ליקוטי חבר בן חיים ח צג

קודם קידושין לא מהני ומהרי"ל כד' רש"י הוה ס"ל דמהני א"נ בימי מהרי"ל עדן היו נוהגי' לקדש י"ב חדש קודם החופה ולאח"ז כשנוהגי' משום תק"ע שלא לקדש קודם החופה ממילא בטלו מנהג מהרי"ל והכלל ו ו אין לך דבר שנתחדש בדור הזה שאינו סותר להל' של תורה והתחזק עמודי תורתו וה' יאיר עינינו בתורתו א"ס: ב"ה בענין נתן הוא וידי' שאינם מוכיחות פ"ק דקידושין. גמ' בכסף כיצד מל' זה מ' דדווקא בכסף הוא דבאמירתו תלי' מלתא אבל בשטר כיון שכ' בו כהוגן לא תלי' באמירתו כלל וע' ברשב"א ור"ן לקמן בסמוך: הרי את וכו' נ' דס"ד במאורסת ל"ש לי בשבילי כמ"ש תוס' לעיל גבי מקודשת קמ"ל דגם במאורסת אמרי' דה"ק בשבילי את מאורסת ועדן ס"ד כיון דכסף אינו גומר ל"ש למימר לאנתו קמ"ל ובסיפא ס"ד מקודשת לך דלמא הקדש לך קאמרה ולא משום דנתנה היא ואמרה היא וכן במאורסת לך עדן יל"פ אסורה לך כנערה המאורסה משא"כ לך לאנתו ע"כ הטעם משום נתנה היא: וחיישי' מדרבנן הרמב' השמיט להא דחיישי' מדרבנן משום דס"ל ה"ק ספיקא היא ומה"ת ספיקא לקולא אלא דמדרבנן לחומרא וא"כ לא אצטרך לפ': והנה ד' הרי"ף נ' דכיון דבבירור אתעבד מעשה לסלק חזקת פנוי' ל"ש שוב למימר אוקמא אחזקת פנוי' ומשו"ה ספק זה כשאר ספיקות: וכ' הבי"ש דמד' תוס' מ' דבנתנה היא ואמרה היא לא מהני דיבר עמה על עסקי קידושי' נ' כוונתו דא"כ גם נתנה היא ואמרה היא לא הוה מלתא דפסיקא לי' ושוב הי' תנא יכול לשנות ג"כ נתנה היא ואמר הוא וע' ק"נ: ואמנם מ"ש הק"נ דלהכי כ' הרא"ש בזה דצריך חקירת חכם משום דלא מיירי בנתנה היא ואמרה היא אמנם בשו"ע הובאו דבריו אלו אנתנה היא ואמרת היא ונ' ד' המחבר דדווקא כה"ג שהיא החשבתו הוא דצריך חקירה מי יקרא אינו חשוב אבל באמר הוא אדרבא צריך חקירה מי הוא חשיב ול"פ הרא"ש עם הרשב"א כלל: ואמנם מ"ש הח"מ דאפי' באדם שאינו חשוב צ"ע למעשה כוונתו משום דלמא בחשוב הוו וודאי קידושין ובאינו חשוב ס' קידושין דהרי לדידה הוא חשוב וד' ה"ג דבאדם חשוב לא בעי' אמר הוא כלל: תוס' ד"ה הכא בסו"ד כוונתם דלהך גרסא דגרסי' אין ע"כ שמואל כר"י ס"ל דאי באין מוכיחות קצת מאי קמתמה קסבר שמואל הרי כ"ע מודו וא"כ ק' שוב הרי שמואל דלא כר"י ולאידך גרסא א"כ בנזיר אפי' ידי' שא"מ לא הוה א"כ לא מק' שוב הכא הש"ס מודי: והנה ד' הריב"ש דאין הטעם דבעי' לי' משום אשת חבירו דאמרי' לא שביק מצוה דרמי' עלי' כ"א דלא לי רק שמעיד שהיא מקודשת משא"כ בתורת קידושין דמיירי הריב"ש דל"ש זה: ומה שהק' הק"נ על הרא"ש דסותר דבריו לא כן כ"א ה"ק הרא"ש אפי' לא ת"ל כד' תוס' משום דהכא דלא הוו ידי' מ"מ הרי הלכה כרבא ולרבא וודא לי: ומה שהק' עוד לד' הרא"ש לשני הש"ס דשמואל מיירי בדבר עמה מע"ק דלא בעי לי' נ' דא"כ נקט שמואל דין משובש דמ' הא לא אמר כלום אינה מקודשת ובאמת לא היא דהרי פסק שמואל כר' יוסי ולר' יוסי אפי' לא דיבר מאומה הוו קידושין: והנה המ"ל תמה ע"ד המרדכי שפקפק לומר דגם אהבתי הוה ל' קידושין תרי הש"ס לא נקט אלא לישנא דקראי ואמנם הש"ס דנקט לשנא דאיכא למימר דלמלאכה קבעי להו ממילא לא נקט כ"א לשנא דקראי משא"כ אהבתי דל"ש זה כמו שהאריך בזה הבי"ש לא בעי' לשנא דקרא: רש"י ד"ה במאי עסקי' מבואר מדבריו דלא בעי דיבר עמה כ"א בהני דמס' לן ולא בהני דברירא לן וכ"ה ברמב' בהדי' וכ"מ פשט ל' הרא"ש ולא הזכירו זה האחרונים אלא דא"כ גירושין דנקט אהאי הרי מספיקא דגירושין עדן לא מיירי ורש"י פי' בהדי' דגם אגירושין קאי וצ"ל דהך סוגי' דהכא אתמרא בתר סוגי' דלקמן דאיבעי' לן גם בגירושין: וע' בהגמ"ר סוף גיטין בפלפול שבין השואל להמשיב אי בעי' אמרה אין וד' השואל דמאן דסבירא לי' דבעי' אמרה אין הוא דאל"כ אמרי' דלא ידעה דלשם קידושין יהיב לה ושפיר הק' א"כ לוקמי הש"ס בלא אמרה אין ואמנם המשיב השיב דד' האי מ"ד משום קבעי' שנדע שנתרצה ול"ק קו' השואל ואמנם ק' מכנסי סלע זה לקמן דמ' דווקא משום שהכסף שלה בעי' רצתה ולא זולת והלח"מ הוה ק' לי' ג"כ קו' זו על הרמב' דבעי רצתה ולזה מפ' ד' הרמב' כד' השואל וק'