ליקוטי חבר בן חיים ח פג

מלתא אין לכוין בשטת ר"ת וצ"ל לד' ר"ת דה"ק כיון דאשה בפחות מפרוטה לא מקני' ע"כ אין זה בכלל כסף שאמרה תורה ומ"מ הרשב"א הק' שפיר דבקיצור הו"ל להש"ס למימר ופחות מפרוטה לא אקרי כסף וע' בר"ן מ"ש כוונת הס"ד וכוונת המסקנא ויישב שטת ר"ת וגריס ג"כ מקני' נפשה: בסוה"ד דכה"ג אמרי' בכל הבשר רשום על הגליון ע' היטב תוס' פ' כל הבשר שם ובאמת ד' התוס' לפנינו תמוהין ביותר דאדרבא גזי"ש דחילול חילול לקולא נאמרה בזבחי' שם ואמנם כד דייקת ד' התוס' פ' כל הבשר ג"כ תמוהי' דהך גזי"ש מזבחי' ר"ש קאמר לה ור' יוסי פליג עלי' ומאי ק' להו דלמא סוגי' דכל הבשר כר"י אזלא דה' כוותי' וגבי ר"ש והי' נ' ד' תוס' כד' הרמב' שפסק סוף מעה"ק לענין שחוטי חוץ כר' יוסא ובה' פהמ"ק לענין פגול נותר וטמא כר"ש וצ"ל כמ"ש הכ"מ ה' פהמ"ק שם דהרמב' ס"ל דר"י לא פליג כ"א אשחוטי חוץ וד' הכ"מ מה שצידד בזה תמוהי' וכבר העיר ע"ז בברכת הזבח זבחי' שם ומ"מ ק' ע"ז קו' התוי"ט זבחי' שם דהרי ר"י אמר בגמ' רואה אני בכולן להחמיר מ' דאכולן פליג ד' תוס' נ' דמ' להו דע"כ גם ר' יוסי אית לי' הך גזי"ש דחילול חילול לענין דברים אחרים דאי לית לי' כלל הך גזי"ש א"כ קרא ל"ל דהא גזי"ש אין אדם דן מעצמו וכיון דלית לי' מרבי' הך גזי"ש קרא ל"ל דהא ר"ש מגזי"ש יליף אלא ש"מ אית לי' ולהנך מלי מעטינהו קרא וא"כ שפיר הק' תוס' בכל הבשר ואמנם תוס' בשמעתין ק' להו עדן ליפק ר"י לקרא לדרשא אחרינא מטעם אין גזי"ש למחצה כיון דאית לי' הך גזי"ש או"ו דר"י אי' לי' הך גזי"ש למילי אחרינא לחומרא ואתא קרא דלקולא לא נילף וש"מ דמחומרא לקולא לא אמרי' אין גזי"ש למחצה: גמ' דאמר חופה קונה מק"ו נ' דלהכי נקט הש"ס ל' מק"ו דלכאורה ק' עלי' דר"ה כמו שהק' הש"ס לקמן מאי שייר דהאי שייר ואמנם מאחר דר"ה מק"ו יליף אין זה שיורא דק"ו אדם דן מעצמו ול"ק עלי' כ"א מניינא למעוטי מאי: תוס' ד"ה ואין דבר אחר עי' רש"א ונ' דסימנא שני' ויובל אין להם ענין לכאן דהתורה לא נתנה רשות לאב למכור את בתו כ"א לכל היותר עד שש שני' ובתוך הזמן אם הביאה סימני' ממילא לא הי' המקח ליותר מזה וכן אם הגיע היובל ועד"ז אמר הכ' והפדה שרבה מסייע בפדיונה דהיינו שמחשב לו על כמה שני' נמכרה וכיוצא בזה וא"כ אין זה ענין כלל לשאר יציאות שהמה תוך זמן המכירה: לעיל תוס' ד"ה ואשה יש לצדד מאי כוונו בקו' הראשונה אי אחליפין קאי הו"ל למימר אפי' פחות או אולי אפחות מש"פ דעלמא קאי: בענין כסף מנלן פ"ק שב. רש"י ד"ה מנלן מבואר מדבריו ממ"ש מתני' ולבסוף סתם דל"מ לי' דאמתני' דאב זכאי מק' תרתי כ"א בקו' ראשונה סמיך אמתני' דידן דאי אדהתם דלמא כי היכי דבביאה ר"ל כמ"ש בירושלמי דע"י כן יוכל לזכות בכסף וא"כ דלמא ה"ק תנא האב זכאי עי' קידושי' בכסף והקידושי' היינו שטר וביאה אמנם מדקתני תנא דידן אשה נקני' בכסף ש"מ דגם התם אב זכאי בקידושי כסף והן הן דברי רש"י: וע' רשב"א במתני' שהק' למה הקדים תנא כסף ולולי דבריו הייתי אומר וע"ד דמתרץ הש"ס בעלמא איידי דאתיא מדרשא חביבא ליה: ומ"מ מאי דשבק ביאה אדבתרא י"ל משום דלכתחלה אין לקדש בביאה דרב מיגיד אמאן דקדיש בביאה להכי שבקה אדבתרא: תוס' ד"ה האב זכאי מה שלא הק' הירושלמי אשטר דג"כ אינו שוה פרוטה על הרוב, י"ל דמ"מ כיון דבעי' דאיתא לידו היינו זכותי' משא"כ בביאה: תוס' ד"ה ואימא לדידה והנה בכתובו' שפיר הקשו קו' זו דהתם שקיל וטרי הש"ס רק אאבוה כפי' רש"י שם וא"כ קידושי כסף עצמן ידעי' משדה עפרון אבל בשמעתי' ק' מאי ק' להו הא אכתי לא נחתינן לשדה וכמו שפי' רש"י בהדי' דלעיל אגב גררא נסיב לה וצ"ל דמ"מ לא ניחא להו שתהא כל השקלא וטריא בזה על מגן ומ' להו דאפי' למסקנא אצטריך: רש"י ד"ה אבל נערה כ"כ משום דבאמת למסקנא לכ"ע במקום אב אין יד לנערה אלא דמ"מ גדולה היא ושפיר פריך: גמ' בנעורי' נ' דאף דידעי' מהא דממונא מאי' לאו ילפינ' מ' להש"ס אי לאו דשבח נעוריה לאביה אמאי נתנה לו תורה כח להפר נדרי' ומאי שייכות לאביה בגוויי': רש"י ד"ה לאמה בא ליישב דלכאורה קרא דר"ה בקטנה מיירי וא"כ בלא"ה ק' אדר"ה קרא ל"ל ולזה כ' רש"י דאדרבא משום דלקטנה לא אצטריך וקרא דלאמה יתירא הוא מפיק לי' ר"ה אנערה: גמ' ה"נ בהפרת נדרי' בכתובות ל"ג ובאמת לכאורה ושפת יתר הוא ונ' כוונת הש"ס לרמז ע"ד תוס' בכתובות שם תינח מע"י ממונא הוא אבל קידושין