ליקוטי חבר בן חיים ח צה

משכחת לה אופן המועיל ע"כ במתנה גמורה ומקמי דנימא דבמתנה גמורה יהיב לי' טפי אמרי' דנתרצה ליקח הדמי' כ"נ כוונת הראש דלא כהאחרוני': בענין ד' מילי דרבא קידושין פ"ק. תן מנה יל"ד למ"ש הראשוני' דה"ה בהלוה קאמר רבא א"כ למה לא נקט הלוה דנופל יותר ל' מדין ערב ונ' דלכאורה יל"ד מאי קמ"ל רבא מ"ש משחוך ורקוד לפני דמקודשת למ"ד אינה לשכירות אלא לבסוף וצ"ל דס"ד דווקא התם משום דאורחא לשלם פרוטה למשחך ורוקד ובהאי פרוטה מקדשה משא"כ בתן וכי מי יקח פרוטה לתת מנה קמ"ל דמ"מ נהני' בשוה פרוטה והנה כ"ז בתן משא"כ בהלוה דאורחא בהכי כדאמרי' שקיל ד' זוזי לאוזפי' לפלניא א"כ אצ"ל מדין ערב: ודע דאפי' לר"ת אין כאן רבית בהלוה דכיון דאיהו לא שקלא מלוה: הילך מנה ואקדש אני לך הנה מבואר מד' רבא אלו דאפי' באינו חשיב קמבעי לי' וצ"ל דהכי מבעי לי' מי נימא דכיון דיהבא לי' מנה שתתקדש לו א"כ בעיננ' מיהת חשוב וא"כ נהני' במה שלוקח הימנה או דלמא הא דיהבא דאינו רוצה לקדשה בלא"ה ולעולם טפי הוה ניחא לה אי הוה מקדשה בלא"ה ואינה נהנה כלל בזה שמקבל הימנה והש"ס לכאורה לא פשיט כ"א דבאדם חשוב וודאי נהני' במה שמקבל הימנה ומ"מ מ' לכאורה כד' בה"ג דבאינו חשוב בעיא דרבא במקומה עומדות דלמא בעיני' חשוב וק' ארוב כל הפוסקי' שנחלקו על בה"ג ונ' דרש"י יישב זה שכ' חשוב שאינו רגיל לקבל מתנות וא"כ אינו חשוב היינו רגיל לקבל ובגברא שרגיל לקבל ליכא שוב חשיבות אם מקבל הימנה: לכאורה הראש שכ' לעיל דצריך חקירת חכם פליג ארש"י דלרש"י לכאורה מאי חקירת חכם צריך ואפשר לומר דמ"מ אין להתירה על סמך זה שרגיל לקבל דלמא מ"מ לאו מכל אדם רגיל לקבל ועד"ז אפשר לתרץ קו' הבי"ש ס"ס כ"ו דבאה"ע נקט המחבר כל' הראש דאאינו חשוב צריך חקירה ובחו"מ מ' אפכא אמנם י"ל דמה"ט פסק בחו"מ דצריך לידע שהוא חשוב דכיון דחזינן דמקבל מתנות צריך ראי' דעד השתא אינו רגיל לקבל משא"כ הכא מאן יימר דמשום דרגיל לקבל הוא דלמא משום דבעי לנסיבו הך אתתא וכיון דהוא בחזקת אינו מקבל הו"ל וודאי מקודשת: והנה המג"א סי' רכ"ג הק' למה בטוב ומטיב לא בעי' אדם חשוב ונ' דלמ"ש רש"י דהכא משו"ה בעי אדם חשוב דנדע דנהני' בפרוטה משא"כ באינו חשוב לא אמרי' דנהני' בנתינה כ"א משום דרוצה שיקדשה וכן בשדה שרוצה בשדה משא"כ התם אי לאו דנהנה הנותן בנתינה זו כיון דלאו בעני עסקי' דלאו מצוה עביד למאי יהיב לי' וא"כ שפיר מברך המקבל מיהת הטוב והמטיב דעכ"פ נהנה הנותן ג"כ: תוס' ד"ה וא"כ הנה במגילה כ"ג הניחו ד' הש"ס בצ"ע דמ' להו דהך כעבד דקאמר היינו ע"ע והכי פשיטא להו דשמין כעבד היינו עבד כנעני דע"ע לאו לדמי' אזדבן כ"א לשני' ולק"מ: והנה התוס' רי"ד דקדק למה לא נקט רבא אקדש לאחר ולמה שהביא הר"ן בשם י"מ דבלך לא בעי' שיאמר הוא לק"מ דבלאחר הי' צריך להאריך ולומר מה שאמר הוא: מ"ש הבי"ש ע"ד הח"מ ד' תימא ר"ל היכא כבר וא"כ עברה הנאתה ובמה תתקדש אח"כ: בענין קו' הרשב"א על הרמב' הרי בעבד כנעני א"צ שיאמר ק' הרי בערב מודה הרשב"א דמיירי כה"ג וגם התם א"צ המלוה שיאמר בשעת הלואה שיהא הערב משתעבד בהלואה זו והראשונים רמזו עוד דאדרבא עבד כנעני לאו בר שליחות הוא: בענין קידושין לחצאי' קידושין פ"ק. תו"ס ד"ה ונפשטו בסו"ד בד' אלו נתיישב לי ד' הראב"ד ברשב"א כאן דס"ל דגם למסקנא ילפי' מקרא דאין אשה מתקדשת לחצאין וא"כ ק' מאי מק' הש"ס ונפשטו קידושין בכולה דא"כ קרא למאי אתא אמנם לד' תוס' י"ל דקרא אתא לשאר לשוני' מאורסת וכיוצא דל"ש ונפשטי וכו': ד"ה וחזר ולקחה כוונתם דכ"א מהשותפי' הקדיש חלקו בפ"ע ולא שהקדישו בשותפות דכה"ג אדרבא שפיר קריבה: רש"י ד"ה דיחוי מעיקרא ולדברי ר"י פליג אסוגי' דסוכה דפשיטא לן דיחוי מעיקרא לא הוה דיחוי ובתוס' סוכה כ' דמאשתור וודאי ל"ק דהתם ר"י מודה הואיל ובידו, אמנם מעלתה תמרה וכ' לחלק בין קרבן למצוה והיינו משום דבמצוה איבעי' לן בלא"ה אי יש דיחוי ומה"ט ג"כ לא נקטו תוס' לגוונא דיש דיחוי מעיקרא בלולב כדנקט הריטבא בלולב של אשרה שנטעו מתחלה לכך וביטלו העכו"ם משום דס"ל דלענין מצוה לא מיירי ר"י ואמנם לרש"י ק' הל' אהל' דמ'