ליקוטי חבר בן חיים א קד

כלוי דלרב צ"ל חסורי מיחסרא ואהא כ' הרי"ף אח"כ דע"כ מדאצטריך לומר חסורי מיחסרא ולא משני בשני' כחושין א"כ ש"מ דאפי' בשני' כחושין אוסר רב והתם ליכא פיטום וא"כ ליכא אלא משהו ואמאי אוסר רב וע"כ לטעמי' אזיל וא"כ לדידן ע"כ בכחושין מותר ומאחר דבריי' דאין צולין אפי' בכחושין קאמר לא מהני לדידן האי חסורי מיחסרא דהרי בכחושין ליכא תערובת טעמין והן הן ד' הרי"ף דאפי' האי חסורי מחסרא לא א"ש לדידן ואמנם כ"ז בכחושין דליכא פיטום אבל היכא דאיכא פיטום הו"ל טפי ממשהו ושפיר פריך מופת וחבי' דהתם הוה כמו פיטום: והנה כ' רש"י פי' מפטומי מהדדי לבאר דלא שייך כאן אין הנאסר יכול לאסור כי האיסור בעצמו אוסר וכמו שמביא הש"ך ק"ח בשם מהר"אי לחלק בזה והתימא שלא הביא ד' רש"י אלו: אמנם האריכות בד' רש"י ק' להולמו שכ' תחילה וכ"ש וביאר עוד וכ' ולרבותא נקט רב וכל הטורח הזה למה אטו יהא מאן דסבר דרב דווקא נקט שחוטה שמן ונבילה כחוש אתמהה ונ' דק' לי' לרש"י למה לא קאמר רב ובשר נבילה אפי' כחוש כי היכי דאמר לוי אפכא א"וו דאג רב שמא יטעו ויאמרו דווקא כה"ג הוא דאוסר רב אבל בשני' כחושים מתיר אפי' לכתחלה ואי מתיר אפי' לכתחלה א"כ מאי פריך הש"ס מאין צולין לרב א"וו דלכתחלה עכ"פ אוסר רב אפי' בכחושין דמשהו מיהא איכא ולהכי נקט רב בשר שחוטה שמן עם בשר נבילה כחוש אסור כלומר דלהכי נקט כה"ג לדיוקי דכה"ג אפי' דיעבד אסור הא בשני' כחושין דיעבד שרי אבל לכתחלה אסור ואמנם לא נתיירא רב דלמא יפ' דבריו דדווקא כה"ג אסור ולא אפכא דזה טעות שא"א לטעות בו וז"ש רש"י וכ"ש בשר נבילה שמנן ורבותא נקט רב קאי אאסור דיעבד: ד"א בכוונת ד' רש"י דיל"ד בד' רב ע"ש להק' במק"א דהול"ל אוסר דאסור ע' אפי' ששים לא מהני והי' נ' לדייק מזה דבאמת ענין פיטום דקאמר רב הוא רב לטעמי' דס"ל חנ"נ וה"נ ריח השחוטה הנכנס בנבילה כ"כ וחוזר ואוסר השחוטה וא"כ אפי' ששים לא שייך מאחר דריח של עצמו אוסר וא"כ ל"ש ששים והשתא א"ש דלא קאמר רב אפי' דאי נבילה שמינה ושחוטה כחושה מהני ס' אם השחוטה ס' נגד כל הנבילה משא"כ השתא דהשחוטה אוסרת עצמה לזה האריך רש"י דלא היא כ"א כ"ש דנבילה שמינה אסור דהרי אין השחוטה אוסרת עצמה דאין הנאסר יכול ליאסר אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך כ"א ע"י הפיטום יוצא אח"כ ריח הנבילה וא"כ ע"כ לרבותא נקט רב שחוטה שמן ונבילה כחוש אף דלא נקט אפי' ודנקט אסור היינו משום דמיירי עכ"פ במב"מ ורב לטעמי' דס"ל מב"מ לא בטיל: והנה בענין פלוגתת רב ולוי אי ריחא מלתא או לא י"ל דתלי' בפלוגתא דר"מ ור"ש בפ' השוכר אי אסרה תורה קדירה שאב"י והשתא ללוי ר"מ לטעמי' דס"ל אסרה תורה אפי' קדירה שאינה ב"י אף דהוה טעם קלוש וא"כ ריחא לא הוה פחות מטעם קלוש דקדירה שאב"י ור"י ס"ל כר"ש דקדירה ב"י דווקא אסרה תורה וא"כ ה"ה ריחא שרי ואמנם רב ס"ל דפלוגתי' בפת חמה וחבי' מגופה ובפתוחה כ"ע ל"פ דאסור וכ"ע ס"ל כר"מ לבד מר"ש בר פלוגת' ורב לטעמי' דס"ל קדירות בפסח ישברו וק' למה לא משהי להו עד לאחר פסח וליהוי אב"י א"וו דס"ל גם אב"י אסור ומ"ש תוס' שם דגם אב"י לכתחלה מיהא אסור ק' להולמו דא"כ הו"ל גזירה לגזירה אב"י אטו ב"י ואינו מינו אטו מינו וכ"ת הא לאו גזירה לגזירה הוא דוודאי גם במינו יעבד בהו לא היא כ"א רק בפעם ראשונה יעבד בהו שלא במינו שוב גם מינו אינו אוסר דאמרי' סלק את מינו כמו שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו א"וו ס"ל לרב דקדירה שאב"י אסור וכן מ' פשט דבריו בפ"ק דחולין גבי סכין של נכרי' וע' תוס' שם שנדחקו: ומה דק' מעכברא בשכרא כבר תי' תוס' שפיר פ' כל שעה בתי' בתרא וכ"כ תוס' פ' אין מעמידין גבי חמין של נכרים עיי"ש: ועכ"פ עד"ז יש סיוע למ"ש הרי"ף דללוי ג"כ לכתחלה מיהא אסור וגם דשיל"מ שייך גביה מאחר דהוה טעם קלוש אלא שהרמב"ן והר"ן הק' על הרי"ף א"כ אמאי שרי רבא בבת תיהא לכתחל' וכ' דתוס' פ' שבועות שתי' גבי פלוגתא דרב ור"י בשבועה שלא אוכל ואכל נבילות כ' דשלא כדרך הנאתן אינו אסור רק מדרבנן וא"כ י"ל דאנן קיי"ל כר"י נהי דח"ש אסור מן התורה היינו משום דחזי לאצטרופי אבל שלא כדה"נ דגם כשיעור מותר מה"ת לא חזי לאצטרופי ומותר חצי שיעור דהיינו משהו שלכדה"נ אפי' לכתחלה וה"ט דבת תיהא דשרי רבא אפי' לכתחלה: עבד לוי עובדא כ' רש"י שנצלו ומבואר מדבריו דס"ל כד' הרי"ף דדווקא דיעבד שרי לוי והק' תוס' א"כ מאי פריך מאין צולין והרמב"ן הק' דבירושלמי מבואר דלוי אפי' לכתחלה מתיר ונ' דרש"י הוכרח לפ' כן משום דק' לי' קו' הרמב"ן אמאי לא קאמר הש"ס לקמן תני רב כהכא לסיוע לרב א"וו דגם ללוי אסור לאכול בכותח והטעם כמ"ש הרמב"ן משום דהאוכל אינו מבחין בין טעם לריח ונדמה לו כאלו אוכל בב"ח ומ"מ בביניתא דאטוא בהדי בשרא פי' רש"י דס"ל ריחא מלתא דמ' לרש"י דהתם לא היה נרגש ומדאסר בכותחא ש"מ דס"ל ריחא מלתא וא"כ האי טעמא שנדמה לאוכל שייך גם גבי גדי וד"א ודיו אם לא נאסר דיעבד ואמנם בירושלמי מיירי בשר שחוטה עם בשר נבילה דאין הטעם נרגש כלל כה"ג לוי מתיר אפי' לכתחלה וא"כ חד דשני פסחי' דמיירי אפי' בגדי וגדי מדקאמר אפי' גדי וטלה א"כ כ"ש גדי וגדי ואמאי א אין צולין ללוי: אין צולין שני פסחי' כא' כך הגי' בש"ס וברש"י לפנינו ובתוספתא הגי' בתנור א' וק' לגי' שלפנינו מאי מק' הש"ס לרב הא מפני תערובת טעמי' שרי דלמא חוץ לתנור מיירי דל"ש תערובת טעמי' ותערוב' גופין שייך וכ' דאי כיחש לתערובת גופין ע"כ מיירי שאחד צולה שכי' דבשני' צולין מהי"ת יחלופו ובשלמא בתנור י"ל דמניחם עפ"י התנור משא"כ מבחוץ לתנור קשה לאשכוחי שיצלה אדם אחד על שני שפודין שני פסחי' ובוודאי בתנור מיירי: מאי לאו תערובת טעמי' לכאורה י"ל דדייק לי' דאס"ד תערובת גופין קאמר א"כ מאי אריא אין צולין ה"ה אין מפשיטין ואין מדיחין א"וו בשני ב"א מיירי דל"ש תערובת גופים ומשום תערובת טעמים קאמר וע"ז משני לא משום תערובת גופין ולדיוקא אתא דדווקא משום תערובת גופין אסורה צלייה והיינו באדם אחד אבל בב' ב"א אפי' צלייה מותר דלטעמי' לא חיישי' ולהכי נקט גדי וטלה להורות על ככה ובזה מיושב קו' תוס' מ"פ לרב לשני לי' דמיירי בשני' כחושין הרי ע"כ מדנקט צלייה ש"מ דבא להורות דלתערובת טעמים לא חיישי' וכמ"ש וא"כ ע"כ לאפוקי מדרב אתא ומיושב כמו כן קו' רש"א לימא דה"ק דלתרוויי' חיישי' ורישא תערובת