ליקוטי חבר בן חיים ח צט

בענין קידושי ביאה קידושין פ"ק בעילת בעל ע' בריטב"א דרש"י לא ציין קרא דאבימלך דההוא צריכא לנכנסה לחופה דאין ב"נ חייב עלי' וק' לי הרי גם ההוא קרא שהביא רש"י אצטריך בכתובות לעולה עמו ואינה יורדת עמו, וזה י"ל דלמא ר"י כר"א ס"ל דיליף לה בכתובות מאם כל חי אלא דק' מאי פריך הש"ס לקמן ור' האי בעולת בעל מאי עביד לי' דלמא לעולה עמי מבע"ל וצ"ע: ובענין מ"ש הריטב"א ליישב בזה מתמר יל"ד מנא ידע יהודה דלא נבעלה דלמא נבעלה ושלא כדרכה נבעלה וכ"ת גם כה"ג פטור ב"נ ק' הרי לקמן בשמעתין דרשי' אפכא בעולת בעל אפי' שלא כדרכה וצ"ע: ובר מן דין יש להק' כיון דדין ב"נ הי' דן אותה אטו בב"נ שומרת יבם שייכא: ואמנם אפכא ג"כ ק' אי בדין ישראל דן אותה הלא בישראל צריכה התראה אם לא נדחק דיהודה הי' סבר חבר א"צ התראה ומאחר דבתו של שם היתה אין חבר גדול מזה: גם יש עוד לדקדק אם כשבא עלי' יהודה עדן הי' לה בתולים האיך נתעברה מביאה ראשונה וצ"ל דיהודה בהטיי' בעול כדשמואל: ודע דגם על תי' האחר שכ' והוא ד' הרמב"ן בחומש צריך להוסיף דאף דיהודה לא נתכוין לייבם הרי ייבום א"צ דעת: עד דמקדש ע' רשב"א וריטב"א מה שתי' לר' וי"ל עוד דהנה באמת בשדה כסף לחוד גומר אלא דלמא קנין אשה אלים ואמנם ר' סבר אין גזי"ש למחצה וממילא ע"כ כסף לחוד גומר: תוס' ד"ה עד שיהי' שני' שוין בסו"ד ע' רש"א ותי' תמוה דאטו רבנן מדברי במתני' שם ר"י א"ר אמר זו ד' ר"מ אבל חכמים וכו' אמנם גם ק' עפי"ז מיושב דכיון דר"מ באמת לענין קנס אמר למלתא ותנא דסנהדרין מהתם יליף א"כ ע"כ אצטריך למנקט מאורשה דכ' בהנערה דאהא קאי ר"מ דנערה דכ' בקרא דווקא ולא קטנה ואף דבנשואה ג"כ דינא הכי מ"מ לא שייכא לתנא למנקט כ"א היכא דכ' נערה: בענין ביאה נישואין עושה קידושין פ"ק. רש"י ד"ה ביאה אירוסין כוונת רש"י דיש לפרש דר"ל אם נתכוון שיהו נישואין אז הוה כנישואין אבל אם לא נתכוון לכך לא לזה כ' רש"י דלא כן כ"א אפי' לא נתכוין לכך הוה כנישואין ודייק רש"י כן מדפשיט הש"ס לקמן ולא משני האי בלא נתכוין לשם נישואין ש"מ דבכל גוונא הוה נישואין ואמנם הא גופא קשיא מהי"ת נימא ביאה נישואין עושה ולא נימא אתקש הויות להדדי ונ' דק' להש"ס למה ארוסה בכסף ושטר אסורה לבעלה וקידושי ביאה התירה התורה אלא לאו ש"מ בקידושי ביאה קידושין ונשואין בהדי הדדי קאתו אמנם התינח אם היתה ארוסה אסורה לבעלה מד"ת אבל הרמב' כ' דרק מד"ס ארוסה אסורה לבעלה א"כ ליתא למ"ש ונ' דהא דהרמב' פסק כן היינו למסקנא דקיי"ל ביאה אירוסין עושה וע"כ מדאתקש הויות להדדי וא"כ ע"כ צ"ל דארוסה רק מד"ס אסורה לבעלה דאל"כ הרי לא אתקש וכמ"ש אמנם הש"ס באמת הא גופא קמבעיא לי' אם הא דארוסה אסורה הוא מדאוריי' או מדרבנן ובהא תליא ממילא אם ביאה אירוסין עושה או נישואין עושה וכ"ת ליפשוט מהא דתנן ביהודה היו מייחדין אותה ואי מדאוריי' למה התירו לייחד הא ל"ק דכיון דחזקה א"א עושה בעילתו ב"ז אם ירצה לבעול יבעול לשם נישואין דל"ד לפנוי עם פנויה דצריך ייחוד עדים לשם קידושין משא"כ בנישואין: נ"מ ליורשה ע' תוס' רי"ד דדייק מדלא נקט נ"מ לכתובה ש"מ יש כתובה לארוסה וא"כ לרוב הפוסקי' דס"ל אין כתובה לארוסה ק' והנה ה"ה דייק דאסור לבא עלי' מדלא נקט נ"מ אם מותר לבא עלי' ודחה הכ"מ דלמא אפכא וכו' ונ' כוונת ה"ה דלמה לא נקט הש"ס נ"מ לענין עשרה דברי' שהבעל מתחייב ע"י הנישואין ובשלמא אי פשיטא להש"ס דאסור לבא עלי' א"כ כיון דאסור לבא עלי' כי היכי דלא שייך חיוב עונה לא שייכא אידך חיובי אמנם כיון דאיסור זה לא הוה כ"א דרבנן א"כ אי ירושת הבעל דאוריי' א"כ אי נישואין עושה שפיר ירות לה וכן לענין טומאה אי לה מטמא מצוה וכן אם הפר נדרי' וא"כ דווקא לענין הני מיבעי' לי' ולא לענין כתובה ולא לענין שאר דברים דכולהו בביאה תליין וא"כ שפיר כ' ה"ה דע"כ פשיטא לי' להש"ס דאסור לו לבא עלי': רש"י ד"ה ומקבל את גיטה בסו"ד בעודה נערה מ' מדבריו אבל אם היתה קטנה אפי' מן הנשואין יכול לקבל גיטה ויש לדחות דלמעוטי בוגרת קאמר ואמנם בנערה וודאי פשיטא דאינו יכול לקבל מן הנשואין וכן דייקי תוס' בדבריו ד"ה ומקבל פעם אחר פעם דבקטנה יש לצדד ואמנם ברש"י כתובות כ' סתם ניסת אינו מקבל ועכ"פ יש לתמוה על הרשב"א שכ'