ליקוטי חבר בן חיים ח סה

להגי' שם וכותבי' שם מדינה בגט במקום שנדפס ואין כותבין והפי' דבבל היתה נקראת מדינה ובורסיף מתא וא"א שיתחלפו שמותיהם: שם הג"ה סעי' ג' הרעדיש נ"ב ע' תשובותי: שם הג"ה סעי' ד' חוץ לעובר נ"ב ע' תשובותי: שם מחבר מי בארות נ"ב ואין לכתוב מימי בארות והטעם ע' תשובותי: סי' קכ"ט ב"ש סס"ק א' לכתחלה נ"ב ע' תוי"ט משנה ח' פ"ט דגיטין ודבריו נכונים: שם ס"ק ב' באשכנז נ"ב צריך ביאור וז"ל מהר"ם שם כששולחין גט ע"י שליח אין לכתוב שום וחניכה אאשה ואמקום האשה כיון שאין יכולין לכתוב העומדת וכו' עכ"ל ור"ל התם מיירי לעיל מינה בנוסח גט אשכנזים שכותבין בכל הגיטין וכל שום וחניכה וכ' אם שולח גט והרי אינו יודע מקום שימצא השליח את האשה שהרי משום כן אין כותבין העומדת באותו מקום נוהגין כר"ת דמי שאין לו ולמקומו שם אחר פוסל כשכותב וכל שום ע"כ אין לכתוב עליה ועל מקומה וכל שום: שם הג"ה סעי' ה' וחנכה נ"ב בה' כ"כ בס' נ"ש: שם הג"ה סעי' ז' יש ספק נ"ב היינו שיש מקום ספק לפנינו כ"כ טו"ז ס"ק א' אבל בלא"ה כל דפריש מרובא פריש: שם סעי' ט' בהג"ה לבסיף נ"ב ע' תשובותי ע' טו"ז א"ח ר"ס ק"ח ע"ש: עוד שם מחבר שתוקי נ"ב צע"ג מ"ש רמב"ן פ' נח בפסוק אחי יפת הגדול והנה מצינו יהודה מכב"י שנ"ל שהוא ר"ת מתתיה כהן בן יוחנן ומסמיך תאר כהן לשמו ומיהו התם י"ל דלא נימא אביו כהן ולא הוא כי נתחללה אמו קמ"ל אבל בעלמא צ"ע ועיי' היטב מ"ש בגליון סמ"ע שלי סי' מ"ט ע"ש: שם בהג"ה הוחזק נ"ב ע' תשובותי: שם בי"ש ס"ק כ"ד ואין לחוש נ"ב ובנב"י מהדורא בתרא סי' קי"ט העלה לכתוב משה יהודה דמתקרי משה ליב וכן יש לנהוג: דגול מרבבה על מחבר סעי' ט' עיי' לקמן נ"ב אמנם בגט פשוט ס"ק נ"א העלה לכתוב שם אמו ומ"ש ס"ק מ"ח וצ"ע למעשה וראיה מיואב בן צרויה ור' שמעון בן פזי ואבא שאול בן אימא מרים וכדומה: שם הג"ה סעי' ע"ז וכל כינוי נ"ב ע' תשובותי: שם בי"ש ס"ק ל"א ולדינא נראה נ"ב מ"מ כל זה אם אין לו שם עברי כלל אלא ב' שמות לע"ז ומשכחת בנשים שאין עולות לתורה אז כותבי על השני דמתקרי אבל כשיש לו שם עברי וב' שמות לע"ז אז כותבין המכונה והמכונה כדלעיל ס"ק כ"ט וקאי אשם העברי שיש לו ב' כינויים: שם בי"ש ס"ק ל"ד בסופו כמ"ש בת"ה נ"ב עיי' בקיצור כללי שמות שבסוף ס' טיב גיטין או"ר יו"ד שבמדנתינו כשמברכין החולה מיד במי שבירך מזכירין ב' השמות וכן בכל התפלות שמתפללין עליו נראה לו לכתוב לכתחלה ב' השמות יחד בלי דמתקרי וע"ש ונ' לע"ד נכון וישר: מהגאון כתב סופר און כותבין המתקרי ב' השמות אלא כותבין דמתקרי אחר שני שמות עי' בפנים בטיב גיטין: שם בהג"ה סעי' י"ט ואין לת"ת נ"ב וע' ספר גט פשוט מס"ק ק"ד ואילך ומסקנתו סס"ק ק"ז דטוב שלא ידע הבעל כלל שיותן ב' גיטין ועכ"פ לא יתחילו בתקוני השני וכתיבתו עד אחר גמר ונתינת הראשון עיי"ש הגם שנראה לו שאין קפידא מ"מ מהיות טוב אל תקרי רע: שם מחבר סעי' ל"א נ"ב עי' מ"ש המגיה בסוף הספר בכתבי מהרי"א סי' י"ח ומייתי לי' ב"י סו' סימן זה שוב מצאתי מ"ש בזה הגט פשוט אות קכ"ח ע"ש: שם באו"ד שלא נמצא נ"ב אעפ"י שכן נמצא כצ"ל: שם בגליון נ"ב המכונה וסימנך זכר מסגל נקיבה מקמצת כמו שם האיש המוכה ושם האיש המוכה בי"ש שמות אנשים באות א' ד"ה אהרן בקמץ כותבין נ"ב ושם ארא במדינתינו הוא קיצור שם לא כ' כן: שם המ' סענדער נ"ב לכתוב המכונה ולי נראה לנהוג. כמנהג לבוב שכ' בס' טיב גיטין: אות ב' בנימין נ"ב בנימין דמתקרי ימין כן נ"ל אע"ג דנראה דהוא קיצור השם בנימין מ"מ כיון דימין כתוב בתורה בבני שמעון והוא שם הקודש בפ"ע ע"כ יש לכתוב כצ"ל: באות ג' ויש לדחות נ"ב בהגהות טו"ז דוחה כ"ז בדברי' נכונים וכן הסכים בית מאיר במסקנתו דבין גדליה ובין חנניה לעולם העיקר בלא וי"ו כי כן עיקר ואח"כ גט שני גדליהו בוי"ו: אות ה' לנפתלי הירש נ"ב ובמדינה זו כותבין הרש בלא יו"ד: אות ז' זימל כ"א נ"ב עי' תשובותי ובדברי הימים א קאפיטעל וי"ו נמצא זמה בלי יו"ד והוא שם קודש וא"כ כשקוראי' עוד שם בשם קודש צריך לכתוב דמתקרי אבל זומלין ביו"ד הוא שם חול וכותבין המכונה וע' תשובותי: