ליקוטי חבר בן חיים ח סח

מ"מ אם יש אח קטן פנוי לא נכניס עצמינו בפלוגתא ויחלץ הקטן כדפשיטא לי' לריטב"א כיון דבלא"ה לענין חליצה אין מצוה כ"כ על הגדול וק"ל: סי' קס"ה ס"ק ט' ב"ש פ' חקת נ"ב ר' פ' חקת דף ק"ב ע"א אמנם ז"ל תשו' ח"צ ס"א ד"ה ואני יצאתי וכו' וז"ל מה שאנו כופי' על החליצה משום לתא דידה דאין חוסמין אותה ולא תתעגן ותיתב וכו' שאם היא רוצה להתעגן וגם הוא אינו מקפיד אנן לא איכפת לן עכ"ל ע"ש: ס"ק י"א נ"ב עיי' לקמן בסדר מצות חליצה ס"ק מ"ו ובשו"ע יו"ד סי' רל"ד סעי' יו"ד ובתשובה בארתי דשם מיירי רא"ש להדי' בנפלה לפניו ונשבע לחלוץ ואז בדידי' תלה והוא שרי לו לחלוץ ומי יאמר לו מה יעשה ושבועה חלה משא"כ בנשבע בשעת נישואין מי יודע ביום נועד יהי' כוונתו ליבם אולי ישפוך ה' רוחו על כל בשר כדורות ראשונים שיבום קודם נמצא זה כבול באיסור שאסר על נפשו והתורה צוותה שתהי' אז בשעת מעשה הבחירה חפשית: סי' קס"ז קטן נ"ב ע' תשובותי: סי' קס"ט מחבר סעי' כ"ה איטר נ"ב אם אח"כ הוא אומר שהוא איטר ע' תשובותי: שם ב"ש ס"ק ל"ד כף רגלו נ"ב וכן פי' רש"י במ"ק כ"ה ע"ב וגם לשונו במס' יבמות יש לפרש ואין כאן מחלוקת ועיי' תשובותי: סי' קע"ז ב"ש ס"ק מקנס נ"ב ובית מאיר פליג דעכ"פ אתנן הראוי' אית לה ובחי' למס' כתובות ל"ט ע"ב ובתוס' מרובה שלי ר"פ נערה פלפלתי על דבריו ולדינא צ"ע ומצוה לבצוע וע' תשובותי: שם ב"ש ס"ק ג' ובפלוגתא נ"ב ע' תשובותי: סי' קע"ח סעי' א' אם נטמאה נ"ב ע' תשובותי: שם ב"ש ס"ק ד' שמותר נ"ב עיי' ססי' י"ז ב"ש ס"ק ע"ב: סי' קע"ח הג"ה סעי' ט' שנתבאר נ"ב ע' תשובותי ומבואר מאוד בס' בני אהובה פכ"ד מה' אישות הל' י"ח מ"ש באורך: שם סעי' כ"ב אין ראוין לקפוץ נ"ב ע' תשובותי: העתק מס' גבורת אנשים. האשה שאמרה בפני בעלה גרשתני נאמנת אפי' לינשא לכתחלה ויוצאה בלא גט ונוטלת כתובתה ולא תוס' חזקה אין האשה מעיזה פני' נגד בעלה ואפי' יש עדים שהיתה אשתו ולפיכך אשת איש שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר בפני בעלה הרי זו מקודשת לשני ומותרת לו בלי גט שהרי היא כמו שאמרה לבעלה גירשתני ואף אם אין הבעל ממש שם רק שהוא בעיר כשנתקדשה לאחר מקרי בפניו שאם לא גרשה לא היתה עושה מעשה כזה כשבעלה בעיר אבל כשאומרת גירשתני צריכה לומר כן בפני בעלה ממש ואפי' נשאת או נתקדשה לאחר שלא בפני בעלה אם אומרת אח"כ בפני בעלה גירשתני נאמנת ולא אמרי' שאומרת עכשיו כן בפניו להחזיק דבריה הראשונים של שקר: וי"א דאם נשאת או נתקדשה בתחלה שלא בפניו אינה נאמנת אפי' אומרת אח"כ כן בפניו ותצא משני בלא גט העיקר כסברא ראשונה אך יש להחמיר ולהצריכה גט משניהם ותצא מזה ומזה ואם היתה קטטה ביניהם או שתובעת כתובתה או שתובעותו כתובה אינה נאמנת בכל ענין לומר גירשתני אפי' לינשא ולא מקרי קטטה או מריבה אלא כשאמרה פעם א' גרשתני ונתברר שהוא שקר אבל אם לא יש קטטה או מריבה נאמנת וי"א דאפי' בתובעת כתובתה נאמנת ולכך יש להורות דאם אמרה גירשתני תנו לי כתובתי ונשאת לא תצא וכל זה בפני בעלה אבל שלא בפני בעלה אינה נאמנת כלל לומר גירשתני אפי' לחומרא, וכל זה מדינא אבל בדורות הללו שיש נשים חצופות ופרוצות אינה נאמנת אפי' בפני בעלה לומר גירשתני לינשא לכתחלה בלא גט אלא לחומרא נאמנת: מי שאין לו גבורת אנשים יוציא מיד ויתן עיקר כתובה ונדוני' שהכניסה ולא תוספת (דווקא תוס' היותר משליש אבל עד שליש דינו כעיקר כתובה כ"כ מהרי"ק בשורש פ"א עיי"ש שהאריך) אפי' לא שהתה עמו עשר שנים ולא ילדה ואעפ"י שיש לו גבורת אנשים קצת ויכול לבעול באחרת וזו אינו יכול לבעול מחמת שרחמה צר ואלו היה לו גבורת אנשים ממש היה יכול לבעול גם את זו צריך ליתן לה כתובתה ונדוניא: האשה שטוענת על בעלה שאין לו גבורת אנשים והוא מכחישה נאמנת דכיון שהיא טוענת שהבעל יודע בה כמו זה חזקה אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה ונאמנת אפי' אינה באה בטענה בעינא חוטרא לידא ומרא לקבורה ויוציא מיד ויתן כתובה ונדוניא וצריכה לטעון כן דוקא בפני ב"ד ובפני בעלה ממש אבל אין מקבלין ממנה טענה זו לא ע"י שליח ולא ע"י אנטלר אעפ"י שהדברים נספרסמו ומגיעים לאזני בעלה אינו מועיל עד שתטעון כן דווקא בפני בעלה וב"ד חוקרין ודורשין אותה היטב על זה אולי יודו זה לזה או אולי הוא מחמת חולשת כחו או מחמת רכות