ליקוטי חבר בן חיים ח צח

ילפי' מיקח והש"ס מק' מל' קנין וכ"ד הרשב"א אלי יש ליישב קו' תוס' לעיל ד"ה בפחות משוה פרוטה שהק' לרש"י ל"ל ויצאה והיתה משום דאי הוה ילפי' משדה עפרון הי' צריך המוכר לכתוב השטר דומי' דשדה עפרון וא"כ היתה צריכה האשה לכתוב השטר דווקא: תוס' ד"ה הא לא דתי בסו"ד בב"ד כוונתם למה דתנן האשה כותבת את גיטה ואמנם טעמא מאי דאקנוי אקני לי' רבנן וא"כ בב"ד עכ"פ הוא כותבו: ובד' תוס' אלו יש להסביר קו' הש"ס דר"ל דמנ"ל לדמות לגט משום דגם התם הבעל כותב נדמי לגט שהמקנה כותב דהרי גם בשטר זביני המקנה כותב: תוס' ד"ה הל' יש לומר דהל"מ הוה ל' הקידושין ואמנם אם בשטר אם בע"פ לא ידעי' ואצטריך ויצאה והיתה: באו"ד ודמי למוכר כך הגי' רש"ל ור"ל דקאי אלעיל אדיבור שלפני זה שכ' דבעל כותבו ואהא שייך ל' דמי למוכר ולא הבין כן הרש"א: בסו"ד הל' מדינה ור"ל ג"כ דבמכר הוה הל' מדינה דבקידושין מאי הל' מדינה שייך: רש"י ד"ה מדעתה בסו"ד נ' כוונתו דהאי בגרה לא קאי כ"א אתדעתה אבל לא א"ל הרי את דהאי ל' א"ש אפי' בלא בגרה אם מקבלת ע"י עצמה וכן ד' הראב"ד בר"ן ורשב"א ע"ש: וד' הבי"ש בזה תמוהי' דהרי ע"כ ד' הר"ן דר"נ בנערה דווקא מיירי וכן ד' הרי"ף: גמ' בעי ר"ל נ' דאיבעיא הוה אי לבתר דאית לן היקישא דויצאה והיתה אהדרא קרא לשטר לכלל כי יקח וא"כ אתקש הויות להדדי או דלמא לא אהדרי וא"כ אתקש לגמרי ליציאה והייני דהדר פשטא דלקולא ולחומרא לחומרא מקשינן: רש"י ד"ה שלא לשמה רבותא נקט רש"י דלמסקנא דאתקש ליציאה אפי' כה"ג פסול ומכ"ש שלא לשום אשה: וע' בריטב"א שכ' דגם בשטר קידושין לא חיישי' לנפילה והנה וודאי לד' הרשב"א דבעי' שיפרש בשטר שמו ושמה א"ש דהו"ל נפילה דיחיד ואמנם להריטב"א לעיל דס"ל דבשטר קידושין לא בעי' כ"א הרי את מקודשת וא"כ הו"ל נפילה דרבים ואמאי לא חיישי' וצ"ע: רש"י ד"ה שלא מדעתה מבואר מדבריו שנחלק על הראשוני' וס"ל דגילוי דעת בעי ושליחות לא בעי וכ"ת הרי מקשי' הויה ליציאה גם ביציאה לא בעי' שליחות כ"א משום דכ' וכ' לה ואמרה תורה שהבעל יכתוב אלא ששלוחו כמותו משא"כ הכא דאיהי לא צריכה למכתב כ"א דעתה לבד בעי' וא"ש ר"ש לקמן יבעי' שיכתוב מדעתו דכ' וכ' לה בא ליישב ג"כ דבגט בעי' יותר מהאי טעמא: ועד"ז מיושב הקו' שהק' הרמב"ן על הרמב' ברשב"א שכ' דשליח מהני בדידה דמילי לא ממסרן למאן דאית לי' הכי וודאי לא שייך כאן כיון דלא בעי' שליחות כ"א גילוי דעת אפי' שמא ישכור ג"כ לא שייך כאן כיון דהיא ע"כ צריכה לקבל הקידושין מאי אהני לרמאי ברמיותי' דלמא מ"מ לא תרצה לקבל משא"כ התם שהיא שוכרת והיא תקבל הגט: רש"י ד"ה מאי לאו שטרי אירוסין נ' דבא להגי' דלא גרסי' ונישואין דאדרבא ל' ונישואין אין לפ' כמו שטרי אירוסין: וע' בריטב"א שפלפל מה הם שטרי נישואין ואמנם לד' הריב"ש דגם בשעת נישואין שייך דרב גידל וא"כ למסקנא היינו שטרי נישואין כמו שטרי אירוסין וז"נ ד' ה"ה פכ"ד מהל' מלוה ולוה שכ' ע"ד הרמב' דמיירי בשטרי פסקתא משום דק' לי' שטרי נישואין מאי נינהו אם לא דרב גידל: וצ"ע בד' הראש דמאחר שדחה ראי' הרי"ף דאשינוי לא סמכי' דגם בכתובות היא שינוייא בעלמא א"כ ס"ל כד' הרז"ה דהתם סיועי הוה מסייע לרב אשי א"כ גם אידך ראי' הו"ל לדחות בה"ג גופא דאדרבא רב אשי כרבא ורבינא ס"ל וכד' הרז"ה וצ"ע: והנה הבי"ש נדחק בקו' הח"מ למה הוצרך המחבר לומר ס' מקודשת בשלא מדעתה הרי בלא"ה הוה ס' דלמא שוה פרוטה במדי ואמנם למאי דמסקנ' בסוף הסי' בח"מ שם דבע"מ מתורת כסף לא מהני ובתורת שטר מהני א"כ נ"מ בע"מ שתחזירו את הנייר והוה כ' שלא מדעתה ומשום שו"פ ליכא למיחש כלל דבתורת כסף לא מתקדשא: וע' בי"ש סי' נ"א שחילק להרמב' בין דבר שאינו ברשותו לאינו קציב הכוונה דאין הטעם דלא יהא עדיף משאר קנין כ"א הטעם דדבר שאינו ברשותו לא שייך קנין אבל אינו קצוב הטעם דלא גמר ומקני משא"כ הכא דאגב הנאת חיתין גמר ומקני א"כ אפי' בדבר שאינו קציב נמי: ונפלאתי על הלח"מ שכ' ליישב ד' ה"ה דמוקי להך ברייתא בקנו מידו א"כ למה כ' הרמב' דאין כותבין אלא מד' שניהם הרי בשטרי אקניאתא כותבין לזה בלא זה וצ"ע: