ליקוטי חבר בן חיים ח פט

יכניסנה לביאה ה"ה בחופה אמרי' הכי ובמה דהוי קודם קידושין הרי לא אכפת לן ולר"א ור"ש דס"ל אף דכבר קידשה עדן לא מקרי' משתמרת לביאה פסולה ה"ה בחופה דינא הכי והש"ס דחה דלמא ר"מ לא קאמר כ"א בקידושין דכבר עבר על לאו דלא יקח אמרי' דגם אלא יחלל יעבור משא"כ בחופה דעדן לא קני לה ולא עבר אלאו כלל אמרי' דמודה ר"מ דאמרי' לא יעבור ולר"א ור"ש הדבר בהיפך דחופה עכ"פ גרע דקרובה לביאה: ועכ"פ מ' משקלא וטריא זה דאם ידעי' דאין דעתו לבא עלי' באיסור גם רב מודה וע"ז בא ר"ש ולומר דבכ"ג יש חופה וזה דאחרוני' הק' ימ"ש הלח"מ דבאין דעתו לבא עלי' באיסור כ"ע מודו דאין חופה הרי בסוטה דאין דעתו לבא עלי' באיסור דהרי משקה אותה ואע"פ כן דייק ר"ש דיש חופה השעה"מ תי' דמיירי דבשעת חופה הי' דעתו לבא עלי' באיסור ואח"כ נמלך להשקותה מאיזו טעם שיהי' ושפיר הוה חזיא לי' זה תו"ד ואמנם א"כ למה קונא לה כלל או"ו דעיקרא לא הי' דעתו לבא עלי' באי' והנה משו"ה לא קאמר רב עמרם ואנהירנהי לעיינין כרב משום דבאמת לרב לא ידעי' כ"א היכא דדעתו לבא עלי' באי' וכד' הלח"מ בסברת הרמב' ואמנם ר"ש דייק דאפי' היכא דאין דעתו לבא עלי' באי' חופה קונה והנה למאי דפשיטא לן בקידושין דמהך מתני' ילפי' גלגול שבועה ואף דרב ושמואל הל' כרב וא"כ אפי' בלא גלגול שבועה אתיא הך מתני' שפיר ש"מ דה"ט משום דאפי' רב לא קאמר יש חופה כ"א היכא דדעתו לבא עלי' אבל לא זולת, וכ"ת א"כ מאי קמבעיא לי' לרב אשי שוב י"ל דר' אשי באמת לשטת רב ששת ואפשר משום דרבין תלמיד ר' ששת הוא מבעיא לי' ולראב"ע לעני' תוס' כתובה היא דמבעי' לי' ומעתה הא דהרמב' פסק דחופת נדה לאו חופה היא לאו משום דרב אשי היא דגם הרמב' מודה דרב אשי לענין תו"כ מבעיא לי' דקאי אדרבין וודאי אתו"כ קאי וכמ"ש החמ"ח תדע דאי כרב אשי א"כ המע"ה הו"ל להרמב"ם לומר וכמ"ש בענין זה בחו"ח אמנם מסוגיין בעלמא שמיעי לי' להרמב"ם דהיינו מדקיי"ל כרב ודייקי' מהך מתני' גלגול שבועה ש"מ דה"ט דפשיטא לן דאפי' לרב היכא דאין דעתו לבא עלי' באיסור אין החופה חופה ש"מ: ועתה נבא ע"ד רש"י בסוגיין א' לא' הנה מה דנקט רש"י ד"ה יש חופה אלמנה לכ"ג נ' דלרבותא נקטא דס"ד בשלמא גרושה כיון דפסולה להנשא לכהן וא"כ כשתנשא לזר ע"כ תפסול מן התרומה לא איכפת לה בביאה פסולה וחופה דידה חופה כביאה משא"כ באלמנה דיכולה להנשא לכהן הדיוט אנן נימא דלא תמסור עצמה לביאה ליפסל נפשה מכהונה קמ"ל רש"י דמדקאמר רב פסולות גם אלמנה בכלל ומ"מ גם גרושה בכלל וג"כ אבת כהן ולענין תרומה דבי נשא: ומ"ש ולא בא עלי' כוונתו לאפוקי מד' הריטב"א הובא בחו"ח דס"ל דלשמואל אין נישואין לפסולות לזה כ' רש"י ולא בא עלי' דבבא גם שמואל מודה וכמבואר בתוספתא שהביא בחו"ח שם דאף דתנא בתוספתא כשמואל מ"מ מודה דיש נישואין אכן הראי' שהביא הרמב"ן ע"ז דא"כ אשתו פסולה דמיעוטא רחמנא מטומאה ל"ל לכאורה יש לדחות דמיירי שנשאה בהכשר ואח"כ נפסלה עליו כגון שנעשית זונה אפי' באונס או שנעשה פצוע דכא וידעה אח"כ: רש"י ד"ה הואיל ואין לה ביאה מדבריו מבואר דלא מפ' ד' שמואל כפ' הרשב"א דר"ל ואין לה ביאה לקנות והטעם דלא מפ' רש"י כך נ' דמ' לי' דלענין לקנות ביאה וחופה לאו חדא נינהו דבכלל פחותה מבת ג' הוה אפי' יום א' ובשלמא ביאה דידה לא מהני דכנותן אצבע בעין משא"כ חופתה מ"ט לא מהני הרי חזיא לביאה ליומא אותרא אא"כ הדרא קו' הרמב"ן על רש"י לדוכתא דמאי חדית רבא דקאמר אף אנן נמי תנינא אביאה ואמנם המעיין בד' רש"י אד' רבא שהאריך יראה כי רש"י בעצמו טרח ליישב זה וזה דרבא מ' לי' דע"כ כולה מתני' ע"כ לדיוקא אתא דפחות מג' אין ביאתה ביאה דלגופא דבת ג' ביאתה ביאה פשיטא מהי"ת לא וא"כ דלדיוקא אתא ק' כיון דאשמעי' דאפי' לקידושין אין חוששין כ"ש דאין חוששין לפסול כהונה אע"כ סיפא מיירי שקיבל בה אבי' קידושין ואח"כ בא עלי' אותו פסול קמ"ל דאעפי"כ לא פסלה והשתא קאמר רבא דאס"ד יש לה חופה נהי דהך ביאה מטעם ביאה לא אהני כיון דכוונתו היתה לשם אישות מטעם חופה מיהת ליהני אלא ש"מ היכא דאין ביאתה ביאה גם חופתה אין חופה הן הן ד' רש"י ועי' בדבריו דכונתו דתנא נקט ביאה לרבותא ובזה יובן למה פי' רש"י פסלה מתרומה דווקא משום דכיון דמיירי בקדשה אבי' וכמ"ש א"כ לא תצא עכ"פ בלא גט וממילא תהא פסולה לכהונה אע"כ לתרומת בית אבי' קאמרי: ועד"ז יובנו ד' תוס' ג"כ ד"ה נשאת דק' להו מ"ט באמת לא דייק רבא מנשאת דפחותה מבת ג' אין לה נישואין וכד' הרמב"ן ואמנם רבא בהדי' דייק מסיפא דבא עלי' כמ"ש הרשב"א על ד' הרמב"ן וע"ז כ' תוס' דמרישא אין ראי' דלמא ה"ט משום