ליקוטי חבר בן חיים א קה

טעמי' וסיפא תערובת גופין ואמנם מדנקט בצלייה תערובת גופין ש"מ דע"כ לתערובת טעמי' לא חיישי': ועד"ז כבין דאחר דמשני הש"ס עלי' דרב בשתי קדירות קאמר וה"ק וכי מאי ק' לי' עוד דקאמר וה"ק אמנם משום דק' לי' הרי עכ"פ מדנקט תנא לתערובת גופין צליי' ש"מ דאתא לאשמעינן דדוקא לתערובת גופין חיישי' ולא לתערובת טעמי' כלל וע"ז קאמר וה"ק עיקר צלייה דנקט משום תערובת טעמים ואפי' בשתי קדירות דליכא טעמי' אסור משום גופין ואפי' גדי וטלה כ"ז כ' לפ' עפ"י דרכינו אבל מד' רש"י כ' פי' הסוגי' ע"ד אחר שכ' ד"ה אין צולין ואפי' גדי וטלה ומאי בעי רש"י בזה בס"ד א"וו בא רש"י לפ' דעיקר קו' המק' הי' מסיפא דתני אפי' גדי וטלה ומ' לי' דבגדי וטלה ל"ש תערובת גופין וע"כ משום תערובת טעמי' קאמר וק' לי' לרש"י איך מתרץ לי' למק' קו' התרצן אי משום תערובת טעמין מאי אפי' וכ' רש"י דמ' לי' דלהכי נקט אפי' גדי וטלה דסתם גדי כחוש וסתם טלה שמן וקמ"ל דפטמי מהדדי וכרב וז"ש רש"י דפטמי מהדדי ומיושב שוב קו' תוס' הרי לוי לכתחלה מודה אמנם מדנקט גדי וטלה לאשמעי' דפטמי מהדדי ע"כ אדיעבד קאי וז"ש רש"י ונמצא פסח נאכל שלא למנוייו וע"ז משני לי' לא משום תערובת גופין ואף דבגדי וטלה ל"ש תערובת גופין כ' רש"י זמנין לאו אדעתי' ובתוספתא קתני מפני ההרגל כלומר שירגילו עצמן בשני פסחי' ויצלו גם גדי וגדי וע"ז קאמר ה"נ מסתברא פי' דאי כדקס"ד דבא לאשמעי' דאפי' גדי כחוש וטלה שמן שייך תערובת טעמים הכי הו"ל למתני אין צולין שני פסחים כא' ואפי' גדי וטלה מפני התערובת ומדקתני תחלה מפני התערובת ואח"כ ואפי' גדי וטלה ש"מ דה"ק אף דלא שייך בהו תערובת ואי בתערובת טעמי' הרי לרב שפיר שייך והיינו דמק' לרב וכדפי' רש"י דלשנא דבריי' מ' דלא חייש תכא כלל לתערובת טעמי' מדנקט תחלה מפני התערובת ואח"כ גדי וטלה ש"מ דבגדי וטלה ל"ש תערובת ומיושב קו' רש"א דעכ"פ הו"ל למתני גדי וטלה מקמי דקאמר מפני התערובת והיינו דהאריך הש"ס וקאמר וה"ק כלומר דבאמת רישא מיירי ג"כ אפי' בגדי וטלה וסיפא הוא דאתיא לתערובת גופין לחוד: ויע"ל דהש"ס בא ליישב לרב אכפל תנא למתני בריי' בשתי קדירות ולא אשמעי' רבותא טפי דריחא מלתא מאי דלא אשמעינן אכתי בהדיא ומשני דבאמת ברישא אשמעי' תערובת טעמי' וסיפא אתאן לתערובת גופין: כ' רש"י שתי קדירות ס"ד וכי צולין את הפסח בקדירה נ' דבא ליישב דבס"פ כ"ש נחלקו ר' ורבנן ולרבנן שרי צלי קדר ומאי מק' הש"ס דלמא בריי' רבנן דר' ולזה כ' רש"י דעכ"פ אין דרך לצלות פסח בקדירה דכ"צ תכן מביאין שפוד וכו' ובריי' סתמא תני אין צולין וכו' ומיירי בקדירות ואמנם כ"ז לרש"י דס"ל לעיל פ' כ"ש דלרבנן משרי שרי אבל למ"ש תוס' לעיל דלכ"ע איסורא איכא ול"פ כ"א לענין מלקות א"כ בלא"ה שפיר מק' הש"ס ואמנם באמת עיקר הראי' שהביאו תוס' מנגע בחרסו של תנור דיקלוף צריך ביאור דלמא צלאו בקדירה גדולה וא"צ ליגע בחרסו ואולי כוונת תוס' דגם חום היוצא מחרס הקדירה לא הוה צלי אש: וג' דד' הרמ"בם פ"ח מה' ק"פ שפסק כר' דצלי קדר אסור ולוקין עליו ונתקשה הכ"מ למה פסק כר' י"ל דמסוגיין למד כן מדמק' בפשיטות בשתי קדירות ס"ד ש"מ דאסר לצלות הפסח בקדרה: והנה מכאן דייק הרשב"א דבקדרה ל"ש ריחא מלתא אפי' לרב דע"כ לא ק' לי' להש"ס כ"א משום דאין צולין הפסח בקדרה אבל משום ריחא מלתא הוה ניחא לי' ש"מ דבקדרה ליכא ריחא ובאו"ה חלק וכ' דמ' לי' דלמא במכוסה משני לי' ודלא קאמר הש"ס בהדי' משום דאורחא דצלי קדר להיות מכוסה: א"נ ע"כ לא קאמר האו"ה אלא בבישול דאיכא הבל מרובה אבל בצלי קדר גם האו"ה מודה דליכא ריחא משום דהקדרה מפסקת וכמ"ש הרשב"א: הרודה פת כ' רש"י מן התנור כ' דהך רודה אגב מתני' דמכשירין גם לענין תרומה נשנה דהתם אפלגו הכי תנאי כי הכא ופי' הר"מ והר"ש דגם לענין הכשר פליגי ולענין הכשר הרי בעי' עכ"פ לחלוחית ומהי"ת נימא דריח מכשיר ואי באיכא לחלוחית א"כ במ"פ הני תנאי אמנם בפת הנרדה מן התנור המזיע ע"י קור כ"ש לא ידעי' מהיכן בא הלחלוחי' אם מן הריח אם מן הפת עצמו והיינו פלוגתיי': והנה פשיטא לי' לרש"י בשמעתין כאן דר' יוסי ס"ל ריחא מלתא מדקאמר שואבת ור"ל הריח כמו שפי' רש"י ומ' לי' לרש"י הכי מדקאמר הש"ס אף בס"ד דרב מי לימא תנאי היא ומאי ס"ד דלא ליהוי כתנאי וכ' רש"י דדלמא טעמא דר' יהודה דסבר לא עייל בי' ריחא ואמנם מהיכא ס"ד למימר דבמציאות פליגי ולא בדינא אמנם מאחר דחזי' דר' יוסי מחלק בין חטין לשעורין וס"ל דשעורין שואבין הריח ולא חטין א"כ מצי' למימר דבהא גופא פליגי גם ר"מ ור"י דר"מ פליג אר' יוסי בחטין ור"י פליג עלי' בשעורין וקאמר הש"ס דע"כ הכי הוא דמאין יצא לר"ל למימר דבפת חמה וחבי' פתוחה כ"ע ל"פ אלא משום דס"ל דפליגי אי עייל בי' ריחא וא"א לומר דבפת חמה וחבי' פתוחה לא עייל ריחא דהרי חזי' דעייל בי' אע"כ בחבי' מגופה הוא דפליגי: אמנם בע"א לא הזכיר רש"י כ"א ר"מ לית לי' ריחא מלתא ומר' יוסי לא הזכיר מידי מ' דס"ל לרש"י די"ל דהא דקאמר ר' יוסי' שואבות ר"ל גופו של יין וכפי' הרי"ף ויל"פ דהנה הרמ"בם פט"ו מתרומות פסק כר' יוסי וכ' מפני שהשעורי' שואבות וע' כ"מ בשם מהר"י קורקוס שפי' ד' הר"י הרמ"בם ע"ד הרי"ף פ' גי"ה ולא זכר הכ"מ גם הר"י קורקוס כי הם ד' הרי"ף אלא שהשמיט הרמ"בם הא שכ' הרי"ף דשואבות היינו גופו של יין ונ' דלא מ' לרמ"בם לפ' כן מדחזי' סתמא דהש"ס לא ס"ל הכי מדקאמר לרב מי נימא תנאי היא וע"כ פליגי אי עייל ריחא ומהי"ת נעביד פלוגתא בהא אי לאו דר' יוסי הכי ס"ל וכמ"ש ומ' לי' להרמ"בם דהך שואבות דקאמר ר' יוסי ועמד עליו הר"ן דלהחולקי' על הרי"ף וס"ל לר' יוסי ריחא מלתא לאיזו ענין קאמר ר' יוסי מפני שהן שואבות ומ' לי' להרמ"בם דר' יוסי מחלק בין ריח חזק לקלוש והיינו דקאמר בחטין הריח נכנס מחבי' מאלי' אבל החטין אינן שואבות ואין כאן כ"ג ריח קלוש משא"כ בשעורי' שהן שואבות הריח והריח חזק וכה"א ריחא מלתא כ"כ ד' הרמ"בם ועתה נבא לבאר דהנה לד' רש"י לוי מודה דלכתחלה לא שרי' ריחא ומ"ט דלוי דס"ל דבפת חמה וחבי' פתוחה פליגי ולא מצינו מי שמתיר כ"א דיעבד