ שפיר כ' תוס' דהו"א דליתסר לאביי דאח"כ ינסה הנכרי את ישראל אם הוא בקי בזה ביינו של נכרי: וכשאני לעצמי הייתי אומר בנדקדק ל' שפיר דמי שרי הו"ל למימר אמנם שמעתין מיירי להא דתנן בגיטין פ"ג בג' פרקי' בודקין את היין ופי' רש"י שהיו מניחין חבית יין וסומכין עליו משום תרומה וצריך לבודקי' ג"פ שמא החמיץ וא"א לתרום ממנו על יין וקמ"ל בשמעתין דש"ד לסמוך אגוי וכ"ת א"כ לנקט ישראל אסור משום דמריח בתרומה לאביי וחשיב כשותה י"ל דכחא דהתירא עדיף לי' וניחא לי' לאשמעי' דרבא אפי' באי' הנאה מתיר: ונבא לד' תוס' דף י"ב ד"ם אלא בוורד יל"ד למה לתוס' לפרוך מדר"ל אדרבא דנהי דתוס' לטעמי' דמסקי בשמעתין דרבא מודה לדר"ל דבפת חמה וחבית פתוחה לכ"ע אסור ובעי לאתויי דגם אהך דר"ל ל"פ מ"מ טפי הו"ל לאקשויי מהך דקטורת פ' כל שעה דאמרי' המריח קודם שנעשה מצותו מעל ולאח"כ אי' מיהא איכא ונ' דקו' תוס' דבשלמא בקטורת מיירי בנתכוין להריח וודאי אסור אבל בבת תיהא הרי לא נתכוין וכמ"ש הר"ן באמת פ' גי"ה וכ' הר"ן דאע"ג דהוה עכ"פ פס"ר בהנאה ל"ש פס"ר והביא ראי' ממוכרי כסות אמנם תוס' שבת כ"ט ע"ב דחו ראי' הר"ן ממוכרי כסות עיי"ש וע"ז באו להק' משמעתין דג"כ לא נתכוין להריח וש"מ דפס"ר אסור באי' הכאה ומ"ש בת תיהא וא"כ ק' קו' תוס' טובא על ד' הר"ן וצ"ל לד' הר"ן דבאמת לא אסור כ"א מטעם חשדא מאחר שיש חניות ג"כ שאינן מעוטרות והוא הולך למעוטרות יאמרו שמתכוין ליהנות מן הריח מידי דהוה אנתפזרו לו בפני ע"א וכיו"ב דאסרי' מטעם חשדא וכעין ראי' לדבר דלכאורה כיון דמעוטרות בפירות שרי לר"ל למה נקט תכא שאינן מעוטרות לנקוט מעוטרות בפירות א"וו משום דבא לאשמעי' מ"ט מעוטרות אסורות הרי לא מתכוין לריחא וע"ז מייתי שהי' ג"כ איכן מעוטרות ול"ל לכנוס למעוטרות א"וו שמתכוין להריח: ותי' תוס' לחלק בין עשוי להריח או לא וכ' מידי דהוה אקטורת לאחר שנעשה מצותו לא מייתי מקודם שנעשה מצותו דמועלין בו דמעילה ענין אחר הוא: