ליקוטי חבר בן חיים ח צו

הל' כר"י וקיי"ל התם דדיחוי מעיקרו לא הוה דיחוי ונ' דס"ל לרש"י דהך סוגי' דהתם בלא"ה שלא אליבא דהל' דקיי"ל כר"ט דאפי' חד וקטים כשר: תוס' ד"ה ש"מ ע' דברי' באורך פ' כיצד מערימין ובד' יתיישבו ג"כ ד' הריטב"א שכ' דמשכחת דיחוי בדמי' לחוד עני שהפריש עשירות האיפה והעשיר וחזר והעני וק' בעשירית האיפה דיחוי שייך ואמנם לד' תוס' א"ש דר"ל לאפוקי קדושת הגוף: תוס' ד"ה חצייך בפרוטה והב"י תי' דאכתי' בחצי הראשונה לא גלי דעתה דגם לחציי' שנייה מרוצה וק' נימא בחציי' השניי' נפשטו קידושין בכולה וצ"ע: ודע דמ"ש הבי"ש בשם מהרי"ט לתרץ הם ד' ר"ח ברשב"א לעיל דאמרי, דלא גלוא דעתה כלל כ"א אדרבא לא גמרא ומקניא נפשה כלל הואיל וידעה דאין קידושין לחצאין: בענין שיראין צריכין שומא. רש"י ד"ה לא צריכי מדבריו נ' דס"ל דלרבה ג"כ צריכין שומא אח"כ וקודם קידושין הוא דפליגו ובזה מסתייעי' ד' הבי"ש רסי' ל"א שכ' דאליבא דרב יוסף לא פליג הרמב' ור"ל דלאפוקי מד' רש"י אלו הוא שכ' הרמב' וא"כ מ"מ נ"מ בין הרמב' ורש"י: ד"ה צריכי שומא כדמפ' ואזיל כוונתו דללי"ב ע"כ לר"ה לא מהני שומא אחר הקידושין וכמו שהכריח ג"כ הלח"מ מסוגי' דלקמן ואס"ד דהני ב' לישני גם בהא פליגי למה שתיק הש"ס מזה והכי הול"ל בשומא לאחר קידושין ל"פ ולא"ד פליג' או"ו גם ללי"ק דינא הכי: ומהתימא על הלח"מ שכ' דלד' הרמב' מיושבי' ב' קו' תוס' מנייר ומזוודא דאורדי וכיון דהוא עצמו החליט דללי"ב מודה הרמב' א"כ מנייר ללי"ב מיהת ק' ומזוודא דאורדי גם התוס' לא הק' כ"א ללי"ב כמו ציינו דללי"ק התם מיירי בכל דהו ולק"מ וא"כ גם להרמב' ק' וצ"ע: רש"י ד"ה בכל דהו ונ' מדבריו דלא כהרשב"א כ"א דבכ"ד היינו שאמר בהדי' במה שהן ומה שהביא הרשב"א ראי' מעגל זה דלקמן צ"ע דהרי התם לא הוה בכ"ד כמו שהאריך בזה רש"א בתוס' ד"ה מנא אמינא: תוס' ד"ה חליפין כוונת דברי' כיון דקרא בקונה הוא דכ' לא מ' לחלק בין קונה ליקנה וטפו מחלקי' בין ע"ע דכ' בי' קרא לעבד כנעני דלא כ' בי' קרא: אמנם בגיטין שם מבואר מדברי' להדי' דאפי' בע"ע מהני חליפין והיינו משום דלמסקנא לא קיימי הכא הך תי' וד' דהכא צ"ע: ואמנם הרמב' ה' עבדי' כי היכי דלא לשוויי' פלוגתא בין ש"ס דידן לירושלמי מחלק בין קונה דבעי' כסף ממש ובין נקנה וזה כוונת הכ"מ שם ומ"מ הסוגיי' דהכא צ"ע כמו שהאריך הלח"מ שם: תוס' ד"ה מנא אמינא ע' רש"א ובדברי' מובני' ד' הלח"מ שכי' דד' הרמב' דראי' זו ללי"ב דווקא כוונתו ובחמשין ושוו חמשין ומשום דלא קוץ: תוס' ד"ה אבל כ"ע לא לא ציינו לעיל גבי כל כמיני' דהתם לא קיבל הכהן עלי' ושפיר ל"ד למתנה ע"מ להחזיר וע' ש"ך יו"ד סי' ש"ה שכ' דהרמב' והטור הו"ל גי' אחרת אמנם הראש בבכורות שם הביא גי' דידן ומ"מ הטור ורמב' שם סתם הדברי' וגם בלא"ה ק' דהו"ל לרמב' וטור מיהת לפ' דבעי' כהן דידע למחולי: תוס' ד"ה והל' שיראי' והנה להרמב' אולי הוה ק' מנופך ואבנא דכותלא ולזה חילק בע"א אמנם להרמב' ק' תו מזוודא דאורדי מאי מחמדתן שייך במורין וצ"ל דבאמת שמו אותן אחר כך וא"כ מבואר דד' הרמב' דשומא אח"כ מהני דלא כבי"ש: ודע דבאבנא דכותלא הענין לר"ת דשומת מספר ידוע רגיל אלף בכך וכך ולהכי הוה ר"ח משער: בענין התקדשי לי במנה שם פ"ק. גמ' ויהיב לה דינר אולי י"ל דמשום דיהיב לה דינר מוכח דע"מ קאמר ורוצה שיחולו הקידושין מיד משא"כ אי לא יהיב לה כ"א פרוטה יש לצדד דלמא לאחר שאשלים קאמר אלא שלא מצאתי כן לא' מהפוסקי': רש"י ד"ה הרשות בידו נ' כוונתו דלהכי לא מ' לסתמא דש"ס תי' רב אשי דלא מסתבר לי' להש"ס דמשו"ה והא בהך דר"א מקודשת גמורה והתם לא יחולו הקידושין כלל: תוס' ד"ה משכון דאחרי' כוונת דברי' דהש"ס קאי אדר"נ ובדר"נ הו"ל משכנו בשעת הלואה וא"כ הו"ל להש"ס לשנויי התם במשכנו שלא בשעת הנואה אלא ש"מ דל"ש: והנה מה שק' מסתירת ד' תוס' ממ"ש בב"מ פ' האומני' כבר הק' בסוגיי' הרא"ש וא"כ ד' תוס' תמוהי' ואמנם לפי מ"ש הריטב"א דנהנה במה שלא נעשה מטלטלי' אצל בני הלוה וכן לענין שמיטה א"כ