ליקוטי חבר בן חיים א קא

ואבן ועדן צ"ע מדוע במתכות מהני מחובר לקרקע אף שהי' כלי קודם שחברו ונהי דמיירי בכלי שאינו מקבל הרי במתכות מקרי כלי אפי' איכו מקבל וצ"ע וע' לפנינו בס"ד: וכ' רשב"ם עשויי' כמין סילון ועל איזו צורה סילון עשויי' מבואר בפ' כירה גבי מעשה שעשו אנשי טבריה דסילון היא קנה ארוכה ועגולה סתומה מכל צד רק פתוחה משני ראשיה ואפשר דמשו"ה כ' הרשב"ם של עץ או של אבן משום דשל מתכת מקרי סלון וא"כ צ"ל דמיירי ע"ד שכ' תוס' שיש שם מקום בית קיבול ע"י חטיטה וביאר הרשב"ם מנ"ל דמיירי כה"ג מדאמרי' לקמן דמשום שאובה נגעו בה וע"כ מיירי בלא המשכה דהיינו שהמים יורדין מן הצינור למקוה וזה אם הוא עשויי מן הגג עד לארץ ע"ד סילון משא"כ אם הי' מיירי רק בצינור על שפת הגג וכשהמים יורדין למקוה יורדין ע"ג קרקע תחלה דלא נוקמי בריי' שהמקוה תחת הדלף טורד א"כ אפי' שאובה לא הוה ז"נ כוונת הרשב"ם: תוס' ד"ה צינור הנה בב"ק פשיטא להו דמיירי בצינור שיש לה ד' לבזבזין וע"ד שביאר הרא"ש והא דפשיטא להו הכי משום דק' להו בחטיטה מאי שינוי השם איכא אלא שתי' שם דמיירי בחקקו וחטטו ושינוי השם ע"י חקיקה וקבלה ע"י חטיטה ואמנם מד' הרא"ש ב"ק שם כ' דהכי מק' מדנקט תכא ל' חקקו ולא נקט חטטו ש"מ דאפי' בצינור שיש לו ד' לבזבזין מיירי וכה"ג אמאי מהני קבעו ולבסוף חקקו עיי"ש ותמצא ולעולם מיירי אפי' בצינור שפתוח ויש לו בית קיבול: וכ' תוס' וא"כ לאוקמי וב"ח הגי' וא"צ ויש לישב גי' וא"כ ואלקמי' קאי שכ' דמיירי שנפלו המים למקוה ממש ואי בצינור פתוח יוכל להיות מונח על שפת הגג ושוליו מגיעין למקוה משא"כ אי בצינור שיש לו ד' לבזבזין אלא שיש בו נקב או ראשו א' כמוך עכ' בקושי יוכל להיות שירדו מימיו למקוה ממש: וע' רש"א שנתקשה בד' תוס' ותי' רש"א ק' להולמו וכי הצינור גורם שלא תהי' ההמשכה המשכה וכ' דתוס' נחתו בזה לד' ר"ת דכולה שאובה פסול מה"ת והא דקאמר שאובה דרבנן משום דמ' לי' מל' פוסל את המקוה שכבר הי' שם רוב מקוה וא"כ שוב לא הוה כ"א דרבנן אך אי בהמשכה אפי' מדרבנן כשירה: וכ"ת דלמא הק' באמת דמיירי בשאובה שהמשיכוה כולה וזה לא הוה לכ"ע כ"א דרבנן אכתי יק' מנ"ל לש"ס לפ' בריי' דמיירי בהמשכה דלמא מיירי שיורדין המים למקוה ממש בשלמא לכ"א סאין יש רמז וכמ"ש מל' פוסל המקוה: ודע דהשתא דמוקי תוס' לבריי' בחטיטה צ"ל לד' תוס' שהחטיטה הי' סמוך לשפת הצינור ממש דאל"כ שוב הו"ל המשכה בצינור עצמו: תוס' ד"ה אילימא ר"א דבית וכ' ד' רשב"ם דהנה דלת מנעל נגר כולהו הוו חקקו ולבסוף קבעו והא דמהני משום דנעשו מתחלה לשמש עם הקרקע אבל עכ"פ טפי ונקבעו ולבסוף חקקו לא הוה ואי גם קבעו ולבסוף חקקו לא מהני אמאי מהני עשוי לשמש עם הקרקע: רשב"ם ד"ה ורבנן סברי ר"ל דלאו דבא הש"ס למימר דרבנן בעלמא ס"ל דמחובר לקרקע הרי הוא כקרקע טפי מר"א כ"א בהא ל"פ כ"א אם בעין יפה או בעין רעה מוכר לחוד פליגי: שם ד"ה הרי הוא ואם אין לו מזכה לו מייתי רשב"ם להך דק' לי' קו' תוס' הא ע"כ הקרקע שהכוורת מחובר בה לכה"פ שאולה ביד הלוה וא"כ שפיר כותבין עלי' פרוזבל וה' להרשב"ם דסוגיין באמת ס"ל כד' המק' פ' השולח שם דשאולה לא מהני ומ"ט פשיטא לי' הכי היינו משום דתנן מזכה לו בתוך שדהו מ' דווקא מזכה אבל שואל לא מהכי: ואולי מייתי הרשב"ם לזה לסיייע לפי' לקמן דטעם דבעי' קרקע שיהא כגבוי דאי כפי' רש"י ע"כ אמאי מזכה לו הרי עכ"פ בשעת הלואה לא הי' לו קרקע ולד' רש"י צ"ל דמעיקרא וודאי לא תקנו חכמי' כ"א במלתא דשכיח דהיינו בלוה שי"ל קרקע אבל מאחר דתקנו למה יגרע מי שמלוה לעני מרוד שאין לו קרקע: וד"ע דמ"ש רשב"ם בסו"ד וקמ"ל ר"ל לפי' ש"י דאף דלא שכיחי תקנו וכמ"ש ולפי' רשב"ם לאשמעי' דאין הטעם כפי' רש"י: ומ"ש רשב"ם דהפקר ב"ד הפקר אף דמוסר שטרותיו לב"ד דאוריי' הוה אטו פרוזבל מוסר ממש הוא ל' דפרוזבל הכי הוה לא זולת: תוס' ד"ה הרי הוא כקרקע וצריך לפ' יל"ד למה צריך כמו דבמסקנא אמרי' דמתני' כלל ופרט ה"נ יכול לומר בס"ד ונ' כוונתו דנהי דבס"ד הטעם משום דמחובר לקרקע כקרקע ליכא לפרושי גם הכא דהרי היא כקרקע שאם מכר לו בית מכר לו הכוורת עמה דאי במכר לו בית מיירי למאי אצטריך הכוורת לכתוב פרוזבל עליו ומ"מ מק' גם למסקנא הך קו' ויבא אי"ה לפנינו א"וו צריך לפ' לענין קנין כסף שטר וחזקה: והנה קו' מרודה פת נ' דאף דלא דמי דהתם הפת ניתן בידיו לזמן מועט לתנור משא"כ הכא הדבש גדל בכוורת ואמנם עיקר קו' הרי חזי' דדלת וחלון מיקרי מחובר לקרקע לענין בנין וסתירה בשבת ומ"מ המפתח שבדלת לא אמרי' בי' דבטיל לגבי דלת ומהי"ת נימא דדבש בטל לגבי כוורת וקו' זו עצמה הק' לענין טומאה למה לא יהא מקבל טומאה ואין עיקר קו' מרודה פת כד' רש"א כ"א מסברא בעלמא מהי"ת יהא הדבש בטל לגבי כוורת: ונ' לתרץ בזה דגם בס"ד הוה ידעי' מיערת הדבש אלא דהוה מ' לן דקרא ה"ק אם הכוורת יער דהיינו מחובר הדבש בתוכו דינו כפירות הגדילים ביער אבל העיקר אם הכוורת מחובר לקרקע ומטעם דמחובר לקרקע כקרקע דמי: וכ' עוד להק' מפרחבול וד' צ"ע דהתם בגיטין דר"י הוא דקאמר דשאלה סגי בפרוזבל קאמר הש"ס להק' מעציץ משא"כ בשמעתין אטו דר"י במתני' מפורש אדרבא במתני' תמן מזכה לו מ' דשאלה לא מהני ומאי מצי להק' ולטעמך וכ' דפי' ד' תוס' עד"ז דתנא נקט וכותבין עליו פרוזבל לרבותא כמ"ש רשב"ם דס"ד לענין זה לא חשיב קרקע ואס"ד במחוברת מיירי אכתי לא ידעי' דלמא משום שהשאיל לו קרקע לחבר בה כותבין עליו: דף של נחתומין ע' רשב"ם ולי כ' דהטעם דחולק הרשב"ם על דעה קמייתא נ' שכ' בצידו ולקמן מוקי לה ר"ל דהרי פריך הש"ס לקמן והא"ר יב"ח ופי רשב"ם דלאו מדריב"ח פריך כ"א משום דפשוטי כלי עץ אי מקבלין טומאה מדרבנן ואמנם תוס' הביאו מת"כ דמשמשי אדם ומשמשי' אף דאינן ראוין למדרס