ליקוטי חבר בן חיים ח עג

אבל לא בשלו עיין זה בראשונים ועיי' לקמן סי' קמ"ט ובש"ך ס"ק י"ג: שם טו"ז ס"ק כ"ה בד"ה ברשים וכו' רל"ב סי"ח נ"ב ע' בש"ך ס"ק ט"ז דפסק דהל' א"י אם פרעתיך: סי' ע"ז הש"ך סס"ק ל' ומביאו נ"ב ועיי' יותר מבואר לקמן בש"ך סי' צ"ו ס"ק ט' ובאו"ת שם דלאו דווקא כבר פרעו אלא אפי' לכתחלה נמי פורעי' כל החובות מנכסי הבעל דהיא מהשותפים דהרי נושאות ונותנת בתוך הבית ואח"כ תגבה כתובתה אך החובות קודמים לכתובה כיון שגם היא חותמה השטרות וה"ה ח"כ שהיא לבד חתמה בלא בעלה כל שבא לתקן הבית הכל משתלם מנכסים אלא שכתובה מאוחרת לכל החובות: סי' פ"א הג"ה סעי' ז' נ"ב ע' ש"ך יו"ד סי' רמ"ח ס"ק י"א: סי' פ"ז ש"ך ס"ק י' אסיפא נ"ב עיי"ש מ"א ע"א ומ' בר"ן דדוקא בשבועות התקנה פטור אבל שבועה דאוריי' נשבע בספק פלוגתא אך אם הדיין מסופק אין לחייבו מספק אפי' שבועת התורה כן מוכח מתוס' מ' ע"א ד"ה להודיע כוחו עיי"ש: שם בהג"ה סעי' ז' בלא מיגו נ"ב עיין תשובותי: שם בהג"ה סעי' י"א מהרי"א נ"ב עיין שם הטעם משום שכל אדם יוכל להקל שבועתו ולומר דור לי בחיי ראשך כדאי' פ' זה בורר נ"ל כוונתו כי מה שתקנו חז"ל שבועות המשנה היה בכלל התקנה שיוכל להשביע משבועות המשנה ולמטה כגון היסת חיי ראשך או חרם והכל בכלל התקנה ועיי' טו"ז סי' צ"ג סעי' ד' ועיי' לקמן סי' ר"צ סעי' י"ט: שם ש"ך ס"ק ל"ח ד"ה וגדולה וכו' כהנך נ"ב בקצה"ח השיג ע"ז והעלה דלא יועיל קים לי כיון דלא נחתינן לנכסי לא יועיל תפיסתו וב"ד לא ינדוהו על ספק וביאר יותר בסק"ד עיי"ש: שם מחבר סעי' י"ט ינהגו נ"ב עיי' תשובותי: שם סמ"ע ס"ק ס"א דרשעים נ"ב עיי' תשובותי: שם מחבר ססעי' ב' ב"ד נ"ב ועיי' ב"ב מ"ח כ"ח מדין קפץ ונשבע: שם סעי' כ' לאיים נ"ב ועיי' תשובותי: שם הג"ה סעי' כ"ה האיסור נ"ב המעיי' במרדכי דב"מ סי' רכ"ט יראה ויבין דברי פסקי מהרי"א סי' ל"ו דמיירי דווקא באומרת קדשתני בביאה דטוענת עליו דעביד איסורא דרב מינגד וכו' ואפשר שהיתה ג"כ נדה כרוב נסי דידן ע"כ כ' מהרי"א דבזה מודה ר"מ לרבינו שמחה דאע"ג דפליג בטענת גניבת דאעפ"י דטוען עליו דעביד איסורא מ"מ משביעי' אותו מ"מ בקדשתני בביאה מודה ר"מ משום דמצורף לזה עוד עיקר תבועתה איננו ממון אלא איסור קרובותי' ואי אשת איש אבל היכא שאין הטוען חושד להנטען דעביד מידי דאיסורא אע"ג דעיקר תביעתו הוא אי' והיתר רק דמשתרבב מני תביעת ממון ככל הני גוונא דמייתי ש"ך ס"ק נ"ז מודה מהרי"א דמשבועי': ועוד נ"ל בקדשתני אין ברור כל כך דאשתרבב מני' ממון כלל דיכול לגרשה ואין כתובה לארוסה ועיין שם במהרי"א מיירי שם מגירושין משא"כ גווני דהש"ך וא"כ קדשתני בכסף דלא עביד איסור ובשגם אם נוהג תקנת רגמ"ה שלא לגרש בע"כ אפי' ארוסה משביעי' עליו לכ"ע כנלע"ד ובגווני דהש"ך דהבעל משביע האשה אע"ג דהוא חושד אותה כבר כ' התומים דשבועה שלא נפרעת משביעין אפי' בכה"ג: שם הגה סוף סעיף הנ"ל סי' ש"ע נ"ב ועי' שו"ע אה"ע סוף סי' ע"א ואם אומר לישא אותה עי' בי"ש רסי' קע"ז דלמהר"י אפי' ממון אין לה ובית מאיר פליג ועמ"ש שם על הגליון דטוב לבצע הריב: שם ש"ך ס"ק פ"א בתשו' מהר"ם נ"ב ע' מ"ש אני עני בגליון יו"ד שלי סי' קע"ז סעי' י"א בהגה' סי' פ"א הג"ה סעי' ל"ט תבעו נ"ב שדכנים ע' לקמן סי' קפ"ה סעי' יו"ד וסי' רס"ד ונמצא בשי"א תקנות סי' ק"ע מי שלא הזכיר סכום כמה אתה נותן איננו שדכן והמתחיל לוקח שליש והגומר ב' שלישים ואם זה המתחיל מתעצל רביע שנה והתרשל ועי"ז נכנס אחר לגמור אבד זכותו אם התרו בו והתרשל והדברים ראוים: סי' צ"ב ש"ך ס"ק י"א שכחתו נ"ב דבריו צ"ע דהא הר"ן שם שט"ו ע"א מייתי קו' הרשב"א שבועת עדות מאן מוכח עלה דמזיד הוא דלמא אשתלי והניח בצ"ע וכ' עליו הר"ן ליישב ולחלק בין זמן קרוב דלא מצי למימר אשתלי ובין זמן רחוק עיי"ש וא"כ הרשב"א שהניח הקו' בצ"ע ע"כ ס"ל דמצי למימר אשתלי ודחיק לי' לאוקמי מתני' בזמן קרוב דווקא א"כ ע"כ הא דכ' בתשו' הרשב"א שהביא ב"י וסמ"ע לעיל סי' ל"ד היינו שלא נקבל עדותו כיון שברי לנו שנשבע לשקר לא נתל' בשכח' ושוגג לקבל עדותו על אחר אבל לפסלו לשבועה ולהוציא ממנו ממון ס"ל להרשב"א שאם היה זמן מה בין העדות והשבועה יכול לומר שכחתי ולא נוציא ממנו ממון וזה ברור לפע"ד: הנה עוד תי' שם הר"ן דמיירי שהודה שהגיד בשבועה ושפיר נעשה חשוד עפ"י עצמו לפוסלו משבועה להפסידו ממון עצמו ע"ש וצל"ע מ"ט הניח הרשב"א