ליקוטי חבר בן חיים ח צב

מהי"ת נימא דאיבעיא שניי' לענין קנין ולזה נ' דאדרבא ל' דרב אשי מורה כן כהרי"ף והרמב"ם דהנה מאחר דפשיט רבין דאדעת חבת חופה כ' לה תוס' כתובה מהי"ת להסתפק עוד על איזו חופה כ' לה ובשלמא אי הא גופא מס' לרב אשי אי חופה דלא חזיא מקריא חופה כלל שפיר משא"כ אי הויא חופה מאי מס' לי' אלא ש"מ דלענין חופה קונה כה"ג מס' לי' ומ"מ יש לה שייכות לכאן דמדפשיטא לי' לרבין דבעלמא חופה קונה דאל"כ לא איסתפקא לי' לענין תוס' קאמר רב אשי דיש לספק אי דווקא בחזיא לביאה פשיטא לי': ובאמת לד' הרא"ש צ"ל וכן מבואר מדבריו דמס' לי' לרב אשי אי אחופה דידן וגם נדה בכלל כתב לה או דלמא אחופה דידי' ולדידי' חזי' לביאה בעי': והנה גם ד' רש"י מורין כד' הרמב' דאדרבין כ' לראב"ע ואדר"א כ' ופירש ממנה ומת מבואר דמ' לי' דלא אזדא בעי' שנייה כבעי ראשונה ולזה נ' דד' רש"י עד"ז דוודאי מס' לרב אשי אי חופה כה"ג הוה חופה כלל או לא ואמנם מדנקט וכנסה לחופה ופרסה נדה ש"מ דבנדה שנכנסה לחופה דהיינו שידע הבעל שהיא נדה לא קמבעיא לי' דס"ל כרב דיש חופה לפסולות ואמנם הכי מיירי שפרסה נדה בתוך חופתה ומס' לי' לרב אשי אי חופה קונה מטעם תחלת ביאה וא"כ הכא לא קני או לא חופה קנין בפ"ע הוה ואמנם ד' רש"י דדוקא במת קמבעיא לי' דלא היתה החופה לעולם ראוי' להיות תחלת ביאה מחמת שפרסה נדה ופירש ומת משא"כ אם הוא קיים והרי המקח לפניו אלא שהוא רוצה עכשיו לגרשה כיון דעכשיו חזיא לביאה שפיר מקריא הך חופה תחלת ביאה ול"ק קו' הרא"ש דוודאי אם פרסה נדה לאחר שיעור ביאה שוב קנתה החופה אמנם מיירי שפרסה נדה מקמי שיעור ביאה ומבוארין ג"כ ד' המרדכי שכ' דאם הודיעו לחתן שהיא נדה מהני והיינו כמ"ש מדבעיא לי' לרב אשי בפרסה נדה אח"כ דווקא ש"מ דנדה שנכנסה לחופה דהיינו שהבעל ידע הוה חופה כרב דיש חופה לפסולות: ובאמת לדברי הרא"ש צ"ל דנקט נכנסה לחופה ופרסה ולא נקט אפכא ג"כ מה"ט דאם ידע שהיא נדה ולהרא"ש בידיעתו תליא מלתא והש"ס בלא ידע מיירי והייני ופ"נ ר"ל שנודע לו והכניסה לחופה ש"מ דלגבי חבת חופה חשיבא בלא ביאה ממילא אמרי' דגם אדעתא דחופה כהאי כ' לה תו"כ: והנה מ"ש הרא"ש ע"ד הרמב' אמאי לא בעי לה ל קמן אתרומה יל"ד דלמא תרומה מ"מ אכלה הואיל ולא שייך עולא וסמפון וצ"ל ד' הרא"ש כד' תוס' גבי קטנה שנתקדשה דכיון דאין חופתה חופה לא חלקו חכמים בין ארוסה לארוסה וכמו שביאר השעה"מ דהיינו למשנה אחרונה דבחופה תלי' מלתא משא"כ קיבל מסר והלך דפ"ק היינו למשנה ראשונה ע"ש ומ"מ בדברינו כבר נתיישב קו' הרא"ש: והנה ד' הרמב' פ"י מאישות דחופה היינו ייחוד לאחר הבאה לבית ונ' דנפקא לי' הבאה לבית מדממעטי' מלזנות בית אבי' נכנסה לחופה ש"מ דחופה לאו בית אבי' היא וייחוד מבעיא דרב אשי דבשלמא אי ייחוד בעי' א"כ שייך לומר דבעי' חזיא לביאה משא"כ אי בהבאה לבית סגי מהי"ת נצטרך חזיא לביאה נמצא דאדרבא הרמב' לטעמא דייק מהכא דחופה היינו ייחוד ג"כ ואמנם גם על הרמב' ק' קו' הר"ן ריש כתובות מהא דכתובות י"א ע"ב דאמרי' כנסה הראשון לשום נישואין ויש לה עדים שלא נסתרה ש"מ דיש נישואין בלא סתירה להך נ' דכיון הר"ן אף שלשונו ל"מ כן' אבע"א ה"ק הוא באמת נתייחד עמה אלא שהי' עדים שלא נסתרה והוא לא ידע בהם וכה"ג וודאי מקרי ייחוד ואבע"א דלכאורה יל"ד לאיזו ענין תני בסיפא או שנסתרה ולא שהתה כדי ביאה השתא לא נסתרה אין לה טענת בתולי' הך מבעיא אלא ש"מ פרושי קמפ' מאי לא נסתרה לא דלא נסתרה ממש דא"כ אין כאן נישואין אלא לא שהתה כדי ביאה וא"כ אדרבא הויא סייעתא להרמב"ם דאל"כ סיפא ל"ל: והנה במק"א כ' דמה שאנו נוהגין באלמן ובאלמנה שלא להעמיד החופה תחת אוויר השמים היינו דאנן קרי' חופה מקום העשוי' רק לחובת חתן וכלה וכ"מ ל' הכ' וכלה מחופתה כחתן יוצא מחופתו מ' דהוה מקום מיוחד לכך וקיי"ל כהירושלמי דאלמנה אין לה חופה אלא דאנן מפ' ד' הירושלמי הלין דכנסין ארמלין ששני' ארמלין דאם הוא בחור אף שהיא אלמנה יש כאן חבת חופה והביאני לזה קו' האחרוני' אהני פוסקי' דס"ל אלמנה אין לה חופה אלא אמרי' אלמן ואלמנה אין להם חופה כמו שהן מחולקי' לענין ברכת חתנים כל ז' ומה"ט אין עושין החופה כנהוג שידעו שאין זאת חופה ועיקר הקנין הביאה או הייחוד ומזה ראי' ברורה מול המתחדשים לעשות החופה בביהכ"נ וכי הביהכ"נ מיוחד לחופה או העמדת הכלונסות משוי לביה"כ מקום מיוחד לחתן וכלה ומה שסמכו עצמן על מהרי"ל כבר הביא בס' ח"ס הגאון ע"ז דגם בימי מהרי"ל הי' מעמידין החופה תחת אוויר השמים ואך הקידושין והברכות הי' בבהכ"נ ונ' הטעם שבטלו מנהג מהרי"ל משום ד' הפוסקי' דחופה