ליקוטי חבר בן חיים ח עח

שלא יחטא חבירו אם יאנהו לכתחלה פחות משתות וכן נכון לעשות: שם בטו"ז סעי' ז' והקשה נ"ב ולע"ד ליישב כך דהא הוה ס"ד למימר דכדי שיראה שיעור קבוע ואפי' ארעו אונס מ"מ לא פלוג רבנן וכל ששהה שיעור הנ"ל עבר זמנו ונהי דמרא"ש מבואר דלא כן הוא מ"מ עדיין נימא היינו להחזיר דמי אונאתו שלא רצו רז"ל להפסיד למתאנה את דמיו משום לא פלוג אבל כל שמחזיר לו דמיו ואינו נפסד הו"א לא יחזור ממקחו אפי' היה יתר משתות דלענין ביטול מקח אמרינן שפיר לא פלוג קמ"ל הטור דיכול לחזור בו עדיין ודקדק כן מל' הרא"ש שכ' מוחל על אונאתו ולא אמר על דמי אונאתו אלא ש"מ שעל הכל קאי דיוקו של הרא"ש וק"ל: שם סמ"ע סק"כ מוכר נ"ב ט"ס וכצ"ל אדם מוחל וחוזר בו ובוודאי לא ידע וכו' עיי' פרישה וק"ל ולעיל סעי' ז' הוצרך דווקא לברר אונס צ"ל דדומה טפי לשינוי שער דסעי' ט' בהג"ה וק"ל: שם מחבר סעי' י"ז ובלבד נ"ב עיי' טו"ז דלא כסמ"ע וטעמו דאי אינו יוצא כלל הו"ל כיין ונמצא חומץ דחוזר בו לעולם: סי' רכ"ז מחבר סעי' כ' אמחליף נ"ב מהר"י יעבץ ח"ב סי' קס"א פשיטא ליה דבמחליף בשומא יש לו אונאה דלא כסמ"ע ולענ"ד פשוט עכ"פ שאם אינו מחליף מחט בשריון אלא ע"י הוספת מעות העודף אז פשיטא ליה דלכ"ע יש אונאה בכה"ג ובלא"ה דעת הראב"ד ר"פ י"ג ממכירה ודעת הרמב"ן שבה"ה שם דגם בחליפין יש אונאה עיי"ש ובב"י כאן וק"ל: שם ש"ך סקט"ו ושכן עיקר נ"ב צל"ע א"כ ברישא נמי הא בדין ישראל חייב הגוי לשלם ולא אמרי' פתח עיניך וראה אלא מפני אלמות שידיהם תקופה אינו יכול לדון עמו בדיני ישראל א"כ הו"ל כברח א' מהם דפטור השני להי"א דלקמן סי' ת"י סעי' ל"ז וע"ש סוף הסעי' וק"ו הכא וק"ל: אח"ז מצאתי ביש"ש בעצמו הרגיש בזה ויישב עיי"ש: שם בש"ך גבי בטול מקח וכו' כצ"ל: שם ש"ך סקי"ט ע"ש נ"ב ומייתי לי' מש"ס ערוך פ"ק דקידושין גבי גלגול שבועה דגם עבד עברי מקרי קרקע וע' מ"ש תוס' במגילה כ"ג ע"ב ד"ה שמין: סי' רכ"ז מחבר סעי' ד' חמרים נ"ב עיי' תשובותיו: סי' רל"א ש"ך סק"א מ"ע ר"י מ"ג כצ"ל ונ"ב עיי' תשובותיי פי' ד' המרדכי על נכון: שם ש"ך סק"ד הריב"ש נ"ב סי' שצ"ט והוא עצמו הרגיש בקו' זו ותירצה יפה עיי"ש: סי' רל"ב ש"ך סקט"ו ופשוט נ"ב והט"ז לעיל סי' ע"ה פשוט לו בהיפך ושם בתומים סקכ"ב העלה דאם נתנם לו בעד סחורה הו"ל כל"י אם נתחייבתי לך ואמנם אם היה חייב ונתנם לו בפרעון אי לא עיין בהם הלוה כלל הו"ל למידע וחייב אבל אם עיין בהם ומ"מ נמצא מזויפים פטור. והנה ראיתי מחי' הרשב"א בגיטין גבי הני גינאי ומדבריו בגיטין ע"ה ע"ב גבי ספק קרוב למלוה או ללוה עיי"ש היא ראיה לפטור הלוה לעולם ועיי' מ"ש ש"ך לעיל סי' קכ"ו סקס"ט ואח"ז מצאתי בדגול מרבבה כאן דעתו לפטור הלוה לעולם ועדן צ"ע: סי' רל"ה מחבר סעי' יו"ד מתנתו נ"ב עיי' תשב"ץ ח"ג סי' רנ"א ורנ"ב ורנ"ג: סי' רל"ו סמ"ע ריש הסי' נ"ב עתוי"ט פ"ה דגיטין משנה ויו בסופו מ"ש בשם מישרים ותמה על הסמ"ע: סי' רל"ז מחבר סעי' א' אחר נ"ב עיי' תשובותי: שם בהג"ה אם לא דאינו מצוי כצ"ל: סי' רמ"א ש"ך סק"ט קט"ו סעי' י"ג נ"ב סעי' י"ט: סי' רמ"ג ש"ך סק"ה נעשה נ"ב עיי' מג"א סי' תמ"ת פליג: שם ש"ך סק"ז במתנה אלמא שיש כצ"ל: באו"ד וגם התוס' נ"ב המעיין שם בתוס' ר"פ בן סורר ומורה יראה טעמן של התוס' וה"ה והר"ן שלא סמכו על הירושלמי משום דסתמא דש"ס פ' איזהו נשך ע"ב ע"א משמע דקטן אין לו זכיי' מה"ת בשום זמן וכאן דכל זכייה הוא לו מדרבנן א"א לומר דכשיגיעו לפעוטות מוציאין בדיינין מדבריהם וזה א"א מש"ס דשבועות מ"א ע"א דלת"ק דר' יוסי לא משכחת שום גזל מדבריהם דנחתינן לנכסי כמבואר למעיי' קצת שם וא"כ ע"כ צריכין אנו לחלק ולומר הא דג' מדות בקטן מיירי בדעת אחרת מקנה אותו ואז קונה אפי' מן התורה ונחתי' לנכסי שתעוות אותו במו"מ שלו וכן א"ש מתני' פ"ד דמעשר שני וההיא דמציאת קטן יש בו גזל משום דרכי שלום בעלמא פ"ט משום דאין דעת אחרת מקנה אותו וכשבא מעשה לידי לא עשיתי מעשה להוציא נגד התוס' והר"ן וה"ה: סי' רמ"ד סעי' א' טו"ז בין גט נ"ב למתנה מטעם כצ"ל: סי' רמ"ה מחבר סעי' י"א שאם היתה נ"ב עיי' תשובותי: סי' רמ"ז הג"ה סעי' ויז האומר נ"ב בפסקי מהרי"א סי' ע"ג כ' דאע"ג דקי"ל כר' יונתן דאו או נאמר עד שיפרט לך יחדיו ובשלמא גבי אהרן ובניו כיון ואמר יאכלוהו אבל בצוואות ושטרות קשי' ונדחק משום דבדדהו לא שייך לומר או לזה או לזה ועיי' כלל ע"ז