ליקוטי חבר בן חיים ח פד

איסורא הוא אלא משום דהוה אי' דאי' בי' ממונא לא ילפינן ולזה קאמר ה"נ בהפרת נדרים הוא דכ' כלומר דהוה איסורא גרידא: תוס' ד"ה נילף ע' רש"א ונ' דתוס' הוי גרסי בגי' הראשוני' דאי' לי' לאבוה צערא בגויי': וע"ד רש"א צריך להוסיף דתינח בושת פגם מא"ל וצ"ל משום דמ"מ אחרי שהיא פגומה ועל האב להשיאה צריך להוסיף בנדוניתה: תוס' ד"ה יציאה דכוותה לא ביארו דברי' מ' דסמכו עמ"ש בסוף וכן מ' ל' הקו' וכפי' רש"א ומה שרצה לומר שצ"ל הקונטריס ע' רש"א כתובות שם שכ' בעצמו כי בקידושין פי' השמועה בדוחק ומסיק שם כפי' תוס' דהכא והמבין יבין לחלק, ואמנם רש"י בכתובות הק' אר"ח ולזה צריך לבאר ד' ר"ח קצת דר"ל דאנן השתא קיימי' דע"כ קרא דאין כסף היינו לאביה וכדקאמר הש"ס לעיל אלא דעדן ק' לן דלמא ה"ד בקטנה ופשטא דקרא בנערה קאי משום יציאה דכוות' ואמנם רש"י מ"מ ק' לי' כיון המסקי' דקרא בנערה הדרא קו' לדוכתא ואימה לדידה וע"ד דפריך הש"ס לעיל: בעניני יציאת הבת: תוס' ד"ה ויצאה חנם ע' רש"א מדברי' נרא' דד' תוס' אברייתא גופא קיימו ומסידור הדיבור נ' דתו' לא הק' כ"א למר בר רב אשי דלדידי' וודאי מסתבר טפי למעוטי יציאה דנערות מזבינא דאיילינו' ולדידי' הוא שהקשו מ"ט משנה ולא נקיט הפשיט תחלה ואדרבא גם התוס' מודו לרש"י דבתושב ושכיר מלתא אחרינא הוה ולהיפך מד' רש"א: ואמנם מ"ש רש"א על רש"י על התורה ליישב הנה לד' רש"י אין תועלת בדברי' דלדברי רש"י בלא"ה צריך למנקט הדרשא הפשוטה ברישא והיינו בגרות והדרא קו' על רש"י לדוכתא: ואמנם מה שהשיב רש"י ע"ד המזרחי דגם המכלתא ס"ל כאביי המעיין בפנים יראה דלא קאי המכלתא כלל אבגר דאיילונו' דקאמר מרבה אני בגרות שנשתנה גופה ובבגר דאיילוני' מאי נשתנה גופה שייך: ודע דבאידך קו' מלאמה שהק' המזרחי צ"ל לא לכתוב ויצאה חנם דאין כסף ע"כ איצטריך לדרשא דיש כסף: תוס' ד"ה דלא אתי' ע' תוס' רי"ד ק' לי' אפי' ד' תוס' האיך מצי' למדרש זה מויצאה חנם ולזה פי' דה"ק ס"ד דלא תצא חנם משום דכיון דאתברר דהויא איילוני' דאין לה דין זבינא כשאר אמה כ"א כע"ע ואינה יוצאה קודם שש בלא גרעון כסף, נמצא דגם מר בר רב אשי מקיים ד' אביי אלא כלפי שהק' הוא עצמו אד' אביי' ל"ל קרא לזה תי' דלהכי אצטריך קרא דתצא חנם בלא גרעון וז"נ כוונת הרמב' שהביא ד' אביי ושבק ד' מר בר רב אשי ועמד עליו ה"ה אמנם הוא הוה מפ' כתוס' רי"ד נמצא דאדרבה מר בר רב אשי מקיים ד' אביי ואולי גם ה"ה כיון לזה: עי' רש"י ד"ה נקני' בכסף מכסף מקנתו ע' רש"א תוס' סוד"ה מעיקרא אמנם ד' רש"י נ' דאס"ד היא דילפי' מוהפדה אבל באמת י"ל התם כסף מכירה אבל לא כסף קנין ומוסיף כאן דילפינן עבד עברי ממילא גם אמה ידעי' מהיקישא דעברי ועבריה: סיומא לשיעורי הזמן קידושין תוס' ד"ה ובעלה וביבמות הק' עוד לילף מיבמה ותי' דאינו מופנה פי' משני צדדים אינו מופנה בקידושין לגזי"ש וביבמה לענין אחר ז"נ כוונתם: דאל"ה הרי מופנה מצד א' סגי: תוס' ד"ה מה ליבמה בסו"ד והר' אלעזר וכו' דבריו מבוארין ברש"' ומהתימא על הספ' שלא עמדו בזה: רש"י ד"ה שטר שאין פודין וכו' ע' רשב"א ואפשר דמכח קו' זו כ' רש"ל פי' אחר ואמנם גם ד' רש"ל לא א"ש למ"ד קדשה בשטר דאחרי' אינה מקודשת: תוס' ד"ה שכן ישנן בע"כ ע' רש"א מדוע לא הקשו בתוס' מסוגיין והריטב"א דחה ד' רש"א דא"כ מאי אריא בע"כ ואמנם לפנינו באמת אין הגי' פה בע"כ כ"א לא אשכחן וז"נ שהי' גי' רש"י ותוס' ושפיר לא הקשו: ולסיים שיעורי הזמן במילי דאגדתא נ' דהנה שהע"ה כינה בס' משלי התורה לאשת חי' והנה על האשה זו רמז לן תנא דידן בריש פרקין ולזה תנא האשה והנה התורה נקנית ג"כ בג' דרכים בכסף דהיינו ל' כוסף שצריך הרוצה לקנות בה להיות כוסף אחרי' ובשטר היינו שיקנה עצמו על למודה ויהי' עבד נמכר לתורה ולא יהי' קריאתו בה ארעי ובביאה דהייני שייגע להעמיד תולדות מן התורה וזה עיקר הקנין ומרגלא בפי אדמ"ו הגאון זצוקלל"ה אם למדת תורה הרבה ולא חדשת בה חידושי' אל תחזק טובה לעצמך כי לכך כלומר לתורה זו נוצרת כבר היתה תורה זו בעולם כאשר נוצרת