ליקוטי חבר בן חיים ח ח

לאמרם עד חצות אלא שהפסיד שכר ברכות בזמנה כנלפענ"ד. סימן נ"ט סעיף ג' בהג"ה כסברא ראשונה נ"ב והמנהג להמתין על השליח ציבור ובלא"ה נמי בכל הפסוקים למתין בגון מי כמוך באלים בה' ימלוך מטעם שכ' לעיל במג"א סמ"ט מיהו גם באת שם האל ממתין ולא שמעתי טעם לזה ונ"ל מפני שכתב הטור לקמן סימן ס"א להפסיק בין ממליכים לאת שם דלא לתחזי שם ח"ו וי"ל דהכא איכא קפידה טובה מפני המינים העובדים למת לכן עושים הפסקה בין ממליכים לאת שם שם סעיף ד' ועיין לקמן סימן ס"א נ"ב דקיי"ל שעונין אמן: סימן ס"א מג"א סק"ט ואישתמיטתא נ"ב והתלונה גם על ר"י שבב"י וגם הרבב"י לא דחה אלא מהירושלמי ולא מש"ס דילן ואולי הנוהגים היתר ס"ל בשיטות הסוברים דוקא מילי מילי ותנא לה אסור ובהכי מיירי בהאי דסוכה דהוי אומרים ב' פעמים ליה האסור אבל אמר פסוק, אינו אלא מגינה דמחזי כמשתף דבצבור לא שייך הכי ומש"ה כופלים שמע ישראל. ועוד נ"ל דס"ל כשיטת הרא"ש דפסק כרמ"א ביו"ד סימן קמ"א סוף סעיף ד' דברבים ליכא חשר' ופסק כן מג"א לקמן סימן רמ"ד סק"ח אם כן ה"נ בציבור ליכא חשדא דשתי רשויות והש"ס דסוכה אזלה לאידך לישנא דש"ס דע"ז מ"ג ע"ב ופסקי הרי"ף והרמב"ם וכן הרב המחבר שם בש"ע יו"ד סימן הנ"ל כן עיי"ש וק"ל מ"מ היכי דלא נהג לא ינהג עוד כן כמ"ש ש"ך יו"ד שם ס"ק כ"ב דלכ"ע מכועיר הדבר לרבים והכא נמי ויש קצת עיו' מהאי דתודס שהנהיג בני רומי ורבים הוי ואפ"ה חשו לחשדה דמחזי כקדשים בחוץ וי"ל היינו דשלח ליה אלמלא תודס אתה ר"ל דסבר' ליה בעלמא ברבים ליכא חשד' שהרי דרש מה ראו חמו"ע וכתבו תוס' משום דאנדרטא הוי משמע דס"ל לתודס כוון דהוי לרבים דכל ישראל השתחוו לא הי' שייך חשד' והי' להם להשתחות אי לאו משום קו"ח דצפרדע וקידוש השם חמור אפי' בכה"ג ועיי' פרק קמא דמגילה דאמר רשב"י שנתחייבו כליה על שהשתחוו ולא למדו ק"ו זה ואולי רשב"י מחמיר בק"ו טפי שהרי ס"ל עונשין מן הדין. סימן ס"ז מג"א בסוף הסימן ונ"ל דכ"ש נ"ב ואני חוכך בזה מפני שלא נזכר בה יום צאתנו מארץ מצרים כי אם קריעת ים סוף והתורה הקפידה למען תזכור את יום צאתך אלא שחכמינו ז"ל הוסיפו גם קריעת ים סוף ומש"ה עדיף אמת ויציב מפרשת ציצית אבל שירת היום לחוד ל"מ ועוד נ"ל אם לא נתכוון לצאת ידי חובתו בקריא' שירת הים הרי לא יצא יד"ח דקיי"ל מצות צ"כ: סימן ס"ח מג"א שוה לכל נ"ב ואלו ידע זה הרשד"ם חלק או"ח סימן ס"ד לא הי' כותב מ"ש עיי"ש עיי' תשובותי: סימן ס"ט מג"א סק"ד בשם רדב"ז נ"ב עיי"ש תשובותי ועיי' תוס' יו"ט פרק ד' דמגילה משנה ג'. סימן ע"א מג"א סק"א כיון שבשעת נ"ב צריך לי עיון מה שייך בברכת הנהנין שעת חובה ואולי אברכת ברוך שאמר וישתבח קאי או מקדש שמך ברבים להנהוגים בו אבל שארי ברכות נראה דיש לאמרם. סימן ע"ה מג"א סק"ה הדברים דחויים נ"ב המעיין בספר בא"ש בפנים יראה כי סוף דברים נכוני' והמה בשם הגאון מוה' יחזקל קאצענעללעלבאגען והוא הוסיף ראי' מנדרים מ"ח ע"ב גבי שתורו ראש וכן העלה מהר"י יעב"ץ ח"א סי"ט וחלק ב' סימן ז' ח' לאסור וכ' האי דנזיר כ"ח ע"ב מיירי בחצירה וביתה ולא ברשות הרבים והאי דיוצאה אשה בחוטי שער היינו שלא במקום שער כגון בפדחתו באחריהם דהוי כשאר תכשיטין אבל פאה נכרי' לא עדיף מקלתה דאסור פ' המדיר עיי"ש. שם סק"ח ונ"ל נ"ב והגאון במחצית השקל הסכים לספר אלי' רבה להתיר ודהכי עדיף טפי עיי"ש. סימן ע"ז מג"א סק"ח ואין לו תקנה נ"ב טעות סופר הוא וצ"ל ואין צריך תקנה וכן הוא ברדב"ז חלק ב' סימן שט"ו עיי"ש "ש היטיב סימן פ"ב מג"א סק"ב בטהרות פרק ג' נ"ב משנה א' עיי"ש מ"מ צריך עיון דשאני התם משנקרש בטלה לה טומאה ראשונה לגמרי דאפי' אם חזר אח"כ ונמס אם הוא כביצה מכונת טהור משו"ה דין הוא שיועיל הקרשה משא"כ בצואה נקרשת דאם תמוס תחזור לקדמיתה אפשר שגם עתה באסור עומדות וצ"ע וכן מסיק הש"ס מנחות נ"ה ע"א הואיל ויכול לשלקן ולהחזירן כמות שהן. סימן פ"ג מחבר סעיף ה' נ"ב נ"ל דכל זה כשהצואה נופלת לתוך הספסל ממש ובהא מחמיר מג"א אבל אותן שלנו שמשימן גרוף תחתיו והצואה נופל לתוכו נמצא שהספסל לא הוזמן לביה"כ מעולם ונהי דכל זמן שהכלי תחתיו אסור אעפ"י שכתב הרב ב"י סיפ"ז שמצא כתוב באוהל מועד בשם הרי"ץ גיאו"ת דגרף בתוך כלי אחר מותר לקרות ק"ש וטעמו דמסתבר הוא ע"כ לשונו מ"מ נ"ל דוק' בכלי שאינו כליין אבל הכה הוי