ליקוטי חבר בן חיים ח ז

שם סקי"ג דעת רמ"א נ"ב עיין הסכמת מ"ל פ"ב מהלכות אישות סוף ה' כ"א ודלא כמש"כ באה"ט כאן בשם שירי כה"ג דליתא וכן הסכים בספר בני אהובה פ"ב מאישות הכ"א עיי"ש במסקנת דבריו ומבואר היטיב בתשובתי: שם סק"כ נ"ב עיין תשובתי: שם בא"ד הרשב"ם נ"ב צ"ל הרשד"ם ב"ח או"ח סי' ל"ו עיי"ש היטיב: שם סקכ"א כופין את הרוב נ"ב עיין ש"ע יו"ד ססי' רמ"ה: שם סקכ"ו הצנועין מושכין נ"ב צריך להתיישב דביומא ל"ט ע"א כ' התוס' ישינים שמאותו כזית לא הי' מושכין ידיהם מפני שיש מ"ע באכילה וכ"מ מפרשי' שם עיין חולין קל"ג ובתוס' שם ד"ה משקל עיי"ש ועיין דרישה וב"ח ביו"ד סימן ס"א בזה: שם סקל"ג ביו"ד ס"א נמחק והוגה פ"ה: ובסופו שם בא"ד להרביץ תורה נ"ב ולפ"ז מש"כ הרמ"א ביו"ד ססי' רמ"ה אהחזוק עצמו בשררה קאי דבני' קודמין אבל לא אהרבצת דתורה כאשר ביארתי בתשוב' שלי ובתשובת ר' שאול שבסוף ס' תשובות רמ"א דפוס אמסטרדם נעלם ממנו חילוק זה בין רביצת תורה ושארי מנוים עיי"ש ובתשובת גנת ורדים הלכה י' סימן ד' וח' פליג בהא ויש לעיין שם ובתשובותי חזרתי ועשיתי סמך לרמ"א ביו"ד: מחבר סעיף כ"ה שם בהג"ה נ"ב עיין תשובותי: סימן נ"ה מחבר סעיף י' נ"ב עיין תשובותי. שם סעיף י"ו אין מצטרפין נרשם ס"ק י"ג נמחק וצ"ל בסעיף י"ח שם מג"א סקי"א ובספר תניא פסק דהוי כלפניו נ"ב עיי"ש דמייתי ראי' משבת ט' ע"א אסקופה משמשת ב' רשויות ואין ראי' זו מכרעת לפנע"ד ועיין מסכת שבת קכ"ד ע"א וק"ל ועיין עירובין ח' ע"ב הכל מודים בין לחיים שאסור ועיין לקמן סי' שמ"ה סעי' ד' וק"ל עוד כ' במג"א וכן משמע בגמרא הייני פסחים כ"ה ע"ב דוקא שערי ירושלים ומשום מצורעים לא נתקדש תוכם ונ"ל דהנה הרמב' פסק באוכלי פסחים תוך הפתח כלחוץ היינו טעמא מדאצטריך לקדש תוך של העזרה והרי שערי ירושלים שלא קודשו משום מצורעים לא קידשו ממילא ש"מ סתמן כלחוץ ולפענ"ד ראי' ברורה מדיוקא דמתנית' דנדרים נ"ו ע"ב ואין לומר דהולכין בתר לישנא דאינשא דא"כ לא הוי הש"ס מקשה התם: שם סקי"ג נ"ב שייך לסיעף יח'. מחבר סעיף כ"ב נ"ב אם הקהל מוחין ביחידים לקבץ להם מנין משום חורבן בהכ"נ עיי' תשובות ריב"ש ססרנ"ג וסי' של"א באריכות ] סי' נ"ו מחבר ס"א בעניות הקדיש נ"ב עיי' מש"כ מג"א רסל"ד בענין קדיש דרבנן: שם מג"א סק"ב וצ"ע דא"כ נ"ב לפנע"ד שיכול להפסיק בשתיקה ומשום דאידי ואידי אסיקא מילתא הוא והכא מצי איירי בהמשך הטעם שלא יעשה הפסק יאתנח בין רבא למברך וק"ל שם סק"ד ללמד קיו נ"ב י"ל כוונת האר"י כך דאי הוי גרסי' קום כי דבר ד' אליך א"כ הוי מ"ע מדברי קבלה א"כ יושב לדבר מצוה כגון בתחנון או בברכת יוצר אור ג"כ צריך לעמוד כי העמידה לקדיש הוי כמצות עשה של דברי קבלה אבל השתא דגירסא נכונה הוא ויקום מעל כסאו וליכא רק ק"ו א"כ דיו כי התם שישב לדבר הרשות אבל יושב לדבר מצוה לא. סי' נ"ח מג"א סק"א די ג' ע"א בתוספ' נ"ב סיי' דג"מ ולפענ"ד אין הכרח די"ל מאן דגני בבית אפל כששמע אישה מספרת עם בעלה ידע דעלה ע"ה ויחשוב משם שיעור שעה ורביע וידוע שאז נץ החמה וכן מהא דד"ה ע"ה לאו ראי' דאה"נ דקדים טפי משתי משתי מורות ובכלל מאתים מנה. שם סק"ו דבגמ' משמע נ"ב רשום בש"ס ברכות ג' ע"ב עיי"ש ולפענ"ד המעיין שם יראה מוכרח כהרמב"ן דקאמר קדמו עיני אשמורות שית דלילה ותרתי דיממא עיי"ש וקשה תלתא דיממא דבני מלכים בג' שעות עומדים כמבואר מדברי ר"י אע"כ צ"ל דמע"ה עד הנץ החמה כיון דאיכא אינשא דגני א"כ בני מלכים כולם ישינים אז והיינו ב' שעות על היום כדעת הרמב"ם דמייתו מג"א בסי' פ"ט סק"ב אמנם שעה אחת אחר הנץ החמה הם שוכבים על עריסותם ונעורים וע"כ כשאמר דהע"ה קדמו עיני אשמורת לא קחשיב אלא ב' שעות דבני מלכים ישינים ועיניו קדמו להם וגם לצאת ידי חובת ק"ש דלילה לא יצא אלא עד אותן ב' שעות שהוא זמן קימה עכ"פ לבני מלכים שאינם קמים עד אז וזה ברור לפענ"ד שם מחבר סעיף ו' שעה ד' ולא קראה נ"ב לשון זה צ"ע בטור וב"י דמשמע דלמאי דקיי"ל לקמן ריש סימן פ"ט דתפלה זמנה עד חצות בדיעבד ה"ה לברכות האלו וק"ו היא דהא תפילה קיי"ל בודאי כר"י דזמנה עד די שעות ואפ"ה מתפלל עד חצות מכ"ש ברכות שהם מספיק' של רא"ש אם דומי' לתפילה או לא לכ"ש שיהא מותר