ליקוטי חבר בן חיים ח פב

ליקוטי חבר בן חיים מס' קידושין. בעזר שרי' בג' רבבן עירין קידישין נתחיל לפרש מס' קדושין. רש"י ד"ה האשה לבעלה נ' דרש"י בא ג"כ ליישב קו' תוס' אמאי תנן בה"א וע"ז כ' רש"י דאלו קתני אשה וקני' ס"ד כל קניני' באשה המה בג' דרכים ובאמת לבעלה דווקא לבעלה נקני' בג' דרכי' והיינו האשה דתנן: תוס' ד"ה האשה דהא היבמה ע' רש"א מה שהק' על הרשל נ' דלק"מ דאי נימא כתי' דכתובות גם מעבד עברי וכו' מיושב וממילא מכח הנך קו' מסתבר כן וע"ז דחי סברא זו מיבמה, אמנם לי נ' כוונת תוס' ע"ד תדע דע"כ אקרא קאי דאל"כ הא דיבמה מה עיניה: רש"י ד"ה וקונה את עצמה נ' דק' לי' דתנא בארוסה קאי ועדן אינה ברשות בעלה דמציאתה ומעי' לעצמה ומאי קונה את עצמה שייך וע"ז כ' רש"י דמ"מ אינה ברשות עצמה להנשא ומיושב בזה קו' תוס' ד"ה מאו שנא דאדרבא סיפא גופא דקתני וקונה את עצמה לא תנן הכי אגב רישא: אמנם מ"ש רש"א להנשא ולא כ' להתקדש יש ליישב ג"כ קצת דקיי"ל א"א שקבלה קדושין מאחר צריכה גט משני' וא"כ להתקדש יש שפיר בידה אבל לא להנשא אחרי דיודעת בעצמה שאינה מגורשת: גמ' ה"א בע"כ ע' רשב"א מ"ש בסו"ד דהשתא תלוה וזבין זבינא זבינא תלוה וקני לא כ"ש הכוונה דלזבין לא גמר ומקני דאינו חוזר לידו אבל לקנות הרי יוכל למכור ואפי' באשה לגרש ומכלל ד' הרשב"א אלו מיושב מנ"ל לרב אשי התם דתלוה וקדיש אפקעינהו לקידושין ואמנם ממתני' דהכא דייק: תוס' ד"ה אי תנא האיש קינה לכאורה מה ענין מקדש לקונה ונ' דתוס' ס"ל כהרשב"א והריטב"א דמל' איש דייק בע"כ דני' בדידי' תלי' מלתא ומ"מ כ' בסוה"ד שפיר דל' נקני' מ' הכי והכי דמל' נקנית אין לדייק ול' יבמה נקני' הוה איידי: גמ' בדרך אחד י"ל דרמז כאן ליישב מאתרוג לקמן עי' רש"א: תוס' ד"ה לא לחי' עי' רש"א אמנם ברשב"א מבואר דהקו' מה עינין זה לשוה או לא שוה כיון שהוא מין בפ"ע אסור בהרבעה ע"ש: גמ' זו א' מן דרכים ע' רש"א והנה בריטב"א כ' כי כל השקלא וטרי' מן הגאוני' ולא מן הש"ס ונ"ל ראי' לדבר שלא נזכר שום אמורא ונ' שעשו זה כעין פתיחא למס' קדושי' וזה ל"ש בגיטין שם: רש"י ד"ה למעוטי חופה יש כאן ב' גירסות גי' א' מסרה לה אבי' וזה אין לו פי' ונ' דלגי' זו צריך להיות מסרה לה ר"ל הוא עצמה או אבי' וגי' אחרת מדייקת מסרה לו אבי' ואמנם ק' מ"ש אבי' דנקט רש"י ונ' דד' רש"י כהרמב' דחופה היינו ייחוד וק' לי' לרש"י כיון דבביאה גופא לא בעי כ"א עידי ייחוד וכיון דמסרה עצמה לייחוד לשם אישות אמאי נימא דאינה קונה ולזה כ' רש"י דמיירי שמסרה אבי' ואילו מסרה לביאה וודאי סגי אבל כיון שהוא לא מסרה כ"א לחופה אמרי' דתינוקת כזאת לא מסרה עצמה לביאה ולא סגי בעידי ייחוד: תוס' ד"ה ואשה בפחות מש"פ ביישוב קו' תוס' ע' בחי' רשב"א וכל דברי' מבוארין ברש"י שכ' ההלקמן ואפי' יהיב לה יותר מפרוטה עד דיהיב לה בתורת קנין וכו' ולדברי' אלו כיון הריא"ז במ"ש וכד' המירה נ' ומ"מ כוונת רש"י כיון דחליפין לחזרה ניתנו ומצד עצמן במה דלא בעי' שוה פרוטה לא הוה קנין חלופין קנין חשוב ממילא בכל גוונא לא מהני דאין זה קנין דומה לקנין כסף שאמרה תורה וממילא כסף דווקא ובדברי' אלו יש ליישב עוד קו' אלימתא דלכאורה תי' הש"ס לא א"ש כ"א למ"ד כלי' של קונה בעי' בחליפין אבל למ"ד כליו של מקנה מאי גנאי שייך גבה, ואמנם לד' הרשב"א בכוונת רש"י א"ש דהקנין גרוע מצ"ע הואיל וסגי בפחות מש"פ: ואולי י"ל ג"כ דלמ"ד כלי' של מקנה לא הק' הש"ס כלל ואימא ה"נ דכי יקח איש אשה אמר רחמנא ולא אשה לאיש: באו"ד ועוד לקמן בעי בגמ' בשטר וכו' ע' רש"א ונ' כוונתו במ"ש יש ליישב דכיון דהאי טעמא דקאמר הש"ס ע"כ בשטר לא שייכא דאי שייך א"כ אכתי נימא אחליפין אין ה"נ ונימא שטר יוכיח וע"כ דלא שייך וא"כ שפיר ק' מ"פ בשטח מנלן: באו"ד ולא גריס נפשה והק' הרשב"א אכתי כולא