ליקוטי חבר בן חיים ח ק

דש"ס דידן ע"כ מס' לי' מדלא פשיט מרישא דאירוסין עושה מדקתני ומקבל את גיטה דהא מתני' בנערה ובנערה וודאי אינו מקבל ובאמת לק"מ וכמ"ש הריטב"א ויישב מדלא פשיט מהך דזכאי במציאתה ע"ש דדוקא מביאה הוה דייק דהו"ל לקצר ובביאה עלי' הבעל זה תוד"ז: ובאמת גם ד' תוס' צ"ע דדייקו מד' הירושלמי למה לא מוקי בנשאת וקטנה דכיון דחומש לכפרה אתי למה תחייב קטנה דלאו בת חיובא ואולי גם מקרן דומיא דחבלה דקטני' פטורין וצ"ע: תוס' ד"ה וחייבי' ע' בריטב"א שיישב מהא דתנא ומתקדשת בביאה דהו"א היינו להצריכה גט כוונתו דס"ד דקידושי ביאה דלא מטא הנאה לידא דאב לא זכתה לי' רחמנא ומדרבנן צריכה גט וממילא קו' תוס' מסיפא ג"כ מיישב דה"א לקטנה שנתקדשה בביאה היא דאצטריך דס"ד דלא הוה בכלל עריות דלא הוה כ"א דרבנן: וע' רש"א מ"ש מהתראת ספק צ"ע דלכאורה אין זה התראת ספק דה"ל כחסרון ידיעה לדידן וקמי שמיא גליא ואין זה דומה להתראת ספק דנותר דהתם בידו כל שעה שלא להותיר וכן בשבועה שאוכל וצ"ע: וע"ד ק' רש"א י"ל אדרב' גם להש"ס בסנהדרין ק' לי' הא הך בבא יתירה הוא אלא ש"מ דבא לאשמעי' דחייבי' עלי' מיד וא"צ להמתין עד שתגדיל וש"מ דהולכין בד"נ אחר הרוב: רש"י ד"ה נשאת מ"ש קס"ד משום דלמסקנא אביאה קאי ואמנם מה דחקו לרש"י להאריך בזה נ' דק' לי' בשלמא למסקנא שפיר אצטריך הך בבא לאשמועי' דביאה נישואין עושה אבל בס"ד לגופה לא אצטריך דאם יש לה קידושין למה לא יהי' לה נישואין וע"כ לדיוקא דבפחותה מבת ג' אינה אוכלת ואי ס"ד דטעמא משום עולא וסמפון ושוב פשיטא דאינה אוכלת אלא ש"מ דטעמא משום דאין לה חופה ואמנם בכל זאת גם עולא וסמפון שייך בזה אמנם מ' לרש"י דמ"מ צ"ל דאין חופתה חופה וה"ט דהטו"ז הכריח בה' רבית ובה' לולב דבמה דמפורש בתורה לא עקרו רבנן אפי' לעשות גדר והנה בשלמא בארוסה דלא אכלה כ"א משום כי יקנה נפש בהאי קרא לא אתפרש בהדי' ארוסה דקאי אעבד ושפחה וא"כ שפיר עבדו רבנן תקנתא אבל אי חופתה חופה והיא נשואה בהדי' כ' כל טהור בביתך יאכל כמ"ש רש"י לקמן ולא עבדו תו רבנן תקנתא לעקור ולזה אצטריך דאין חופתה חופה: ואמנם כוונת ד' תוס' ביבמות דפחותה מבת ג' יום א' לא בדיק לה ומשלחה לבית אבי' ובת ג' ויום א' לא נ' דהיינו דאין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי וכ"ז שאין ביאתה ביאה לא שייך והיא מתאווה יותר לבית אבי' ואף הוא משלחה וכן לענין בדיקה כ"ז שאינו כורת ברית עמה לא בדיק לה וזה תליא ג"כ אי ביאתה ביאה: תוס' ד"ה ומה ע' רש"א כוונתו דמדשבקו תוס' תי' זה אדתברא ש"מ דלא ניחא להו למעבד פרכא חדתא וא"כ לפרכו כדפריך הש"ס לעיל אמנם באמת נ' דאין זה טעמם כ"א דק' להו דנימא אדרבא מה"ט לא תאכל ארוסה בתרומה כי היכי דגם יבמה לא תיכול דמדרבנן אהני בה קו' כסף: ובשאר ד' רש"א ע' בריטב"א ובד' הריטב"א מיושב ק' תוס' ד"ה זו דבמה מצינו ל"ש די' וע' לעיל סוגי' דחופה רש"י ד"ה בביאה שע"י חופה מפ' רש"י ביאה לאחר חופה וא"כ לכאורה כבר קדשה בכסף או בשטר וה"ל לש"ס למימר הכא תלתא ונ' דרש"י לטעמי' וכמ"ש לעיל בסוגי' דחופה דחופה מקמי קידושין מהני אבל דווקא בקידושי ביאה דמקדשה בתוך חופתה משא"כ בקני' כסף בעי' קידושין קודם דחופה היינו ייחוד קידושין בעי' עדים: תוס' ד"ה זו י"לד לתי' קמא שכ' א"כ הו"ל להש"ס לשנויי דבן בג בג כרבנן דר"ט ס"ל וצ"ע: רש"י ד"ה משום דעולא שמא ימזגו וע' בריטב"א דר"ל עולא דסמפון וע' ברשב"א בשם רש"י כתובות מ"ח דד' רש"י דלעולא גם במשנה אחרונה טעמא משום שמא ימזגו: רש"י ד"ה אי אתה יודע בתמי' נ' דלעיל דס"ל דמדאוריי' מיירי בן בתירה ויליף ביאה מכל טהור בביתך י"ל דלמא באמת בן בג בג לא ס"ל הך דרשא כלומר לא שמיע לי' משא"כ לרבינא ע"כ בל' תמיה קאמר: רש"י ד"ה אבל מה אעשה ולקמי' פריך כלומר דלס"ד נ"מ למר מדאוריי' ולמר דרבנן ונ"מ לענין קרן וחומש משא"כ לרבינא דתרוויי' דרבנן קאמרי: תוס' ד"ה זו והרר"ם פי' ע' רש"א וצ"ע ד' דלעולם גם רבא מודה דקי' ביאה ליכא סמפון אבל אי אירוסין עושה איכא דעולא דעדן נשארה בבית אבי' ובאמת כ' תוס' בסו"ד מאי דק' לי' להר"מ דלרש"י הך ביאה י"ל ב' פי' ביאת נישואין וביאת אירוסין משא"כ לר"מ מיירי רק בביאת אירוסין: