ליקוטי חבר בן חיים ח צא

וממילא דגם לת"ק כרב ס"ל לגמרי ולק"מ מרב ששת דליכא למ"ד דס"ל קינה ואינה פוסלת: וע"ה נבא לד' ר"ת הנה כוונתו עד"ז דרב ס"ל כיון דכל ארוסות חופה נישואין עושה ע"כ נישואין דמתני' היינו לאחר שנכנסה לחופה דאל"כ יבאו ב' ארוסות שיכנסו לחופה ולא נבעלה לפנינו והא' תידון בחנך כנשואה והשני' תאכל בתרומה כנתאלמנה מן האירוסין ואמנם שמואל פליג ואמר דלפסולות לא מהני חופה וכמ"ש תוס' לעיל בשטת רש"י א"כ ל"ד הך נישואין לנישואין דעלמא ומ"מ ל"ק קו' הרשב"א דמה ל' יש חופה דקאמר רב ה"ט דאי הוה נקט הש"ס פלוגתיי' בנישואין ס"ד דגם בכשירות ס"ל לשמואל דנכנסה לחופה לא מקריא נישואין ובאמת טעמא דשמואל משום דאין חופה לפסולות וכמו שכ' לשטת רש"י לעיל ואמנם רב"ח ה"ק דלר"מ דקרי לקידושין משתמרת לביאה ואף דמחסרא חופה אלא ש"מ דס"ל דחופה ביאה וכרב וביאה דקאמר ר"מ ל"ד כ"א ה"ה משתמרת לחופה ור"א ור"ש משום דכשמואל ס"ל לא מקרי לדדהו משתמרת לביאה משום דמחסרא חופה וחופה לא פסלה ול"ק ג"כ קו' הרשב"א דמה ענין זה לזה ואמנם מ"ש תוס' דנקטא הש"ס הכא משום דאפלוגתא דר"מ ור"א ור"ש קיימי והיינו ליישב קו' הרשב"א מאי שייך להך כאן כוונתם ג"כ לאפוקי מדרמי בר חמא דלדידי' בדר"מ ור"א ור"ש תליא קמ"ל דרב אפי' לר"א ור"ש קאמר ושמואל אפי' לר"מ קאמר ובענין קו' הרשב"א מר"ש צ"ל כמ"ש לעיל דר"ש לאו לסיועי לרב אייתי ראי' כ"א דהרי עיקר טעמא דשמואל דס"ל בפסולות ל"מ חופה וא"כ הרי חזי' בסוטה דמהני: והנה ד' הרמב' בה' תרומות נ' לכאורה כהרשב"א דלענין פסול לחוד פליגי בחופה קודם קידושין ולענין חופה גומר באחר קידושין ומעתה י"ל דהרמב' מעולם לא פסק כרב כ"א כרמי בר חמא דהרי לענין חופה אחר קידושין לא הביא כלום כ"א לענין חופה בלא קידושין וא"כ ס"ל כרמי בר חמא דתליא בפלוגתא דר"מ ור"א ור"ש ומאחר דפסק הרמב"ם כר"מ ממילא שפיר פסק דחופה לחודא פוסלת מן התרומה ולק"מ קו' הר"ן בכתובות על הרמב"ם: כתובות נ"ו חובת חופה קונה וכו' הנה מל' זה יל"ד על הר"ן שדקדק מל' הרי"ף שכ' הלכך אינו קונה דתפ' לרב אשי כהרמב"ם לענין אי חופת נדה קונה כלל וק' הרי גם רבין קאמר ל' זה ומ"מ מפ' לה הר"ן לענין תוס' כתובה לבד ונ' כוונת הר"ן על ענין אחר דק' לי' על הרי"ף מאחר דאיבעין לא אפשטא למה כ' הרי"ף בפשיטות הלכך אינו קונה וכמו שתמהו האחרוני' על הרמב"ם שלא כ' המע"ה והנה אי הוה אמרי' דגם בעי' דרבין לענין חופה קונה הי' אפשר ליישב כיון דגם בעי' דרבין לא אפשטא בהדיא ורב אשי רק את"ל קאמר הו"ל הך מלתא דרב אשי כעין ס"ס מי יומר דחופה בלא ביאה קונה ואת"ל קונה דלמא חזי' לביאה מיהא בעי, ואמנם הא לא מסתברא כלל דגם בעי' דרבין לענין חופה קונה וא"כ ק' על הרי"ף וכמ"ש למה פסק בפשיטות דאינו קונה והנה השעה"מ כ' דטעם הרמב' דלטעמא אזי' שפסק בה' נחלות דנתגרשה ס' גירושין אין בעלה יורשה ומ' מדברי' דלהחולקי' שם על הרמב"ם גם הכא הוה ס' דדינא והוה א"ש דהבי"ש פסק כאן דמהני תפיסה משום דגם גבי גירושין פסק כן סי' צ' ואמנם באמת אין הדבר כן דע"כ נחלקו הפוסקי' על הרמב"ם בס' גירושין דהרמב' למד כן מס' נישואין דלקמן גבי קטנה שנשאת שלא לד' אבי' וס"ל להחולקי' דשאני ס' נישואין דשייך אוקי ממונא בחזקת מארי' אבל בס' גירושין ל"ש זה כמבואר בה"ה ה' נחלות שם, ואמנם כאן דעל ס' נישואין אנו דנין כ"ע מודו וד' בי"ש שכ' תפיסה מהני תמוהי' ואמנם כ"ז אי לענין נישואין אנו דנין משא"כ אי נפ' הסוגי' לענין תוס' כתובה ומס' נישואין לא איירי רב אשי כלל הדרא קו' לדוכתא למה פסק הרי"ף בפשיטות הלכך אינו קונה אלא ש"מ דלענין קנין חופה מפ' לה והו"ל ס' נישואין ז"נ כוונת הר"ן: ואמנם כן יש לתמוה על הרא"ש דמפ' לסוגי' לענין תוס' כתובה ומ"מ כ' הלכך איני קונה ולו הביא ד' הרי"ף כדרכו הייתי אומר שגם זה ל' הרי"ף אמנם כל דבריו שם אינם ד' הרי"ף ונ' דהרא"ש מדמה להא מלתא לס' דהכא לד' הרא"ש ל"ש דחוי השעה"מ דכיון דלאו לענין ירושה אנו דנין ר"א לענין תוס' כתובה הו"ל יורשו הבעל וודאי והאשה ס' ומכ"ש בנתגרשה אם הבעל קיים וטוען דדעתו הי' על חופה דחזיא לביאה דאינה יכולה להוציא מידו: ואמנם גם לד' הרמב' י"ל דמ"ש האחרוני' לדמות לס' היינו ג"כ מטעם שכ' השעה"מ דדמי לס' גירושן וס"ל דטעם הרמב' בס' גירושין היינו משום דס"ל ירושת הבעל דרבנן וה"ל הבעל ס' דרבנן ויורשי האשה וודאי דאוריי' והיינו ס' דקאמרי: ומ"מ למ"ש ק' טפי קו' הח"מ מאחר דמודה הרמב"ם דאבעיא ראשונה לענין תוס' כתובה וד"מ ל' דרבין וכנסה לחופה ולא קאמר מאן ש"מ דאמתני' קאי וא"כ