ליקוטי חבר בן חיים ח פז

ריש כתובות על האיכא מ"ד דיליף מפרסה נדה אינו מעלה מזונות דחופה היינו ייחוד והק' הר"ן אלמנה מן הנשואין שלא נסתרה דאמרי' כתובתה מנה היכא משכחת לה ובד' קדמין זה רוצה השעה"מ ליישב לא היא א"כ הדרא קו' לדוכתא נהי דחופה ייחוד הוה אסור להתייחד בפרסה נדה מ"מ מזונות בנישואין תלי' ואי נישואין מלתא אחריתי למה לא ישא אותה: וכן מה שיישב השעה"מ קו' החמ"ח על הרמב"ם דלעולם בעיא דרבנן לענין קונה ובס"ד ס"ל דבאמת מסר האב לא קנה כ"א לתרומה ק' לענ"ד עכ"פ למה פסק הרמב"ם דחופה היינו הבאה לביתו וייחוד בביתו ואם חסר א' מהם הוה כארוסה וכי גרע הבאה לביתו ממסר האב לשלוחי הבעל דפסק הרמב"ם דקנה לכל דבר וצ"ע, ואמנם למה שהסכים הר"ן ריח כתובות דחופה היינו הבאה לבית הדרא ג"כ קו' לדוכת' וכי ס"ד דלר"ה במסר האב לשלוחי הבעל ל"צ קידושין אמנם הר"ן לטעמא דס"ל מסר האב לא מהני כ"א לתרומה וכמו שהביא בחו"ח שם דעתו וא"כ מסר האב אינו גומר וליכא קו' משא"כ חופה וא"כ אף אנו נאמר דהדין עם הבי"ש דד' הרמב' ג"כ במסר האב לא מהני כ"א לתרומה וכ"ת א"כ למה פסק דבעלה מפר נדרי' וכמו שהק' בחו"ח לא היא התם היינו טעמא דמשעה שנתארסה ע"ד בעלה ואבי' נודרת וכיון שמסרה האב שוב אינה נודרת כ"א ע"ד בעלה משו"ה הבעל לבד יכול להפר: רש"י ד"ה כסף באשות מיהא לא אשכחן ע' תוס' רי"ד שהק' הרי מבעלמא ילפי' והגי' חופה נמי וני' ע"ש ונ' ליישב לגי' דידן דוודאי אי ר"ה במה הצד דהיינו במה מצינו יליף וכד' השעה"מ שפיר הק' התוס' רי"ד אמנם ר"ה קו' קאמר דהיינו אישות מאישות אלא דלא יהי' הפרכא פרכא אצטריך מה הצד וא"כ שפיר מתרץ הש"ס באישות מיהא וכו' והיינו דלגי' שפיר הק' הראש שהביא ג"כ גרסתינו דנימא דיו וליכא למימר דר"ה במה מצינו יליף דא"כ לפי גרסתינו לא משני הש"ס מידי ואמנם מ"מ הני פוסקי' דפסקו כר"ה הוי גרם כגי' תוס' רי"ד וא"כ י"ל דבמה מצינו יליף ר"ה ולא ק' להו כלל דנימא דיו: רש"י ד"ה שתי תשובות נ' כוונתו דהנה הראש כ' דלכאורה מד' רבא מ' דהאי תי' דר"ה כסף באישות וכו' קיבל רבא כוונתו דאל"כ לימא עוד שתי תשובות ודחה הראש שם אמנם רש"י דחה זה מני' ובי' דהך פרכא דלעיל אק"ו דר"ה קאי והך דרבא אגופא דמלתא דר"ה דחופה קונה בלא כסף וא"כ אין זה ענין להנך דרכי דלעיל ול"ש למימר עוד: מלתא דכתיבא ע' ברא"ש שהק' ממיתת היבם לי נ' דאין כוונת אביי דמלתא דאתי' בק"ו לא קתני דא"כ הו"ל למימר הכי בהדי' כ"א הק' אביי הך מלתא דחופה אפי' שגומרת לא כ' בהדי' כ"א מדרשא ילפי' לי' ומה"ט אין ענינו מבואר ובאמת נ' דכולהי עניני מקרי חופה ומשו"ה לא קתני לה כלל משום דלא כתיבא בהדי' ואין ענינה מבואר וא"כ אין זה ענין למיתת היבם כלל: ומה כסף שאינו גומר אחר כסף יל"ד למ"ש תוס' דמאי אולמא דהאי כסף מהאי כסף א"כ מאי קאמר אביי והי' נ' דמה"ט לא מ' לי' לרבא לפרושי כאביי אמנם באמת אחר כסף דקאמר אביי לאו דווקא כ"א אף אחר שטר וביאה אינו גומר ואמנם שטר וכסף לכאורה חדא מלתא ושוב שייך מאי אולמא ואמנם מאחר ביאה יש ק"ו דכסף אינו גומר אחר ביאה אך כ"ז אי ביאה אירוסין עושה ובאמת למסקנא קיי"ל הכי ומ"מ רבא לא פשיטא לי' הא מלתא ושפיר הק': קידושין י' ע"א רש"י ד"ה תחלת ביאה מבואר מדברי' שבא לתרץ כד' הרי"ף דסוגי' דהכא לענין אירוסין אתמר וכלומר דיבמות לענין נישואין ואמנם הראשונים הקשו הרי מכי יקח ילפי' ביבמות ובקידושין ותי' הרשב"א דאובעלה דכ' בתרי' כיון הש"ס ביבמות והק' אנפשי' א"כ ביאה דאירוסין מנ"ל ע"ש שעי"ז דחה ד' הרי"ף ואמנם אחר העיון נ' דלק"מ דסוגי' דהכא קאי אליבא דר' יוחנן דיליף לעיל בסמוך קידושי ביאה מבעילת בעל וא"כ שפיר י"ל דהאי בעלה בנישואין מיירי ולכאורה יש לדייק שכן הוא דהרי האי כי יקח אצטריך לגזי"ש דקיחה קיחה אלא ש"מ דהכי דרשי' בביאה דעריות כי יקח ובביאה דנישואין כי יקח ולא מיקח כופא ילפי': אלא שהראשוני' הק' עוד דבקיצור הו"ל להש"ס לומר א"ב שקידש בהעראה ועוד כל הבועל כל המערה הו"ל למימר ונ' דיל"ד דבקיצור לימא הש"ס תחלת ביאה קונה או לא, ולזה נ' דהנה הלח"מ הק' על הרמב' דפ"י מאישות הביא ד' הרי"ף בנישואין ופ"ג לענין קידושין הביא ד' התוס' דבדעת' תליא מלתא וע"ש מה שתי' בדוחק ונ' דהרמב' למד כן מד' הרי"ף דק' לי' עליו קו' הנ"ל אלא ש"מ דגם הרי"ף אית לי' כד' הראשוני' דבקידושין בדעתו תליא מלתא אלא דק' לי' מאחר דביבמות מיבמה ילפי' להא דהעראה וביבמה מוכח מש"ס שם וכמ"ש הר"ן דאפי' נתכוין על גמר