ליקוטי חבר בן חיים א קג

והרי המשכה ג"כ אין הוייתו בידי שמים ונ' דאנן בור דומי דמעין דרשי' ובור באמת מיותר דהוי סגי למכתב מעין ומקוה מים א"וו גלי לן קרא דבבור צריך להיות הוייתה דומי' דמעין וא"כ לבור דווקא אסור למלאות אבל בצד הבור לית לן בה אם המים נמשכין מאלי' לבור: שם באו"ד מ' דווקא משום חזקה ויל"ד הרי נגד חזקה זו אית לי' לטובל חזקת טומאה ובשלמא אי שאובין דרבנן שפיר משא"כ אי שאובין דאוריי' וצ"ל דהך חזקה היא כעין חזקת רוב מצויין אצל שחיטה דמומחין ה"כ רוב האטפלין בעשיית מקוה כמומחה נינהו וכי היכי דרו"מ מהני אפי' במקום חזקת אי' של בהמה ה"נ הכא: אבל התם גופא דמהני כ' הרשב"א בשער השחיטה במ"ה ב' סברות למה לא אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה סברא הא' משום דאין המיעוט מגרע הרוב כמו מיעוט מפילות משא"כ מיעוט אינן מתעברות כמאן דליתא במקום רוב מתעברות והך סברא שייך גם בזה וסברא אחרת כ' דהך חזקה דבהמה בחיי' ע"כ נסתלקה שהרי היא שחוטה לפנינו אלא דלא ידעי' אם ע"י המיעוט אינם מומחין או ע"י הרוב ותלי' ברוב והך סברא לא שייכא הכא כלל וא"כ אדרבא מדאזלינן בתר חזקת מקוה ש"מ שאובין דרבנן: שם תדע וכו' הנה לכאורה יש לדחות דבאמת קורבה דאוריי' אלא דרוב עדיף מני' ואי ליכא רוב כנגד הקורבה אפי' בדרבנן אזלי' בתר קרוב כי היכי דאזלי' בתר רוב אלא דעכ"פ הק' תוס' שפיר דמה לי כולא מה לי ג' לוגין הרי תרוויי' דרבנן וגם בג' לוגין ניזל בתר קורבה ונ' ע"ד שכ' למעלה דבהמשכה גזרו רבנן לר"י בכולה משום דלא מקרי הויתן ע"י שמים וסבר סמכו לשאובין אקרא דמה מעין ומ"מ ברוב התירו משום דהמיעוט בטל ובשאובין לא התירו שמא יטבלו בכלי וכמ"ש תוס' והיינו אם לוקח כלי ונותן ממנו למקוה אבל הכא במכתשת כולא מלתא דלמא מעצמו בא למקוה ואי ידעי' וודאי לא חלקו בשאובין אבל מספיקא כולי האי לא החמירו אף דאיכא קורבא: באו"ד שני מקוואות לכאורה מאי מק' הא התם הטמא יש לו חזקת טומאה ומהי"ת נטהרנו מס' וצ"ל דהרי אטהרות אנו דנין והטהרות הלא אין להם חזקת טומאה ואמנם לאחר דהטמא צריך עכ"פ לטבול עצמו מס' ממילא ל"ש למימר דהטהרות יהיו טהורות לגמרי דמחזי כתרתי דסתרי: והנה הרמב"ן בחי' כ' דנהי דבריי' נקט פוסל את המקוה מ' דאפי' מקוה שלימה מותר לעשות ע"י צינור וש"מ כולה שאובה דרבנן כוונתו מאחר דפי' הרשב"ם בל' פוסל אפרך וקיי"ל דמקוה כשירה אינה נפסלת במים שאובין א"כ ע"כ פוסל ל"ד ואמנם ר"ת דרוב כשרים קרי לי' מקוה והכי מיירי בריי' ולעולם פוסל את המקוה דווקא: והנה הר"ש במקואות הביאו הר"ן בשבועות בה"כ כ' לחלק בין כלים המקבלין טומאה לאינם מקבלין טומאה והביא גמ' ערוכה בזבחים דדרשי' מנה לגבי אפר פרה ומי חטאת יהי' טהור הוי' ע"י טהרה בעי' ולא מצאתי תשובה לקו' הר"ש והרמב"ן השמיטו מכל וכל וכ' דיל"ד מ"ט לא מצינו דין זה במתני' רק לענין מי חטאת וכיון דקרא במקוה כ' למה לא תנן לה גם במקואות ולזה כ' דהנה באמת דרשי' מיהוה טהור אפכא דמי בור שהן מחוברין בקרקע אינן מקבלין טומאה ונ' דכולא חדא הוה דמדגלי לן קרא דמי הבור הם טהורין ש"מ דמה שאינו טהור אינו ראוי לטהר וא"כ במי חטאת שהם בכלי ממילא הויתן ע"י טהרה בעי' וא"כ דווקא למי חטאת ילפי' הכי ולא למי מקוה דבשעה שיטהרו כבר יהיו מחוברין וראוין לטהר: בסוגי' דריחא מלתא פסחים פרק כיצד צולין אמר רב יל"ד הרי עיקר חסר מד' רב שהי' לו לומר בתנור אחד ורש"י נשמר מזה שלא נטעה ונפ' כי רב ר"ל בלא תנור כ"א בשפוד אחד וזה א"א דכה"ג ע"כ לוי מודה וא"צ לפיטום דלא מבעיא אם השחוטה למטה והנבילה למעלה דמידב דייב נבילה על שחוטה דוודאי אסור אלא אפי' השחוטה למעלה והנבילה למטה מ"מ השפוד נאסר מן הנבילה ואוסר לשחוטה ולזה פי' רש"י בתנור א' בשני שפודין ואמנם הדרא קו' לדוכתא למה שביק רב למנקט תנור ואמנם נ' טעמא דרב דסתם תנור בש"ס קטן וכמ"ש תוס' בסוגיין בע"א שם ובאמת כיון דרב מיירי בריח של פטום אפי' בתנור גדול אוסר ולזה שביק רב למנקט תנור ועד"ז נבא ליישב קו' הש"ך סי' ק"ח על הא"ו שפסק דאפי' בשני' כחושין שייך ריחא מלתא לרב והק' הש"ך א"כ אמאי לא נקט רב רבותא טפי בשני כחושין ויל"ד למה לא הק' הש"ך עדיפא מזה א"כ פיטום ל"ל ואולי רמז הש"ך ע"ז עיי"ש ואמנם אי יהבי' לד' הש"ך דבכחושים רב מודה א"כ ק' קו' תוס' למה לא משני הש"ס אהך דאין צולין בשני' כחושים ולתרץ כל זה כר' דבאמת דרב מודה בשנים כחושים אבל דווקא בתנור גדול דבעי' פיטום משא"כ בתנור קטן אפי' בכחושים אסור לרב והנה תנורי פסחים מאחר דלא היו יכולין לצלות שני פסחים כא' היו קטנים וא"כ אפי' בכחושין אוסר רב: ונ' דגם רש"י רמז לזה דהא דנקט רב פיטום משום דמיירי בתנור גדול ולזה כ' רש"י רחוק זה מזה כלומר דמיירי בתנור גדול שצולין רחוק זה מזה ועד"ז נבא בע"ה ליישב ד' הרי"ף שכ' כד דייקת מלתא דרב אשכחת דרב לטעמי' דס"ל מב"מ במשהו והק' עליו הר"ן והרמ"בן א"כ מה ענין פת חמה וחבי' לכאן פי' כי הם הבינו דכוונת הרי"ף גם רב מודה דריחא אינו אלא משהו אלא דמשהו לא בטל וא"כ ק' מאי מק' מפת וחבי' דשם גם רב מודה דהו"ל אינו מינו זה תוכן קו' ואמנם נ' דהכה הרי"ף כ' תחלה דמסתברא