ליקוטי חבר בן חיים ח פח

ביאה תחלת ביאה קונה ולמה לא נימא גם באשה כן ומזה הכריח הרי"ף דבאמת מיבמה לא ילפי' כ"א ביאת נשואין וכמ"ש הרא"ש בכוונתו דבעי' דימי' דיבמה וא"כ בנישואין באמת אפי' דעתו אגמר ביאה לא מהני והכא בקידושין איבעיא לן ובקידושין פשטי' דבדעתו תליא מלתא ואמנם אם רצה לקנות בהעראה גם הרי"ף מודה וכ"ת מנ"ל כיון דגזי"ש אנישואין הוא דקאי לא הוא כיון דעכ"פ חזי' דהעראה אקריא ביאה למה לא נימא דגם ביאת קידושי' הוה העראה בכלל: ומיושבי' היטב כל הקושיות של הראשוני' שהצענו ומיושב ג"כ קו' השעה"מ דלד' הרי"ף היאיך יליף ר"ה בק"ו חופה נימא העראה יוכיח הרי באמת גם העראה קונה אם דעתו עלי: והנה תוס' הביאו ד' ר"ת דאתחלת העראה קאי ולא הקשו עליו מאומה והראשוני' הקשו עליו היתכן דתתקרי בנשיקת אבר בעולה לכו"ג ונ' דלד' ר"ת הפשט לא כד' רש"י דהנה הראשוני' הקשו הרי אם גם תחלת ביאה קונה מ"מ בשעת נשואין הרי הווה בעולת עצמו ואמנם לד' ר"ת הכי קאמר הש"ס אי נשיקת אבר קונה א"כ אפי' בשעת נישואין לא תהא בעולת עצמו שפיר יכול לקדש ולישא בביאה משא"כ אי סוף העראה קונה א"כ נהי דהקידושין שרי מ"מ בשעת נישואין תהא בעולת עצמו ושפיר אי' לקדש בביאה שהרי אינו יכול לישאנה: ואמנם נ' דגם רש"י ד"ה לכ"ג בא ליישב קו' זו של הראשוני' ולזה כ' רש"י דצידד הש"ס הי' אם קידושי כ"ג כה"ג אסורי' או מותרי' וכן כ' אם מותר לקדש וסיים דמותר משום לא יקח כלומר אלאו דקידושין לחוד אבעי לי' ולא שיהא מותר לשאנה: והנה המ"ל הביא תשו' מ"ב דדייק מדקאמר הש"ס מניינא למעוטי חופה ש"מ דחופה קודם קידושין לא מהני מידי והניח דבריו בתימא ונ' כוונתו עד"ז דהנה כל קידושין צריך חופה וכל חופה צריך קידושין ובשלמא אם הקידושין צריכא להיות קודמין לחופה שפיר קאמר הש"ס דתנא תחלת קנין קתני ושפיר מניינא למעוטי חופה משא"כ אם גם החופה יכולה להיות תחלת הקנין מאי למעוטי חופה דקאמר הרי חופה עכ"פ צריך וגם התחלת קנין יכול להיות החופה ז"נ כוונת דבריו והנה המ"ל הביא מד' רמב"ן כאן לדחות ד' המ"ב ושפיר דחה השעה"מ דברי' דהרמב"ן מיירי דעכ"פ בשעת קידושין החופה עודנה: ואמנם הו"ל לדחות דברי' מד' רש"י בה"ג מרדכי ספ"ק דקידושין שכ' בהדי' גבי קידושי טעות דחופה קודם קידושין מהני וע"כ דלא אסיק המ"ב אדעתי' הך תשובת רש"י ואמנם הא ק' דרש"י דייק למלתא קטנה שהשיאוה אמה ואחיה וקטן שהשיאו אבי' דבגדולתם א"צ חופה אלמא דחופה קודם קידושין מהני וצ"ל לד' המ"ב דהתם שאני דהוה כמ"ש השעה"מ בחו"ח לענין ד' הרמב"ן דהרי עכ"פ בשעה דגדלו ומקדש לה בביאה ראשונה קידושין דאוריית' הרי בשעת ביאה זו היא בביתו והיינו חופתה משא"כ בהך דמ"ב וכמו שחילק בשעה"מ שפיר, אמנם על ד' הרא"מ הביא דברי' במג"א סי' ר"ו יש לתמוה דמלבד שנעלמו ממנו ד' רש"י אלו בהג"מ וק' עליו מקטנה וקטן שהביא רש"י דלא מצינו דצריכי ברכת חתני' לכשיגדל' ואמנם מקטנה ל"ק כ"כ די"ל דכיון דרבנן תקנו לה חופה וקידושין והם שתקנו ברכת חתנים הם אמרו דגם בקטנותה מהני אמנם מקטן דלא תקיני לי' רבנן קידושי' לכאורה ק' אמנם באמת בהך דקטן לא מצינו כ"א דכתובתו קיימת ואמנם דלמא באמת ברכת חתנים צריך ורש"י בעצמו לענין חופה נ' דאייתי לה אבל לא לענין ברכה דמה ענין ברכה לכתובה: ובהצעת ד' תשו' רש"י נ' לפ' ד' רש"י בסוגי' יבמות נ"ז דד' רש"י מאחר דע"כ א"א לפ' ד' רב בחופה אחר קידושין דק' א"כ מאי באנו למחלוקת דקאמר רב"ח ולמימר דס"ל לרב חופה קונה לא מ' ג"כ מדאמרי' לקמן דלא קני לה וכ' רש"י חופה אינו קונה כדאמרי' בקידושין כוונתו דאמרי' מניינא למעוטי חופה ש"מ דסוגיין דלא כר"ה אע"כ מאחר דפשיטא לן דחופה קודם קידושין מהני דהיינו אם קדשה אח"כ החופה גומר למפרע וכד' רש"י בתשו' הנ"ל וכ"מ הל' דאמרי' כלום חופה גומרת אלא ע"י קידושין ולא אמרי' לאחר קידושין א"כ כו"ג שהכניס אלמנה לחופה אף שעדיין לא קדשה אמרי' דוודאי יקדש לה ובשעת קידושין מיד תגמור חופה א"כ מעכשיו היא פסולה מלאכול בתרומה ושמואל לכאורה הי' אפשר לומר דלאחר קידושין מודה אמנם אין הדבר כן מדאמרי' לקמן ר"י בן ריב"ב כרב הרי ר"י באחר קידושין מיירי אע"כ שמואל פליג אפי' אחר קידושין והטעם דס"ל דכיון דעיקר האי' הביאה אמרי' כל זמן שלא בא עלי' שלא יבא עלי' לעולם וחופה כי האי לשמואל לא חופה היא אמנם בכשירות מודה שמואל דאפי' קודם קידושין מהני ואי הוה סבר גם בפסולות דלאחר קידושין מהני גם קודם הוה מהני ואתא רב"ח וקאמר דהא דרב ושמואל תלי' בדר"מ דלר"מ דקרי לארוסה משתמרת לביאה פסולה וא"כ פשיטא לי' לר"מ דכיון דקדיש לה