ליקוטי חבר בן חיים א קב

מקבלין טומאה והרמב"ן כ' על דברי' דדף של נחתומין משמש משמשי אדם אבל לא משמשי אדם אלא שד' הרמב"ן דאדרבא תו"כ דאוריי' קאמר ודשמעתין מה"ט דרבנן משום דלא הוה משמשי אדם ואמנם ד' הרשב"ם כתוס' דהיכא דאיכא תרוויי' אעפי"כ דתו"כ אסמכתא בעלמא דלא הוה כ"א דרבנן וא"כ מה"ט לא הוה אפי' דרבנן משום דלא הוה משמשי אדם והתינח אם מיירי בדף שמוכרין עליו כד' הרשב"ם וכ"נ שהי' מפ' הרמב"ן אבל דף שעורכין עליו שפיר הו"ל משמשי אדם ג"כ ואמאי אצטריך לאוקמי בדף של מתכות דווקא וז"ש רשב"ם ול"נ ומסיים ולקמן מוקי בדף של מתכת: ויעל כוונת הרשב"ם דהש"ס פריך אי רבנן אפי' קבעו ולבסוף חקקו והיינו מדתנן סתמא וחכמי' מטמאין והא תינח בדף שמוכרין עליו שפיר י"ל שקבעו בכותל כמנהג ואח"כ התקינו וע"י קביעות בכותל מקרי דף של נחתומין אבל אי מיירי בדף שעורכין עליו ואין הקביעות בכותל משוי לי' דף של נחתומין ומדקאמר דף של נחתומין שקבעו מבואר שהי' דף של נחתומין קודם שקבעו וע"י מה ע"י שהתקינו אותו לערוך העיסה עליו א"כ בהדיא מיירי בריי' בחקקו ולבסוף קבעו ומהי"ת נימא דגם בקבעו ולבסוף חקקו פליגי רבנן ושפיר קאמר רשב"ם אלא דהמפ' ע"ד ראשון י"ל דס"ל קו' הש"ס הי' בשלמא ר"א מטהר שפיר אלא חכמי' מטמאין וכי מה מטמאין הלא לא פליגי כ"א דאין החיבור לקרקע מטהר א"וו מיירי רבנן אפי' קבעו ולבסוף חקקו דמעיקרא טהור הי' ועכשו מקבל טומאה: ויש לעיין במ"ש למעלה לעורר הלא כלי מתכת העשויין לשמש עם הקרקע אין מקבל טומאה כלל ואי בקבעו ולבסוף חקקו אמאי מטמאי רבנן בשלמא בחקקו ולבסוף קבעו י"ל דמיירי שלא נעשה מעיקרא לשמש עם הקרקע ומכ"ש אי מיירי בדף שעורכין עליו דוודאי לא נעשה לשמש עם הקרקע אלא שנמלך לקבעו והיינו דפליגי רבנן ואפי' לפי' רשב"ם י"ל ג"כ שלקח דף של מתכת שהי' מיוחד לדבר אחר וקבעו בכותל אבל בקבעו ולבסוף חקקו מא"ל והי' נ' דזה ג"כ שהביאו לרשב"ם לפסוק הלכה כר"א דרבנן ע"כ פליגי אסתמא דמתני' דנגר ומנעל הואיל ועשויין לשמש עם הקרקע אינן מקבלין טומאה אף דכולהו הוה חקקו ולבסוף קבעו דהרי אין עושין הנגר במחובר ומעתה טעמא דר"א בדף של נחתומין משום דעשוי לשמש עם הקרקע וכפי' דמיירי בדף למכור עליו אבל בצינור דמטעם שק מקבל טומאה דהוה כלי עץ המקבל התם ר"א מודה דבעי' קבעו תחלה אבל חקקו לא מהני ובריי' דצינור כר"א ואין חילוק בין צינור למקוה עצמה ובריי' נקט צינור אף דעשוי לשמש עם הקרקע קמ"ל דבכלי עץ לא מהני ושפיר פסקי' אפי' במקוה כבריי' דצינור דלר"א אין חילוק בזה כלל: אמנם לד' המפרש דבדף שעורכין עליו איירי וא"כ האי דף אינו עשוי מעולם לשמש עם הקרקע י"ל דכה"ג הוא דפליגו רבנן וס"ל דגזרו כה"ג קבעו ולבסוף חקקו אטו חקקו ולבסוף קבעו ושפיר נוכל לומר דהל' כרבנן ומחלקין בין דאוריי' לדרבנן: ובענין קו' רש"א למה לא מק' תוס' גם לאידך לשנא ע"ד שולחן הטהור ל"ל כ' דלק"מ דשולחן המקדש הרי אינו עשוי לשמשי אדם כ"א דומה למזבח וכהני' בלחה"פ זכו משולחן גבוה משא"כ טבלא דעלמא דשל הדיוט דקאמר הש"ס תיבעי שפיר תוס': והנה כ' רשב"ם דשאובה דרבנן היינו במקוה שהיתה כשירה מעולם ומפ' הך דנתן סאה ונטל סאה במים שאובין וכ' שנחלקו בפי' כוונת הרשב"ם הרמב"ן ותוס' הרמב"ן מפ' לד' הרשב"ם אפי' בלא כטל סאה מ"מ כיון שהשאובין רבין על הכשירין פסול מדרבנן ומ' לי' הכי דאטו מנטל סאה מיירי בצינור אמנם תוס' לא הזכירו קו' הרמב"ן משום דמ' להו דדווקא בנטל סאה פוסל הרשב"ם ובריי' דתנא פוסל את המקוה ע"כ דחוק ומוקי נפשה בנטל סאה ולזה הק' מכה"ג דהמים יורדין מעליון לתחתון דהוה ג"כ נטל סאה ולד' הרשב"ם י"ל דהתם מיירי שנתן השאובין המוך לעליון ובאי' לתוכו ע"י המשכה וקמ"ל דהתחתון כשירה אף דמיחזי כשאובה שהמשיכוה כולה קמ"ל כיון דממקוה כשירה הומשכו אפי' כלן בהמשכה כשירין: גמ' א"ה אפי' קבעו ולבסוף חקקו נמי ע' רשב"ם כ' פי' דברי' בשלמא אי אמרת דבהא פליגי רבנן ור"א דר"א אפי' בדאוריי' מקיל ורבנן בדרבנן דווקא שפיר אבל דנימא דבדרבנן שוב מחלקו רבנן בין קבעו ולבסוף חקקו ובין חקקו ולבסוף קבעו מהי"ת נימא הכי: ומשני שאני הכא וכו' פי' בשלמא לר"א דס"ל מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע לא אתי לדמויי תלוש למחובר אבל לרבנן דבעלמא לא ס"ל מחובר לקרקע כקרקע אא"כ בחקקו ולבסוף קבעו פוסל שפיר לא בטיל תורת שאובין בכלי אבל אי גם בחקקו ולבסוף קבעו מותר בטלת תורת שאובין: תוס' וכ' לר"י דאסמכתא בעלמא פי' עיקר ד' ר"י משום דהש"ס סתמא קאמר והא קיי"ל שאובה דרבנן וה"ק ר"י הש"ס וודאי ידע הך דתו"כ וקים להו דאסמכתא בעלמא הוא: ויש לסייע קצת דהרי מאך מעין דרשינ' מיעוט מעין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן וא"כ אדרבא אין מקוה דומי' דמעין ולד' רשב"ם צ"ל דמאך דרשינ' מיעוטא ובו' של ובור מרבין בור דומי' דמעין: והנה כ' הרמב"ן דהרי"ף דפסק שאובה שהמשיכוה כולה כשירה ע"כ כר"י ס"ל דאי דרשא דתו"כ דאוריי' אטו המשכה לאו בידי אדם היא אלא ש"מ דס"ל דאסמכתא הוה ואמנם כ' הרמב"ן דמ"מ גם הר"י מצי סבר שאובה שהמשיכוה כולה פסולה ויש לעיין טעמא מאי כיון דכולה מלתא דשאובין רק משום שלא יטבול בכלים נגעו בה כמ"ש הכי ובהמשכה שוב לא שייך זה ואמאי יהא פסול המשיכוה כלה וצ"ע וכ' דעכ"פ סמכו חכמי' מלתא דשאובין אקרא דמעין ובור וצריך שיהא הוייתו בידי שמים וא"כ גם כולה בהמשכה לא מקרי הוייתו בידי שמים אבל כי איכא רובא בידי שמים והשאר בטל ברוב ומשום שמא יטבול בכלי ל"ש לגזור בהמשכה שפיר התירו וע' לפנינו: וה"ר משה מפונטיזא הנה מד' ה"ר משה מבואר דלא כמ"ש הרמב"ן דהרמב"ן החליט דמאן דאי' לי' כולה בהמשכה כשר ע"כ ס"ל שאובין דרבנן וה"ר משה קאמר בהדי' להיפוך והדין עמו דמאחר דהא מלתא אי כולה בהמשכה כשר פלוגתא דתנאי וכי יאמר ר"ת דגם בהא מלתא אי שאובין דאוריי' איכא פלוגתא דתנאי אלא שצריך ביאור אמאי באמת כולה בהמשכה יהא כשר מה"ת לר"ת כיון דדרשא דתו"כ דרשא גמורה