ליקוטי חבר בן חיים ח צ

דאיכא דעולא וסמפון ואמנם בתר דדייק רבא מסיפא לית מאן דפליג דפחותה מבת ג' אין לה חופה וכד' המ"ל בד' הרשב"א וכבר השיג עליו בחו"ח: רש"י ד"ה אין חופתה וכו' כוונתו דהך סיפא יתירה היא דלמה יהי' עדיף חופה מביאה אלא ש"מ לבת כהן אתא דחופתה פוסלתה מתרומה דבי נשא: דכוותה גבי שומרת יבם הנה ללי"ב דרש"י הך דכוותא לא שייך לקו' כ"א ה"ק דשומרת יבם דלית לה חופה ע"כ מיירי בבא עלי' וא"כ ה"ה ארוסה וע"ז מק' מה שמק': ר"פ אמר ללי"ב דרש"י י"ל בשוגג דווקא פליג האי תנא וכד' תוס' לעיל ד"ה ונקה וע"ז קאמר רנב"י השתא דאתית להכי י"ל ע"י גלגול קאמר וכה"ג לכ"ע מקרי מנוקה מעון ור"ש גם ע"ז פליג וכקי' התוס' ובהא פליגי ר"ש ור"פ ורנב"י: ועתה נבא בע"ה לבאר ד' תוס' ורשב"א א' לא' הנה יל"ד לאיזו ענין הוכרחו תוס' להביא ראי' דחופה נישואין דע"כ לא מייתי ראי' לפסולות דמנערה המאורסה אין ראי' לפסולות וגם מסוטה לר"ש דווקא איכא ראי' ולא קיי"ל כוותי' דהרי ילפי' מהתם גלגול שבועה אע"כ לענין כשירות הביאו ראי' ולכאורה הא ר"ה דסבר רב כוותי' קאמר בהדי' חופה גומרת ואי לאו נישואין עושה א"כ ל"ש גומרת וצ"ל דע"י ביאה הוא דקאמר דגומר למפרע וגם קונה הי' אפשר לפ' כך והביאה אח"כ נישואין עושה וה"ז דומה למ"ש רש"י בתשו' דחופה קודם קידושין מהני וע"ז הביאו תוס' הני ב' ראיות דלא היא כ"א חופה לבדה גומרת דהרי בנערה המאורסה ובסוטה אחרי' ביאה ומ"מ החופה לבדה גומרת אלא דרב ושמואל בפסולות לחוד פליגי דלשמואל חזיא לביאה מיהא בעי' והנה לדבריו אלו מוברח דאבעיא דרבין פ' אעפ"י ע"כ הוה לענין תוס' כתובה דלענין חופה פשיטא ואמנם לד' הרמב' י"ל דמנערה המאורסה אין ראי' דבית אבי' לא הוה אבל מ"מ לא מקרי' נשואה תדע דגם מסר האב ממעטי' וכ"כ לעיל דד' הרמב' לענין תרומה והפ"נ הוא דמהני לא זולת וכן בסוטה בתחת אישך תלי רחמנא ומ"מ נשואה לא מקרי' וכן בעיא דרב אשי ל"ש לא בדרב ולא בדשמואל די"ל גם רב מודה דנדה גרע דאינו רוצה לבא עלי' באי' וי"ל דגם שמואל מודה משום דלאח"ז חזיא לביאה ונדבר עוד אי"ה בס"ד בהגיעני לשם, וסתמו תוס' דברי' אי גם לרב"ח חופה קונה והוה מ' לכאורה דס"ל דלא כרשב"א שכ' דלרב"ח ג"כ חופה קונה ס"ל ואמנם מה שהקשו מרב"ח לקמן ארש"י מבואר דס"ל ג"כ הכי בכוונת רש"י וסותר לזה מ"ש רש"י בהדי' לקמן דחופה אינו קונה, ואמנם באמת יש ליישב עד"ז קו' ראשונה שהקשו מרב"ח דאדרבא רב"ח פשיטא לי' דחופה אינו קונה אמנם ס"ל חופה קודם קידושין גומר למפרע וא"כ מ' לי' דלר"מ לא גרע מקידושין ולר"א ור"ש לא עדיף והש"ס דחי' לי' דכיון דעדן לא קני לה דלמא גרע לר"מ ודלמא לר"א ור"ש עדיף, וע"ד קו' ר"ת דהיה כולא סוגי' דלא כהל' גם זה אינו מן התימא ואדרבא הי' נ' דגם ד' הרי"ף כן דהשמיט כולא סוגי' ותמה עליו הרמב"ן בחי' הרי גם לשאר דברי' פליגא רב ושמואל ולא לענין תרומה בלבד ואמנם עפ"י שטה זו הוה א"ש דמאחר דהשמיט ד' ר"ה בקידושין מה"ט ג"כ השמיט להך דרב דתלי' בהך לשטה זו אמנם ע"ד הרי"ף בלא"ה י"ל מאחר שכ' בכתובות גבי פרסה נדה הלכך אינו קונה וכ' הר"ן שם דל' זה מ' דלגמרי אינו קונה א"כ מבואר דלית לי' דרב וכמו שהק' הר"ן שם באמת על הרמב' דפסק כרב ופסק כהרי"ף שם אמנם ד' הרי"ף הי' בע"כ רב אשי כשמואל ס"ל ומבעיא לי' אי בנדה גם שמואל מודה וכמ"ש לעיל משום דתהא חזיא לביאה אבל לרב לא איבעי' לי' מידי וע' לפנינו בהגיעני שם בס"ד: והנה ע"ד הר' יו"ט יש לדקדק למה לא הק' בפשיטות הרי כ' דגם בחופה אחר קידושין פליג שמואל וא"כ כל הק"ו מפריך דמה לחופה שאינה גומרת בפסולות וצ"ל כיון דהא דשמואל גם באחר קידושין מר"ש לקמן דייקי' וכ"כ דנוכל לומר דר"ש לאו לרב בעי לאתויי ראי' דלא קאמר כ"א מנ"ל דשייך שום חופה אחר פסולות וע"ז כ' הר' יו"ט דאפי' תימא הכי מ"מ יש כאן פרכא אסיף דינא אמנם י"ל דבאמת בהא פליגי רב ושמואל עפ"י שטה זו דלרב ילפי' חופה קונה בק"ו וא"כ אף בפסולות צ"ל דקונה דאל"כ איכא פרכא אסיף דינא משא"כ שמואל במה מצינו יליף לה ולר"ש פרכא אסיף דינא: ואמנם הרשב"א הק' עוד ממה דאמרי' לקמן חופה דלא קני לה וכ"כ לעיל דלרב"ח ס"ל חופה אינו קונה מדקאמר חופה נמי פסלה ש"מ דחופה לאו היינו קידושין וכ"כ דרש"י כ"כ בהדי' לקמן: ומה שהק' עוד הרשב"א מר' ישמעאל היינו לטעמא דמפ' בשטת רש"י לקמן דמיירי בבת ישראל ואמנם רש"י כ' בהדי' לקמן דלענין תרומה דבי נשא מיירי וא"כ אבת כהן קאי ואי אינו קונה למה לא תאכל: