ליקוטי חבר בן חיים ח פו

ועי"ז יקדש בתו בעודה נערה וסמוך לבגרותה יכניסנה לחופה וא"כ שפיר אלים כח חופה מכח קידושין, ואמנם אם האב רוצה מיד להכניסה לחופה ולוותר על זכותו למה לא וז"ש חופה שגומרת להוציא מרשות האב למה לא תקנה ג"כ והנה לפי"ז ע"כ גם ד' רש"י כד' רש"א דלר"ה חופה קונה וגומר, אמנם ק' לי עפי"ז מאי מיבעיא לן לקמן א' ביאה נישואין עושה הרי כ' הר"ן לקמן דהא דביאה מהני כמו חופה ידעי' דמה חופה שהוא רק צורך ביאה מהני ביאה עצמה לא כ"ש וא"כ כיון דלר"ה חופה קונה וגומר למה ביאה לא תקנה ותגמור מאי לך למימר דכולא סוגי' דלקמן וכן מסקנא דאירוסין עושה דלא כר"ה א"כ מהי"ת נימא שוב דהל' בר"ה כד' מקצת ראשוני' ולזה נ' דהענין הוא כן דגם בחופה לא קאמר ר"ה כ"א רוצה האב שהחופה תקנה ותגמור בוודאי קונה וגומר אמנם אם האב לא יחפוץ כ"א שתקנה לא תגמור וא"כ בביאה ג"כ לא איבעיא אלא אם ע"כ נישואין עושה אבל אם ירצה שתעשה נישיאין אליבא דר"ה באמת נשואין עושה: תוס' ד"ה חופה י"ל לפי דבריו מאי מק' רבא ג' תנן דלמא תנא בפלוגתא לא קמיירי וכיון דלרבנן דר"ט מודה ר"ה א"כ שפיר לא תנן חופה והי' נ' דבאמת התוס' לא כ"כ כ"א אס"ד מקמי דאתינן להא דר"ה במה הצד יליף אבל לבתר הכי לא יליף ר"ה כלל בק"ו באמת לא ק' להו לתוס' אלא דמד' הראש שהק' כן למסקנא מבואר דס"ל דגם למסקנא אתי' כר"ט א"כ ק' לישני לי' הכי בפלוגתא לא קמיירי וצ"ל דוודאי מקמי דאסקא אביי שוב בק"ו וודאי הוה אמינא דר"ה במה הצד יליף ולא שייך דיו ולהכי מקמי' דאסקי' אביי שפיר פריך רבא ואביי לדברי ויישב לו ק' ראשונה כ"א בפלוגתא לא מיירי אמנם שוב הוה ר"ה דלא כהל' ובהכי מתיישב דק' על הרא"ש קו' עצומה הנה הרא"ש דחה ד' אביי דקאמר דלא כתיבא לא קתני ממיתת היבם לקמן וק' מ"ט לא מק' הש"ס כן אמנם למ"ש מאחרי דאביי לא התיר, כן כ"א לד' רבא אמנם למסקנא א"צ לתי' אחר שפיר שתיק הש"ס וק' הרא"ש ע"ד ממנ"פ כלומר תי' קמא דאביי הוא ק' ממסקנא וצ"ל משום דסמיך אאידך תי' א"כ ר"ה כר"ט ולית הלכת' כוותי': ואמנם יש ליישב קו' הרא"ש ממיתת היבם ע"ד אחר דבשלמא מיתת היבם כיון דכבר קתני מיתת הבעל אי לא תנן מיתת היבם ס"ד דהאי ק"ו אי' לי' שום פרכא אבל ברישא ל"ש זה: והנה בדברים אלו יש ליישב ד' רש"א שכ' על קו' מהר"י אבן לב למה לא הקשו תוס' קו' גם אר"ה וכ' רש"א משום דלר"ה י"ל דכל קנין שמהני לגמור כ"ש שמהני להתחיל דס"ל גמר עדיף מהתחלה וק' א"כ למה הוצרכו תוס' לתרץ דר"ה הרי בד' רש"א ממילא מיושב קוש' תוס' אמנם כוונת רש"א עד"ז דאביי במסקנא הוא דחדו' לן סברא זו ובאמת לד' אביי לא מק' תוס' מידי דלימא דיו אמנם קו' התוס' הי' בס"ד מקמי דאסקי' אביי ושפיר הוצרכו לומר דר"ה כר"ט וכ"ת גם קו' שניי' הו"מ להק' בס"ד לר"ה א"כ וודאי נוח להק' לדידן במסקנא מלר"ה בס"ד: אמנם כד דייקת לכאורה מה ענין קו' זי של תוס' בדבור זה וע"כ דהכי קא ק' להו למאי דתי' דר"ה כר"ט א"כ לית הל' כר"ה והיינו לדידן וכו' שכ' א"כ מוכח דד' התוס' גם למסקנא דר"ה כר"ט וכד' הרא"ש וע"כ לית להו כס' רש"א ושפיר הק' מהר"י אבן לב ומ"מ בד' רש"א יש ליישב לקו' הרא"ש על הפוסקי' כר"ה: ובענין קו' מהר"י אבן לב נ' כוונת תוס' דלר"ה באמת נוכל לומר דמודה ר"ה דגם להיפך י"ל ק"ו אמנם מאחר דקונה חומרא הוא שתהי' א"א וגומר קולא לגבי אב ולגבי סקילה וחנק א"כ הדרן לכללן לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן ואמרי' חופה קונה: ואמנם לדידן דלית לן דר"ה וודאי ק' דנילף אפכא ק"ו דכסף גומר: והנה בתי' כ' רש"א שוב ליישב קו' אבן לב והניח בצ"ע משום דק' לי' מ"מ כיון דכסף אין בו מדה זו היאך נוכל ללמוד חופה לענין זה מכסף ואמנם נ' כוונת תוס' דבאמת לענין חופה ג"כ אמרי' מאי אולמא דהאי חופה מהאי חופה ובאמת מה"ט לא קיימא לן כר"ה: ואמנם מ"ש רש"א בתחלה דד' תוס' דהא דלא קיי"ל כר"ה היינו משום דס"ל דגמר קנין גרע מתחלה אין לו מובן מנ"ל הא דלמא לכ"ע גמר קנין עדיף ומשום דר"ה כר"ט הוא דלא קיי"ל כר"ה: רש"י ד"ה אף אני אביא יל"ד למאי דפסקו רוב הפוסקי' במסר האב לשלוחי הבעל בעל יורשה ומיפר נדרי' א"כ וכי גם מסר האב הווי קידושי' לר"ה אתמהה, ומזה הי' נראה ראי' לד' הקדמין שהביא בשעה"מ בחו"ח דחופה ונשואין תרי מילי נינהו והנה מסר האב מהני מטעם נישואין ונשואין ל"ש אא"כ הוי אירוסין תחלה משא"כ חופה מלתא אחריתא ולעולם יכול להיות גם בלא אירוסין: ואמנם מה שרצה השעה"מ שם ליישב בזה קו' הר"ן