ליקוטי חבר בן חיים ח נא

ושם הש"ך ולא כ' מ"מ יש לצדד להקל וגם בתשו' הנ"ש כ' שדברי הש"ך כניס וצדיקי' הם: סק"ט כו' גם בדין זה מחמיר הנ"ש בס' ס"א כו' דמודדין מן העוקץ. ואם מן העוקץ אינו רוחב גידל שריפה כדמשמע בפרישה עיי"ש א"כ מ"ש דעת המרש"ך כן למדקדק בדבריו זה אינו במשמע: ש"ך סקט"ו ד"ה דאפי' בדיקה כ' פי' דיגמור הס"ס בגוף טרם שנבא לדון בחסרון ידיע' דאכ"ל נשמט קודם שחיטה אילי לא נגע בריאה ואין אנו צריכים לבדוק בריא' כלל משא"כ לקמן סי' כ' נ"ה סק"ד שהספק הב' הוא בחסרון ידיע' ספק נשמט תוקף אחר השחיטה ואת"ל קודם השחיטה אולי לא איעכול ניבי' זהו חסרון שהוא לפנינו ועליה' אנחנו דנים באותו אבר עצמו ועי' לקמן בפר"ח סי' ק"ה סק"י שגה בזה וק"ל ועי' בט"ז סי' מ"ג סס"ק ב' ולכן כשאין עוקץ בצלע יש להקל בהפסד מרובה אפי' בעוף וכ"כ הפר"ח: סי' נ"ה מחבר סק"ב ד"ה היותרת וכו' כן פירש רמב"ם אבל פ"ש בענין אחר עיי' בהג"ה וכן אם נשבר וכו' ומכ"ש אם נשבר האסיתא ולא צריכים למ"ש תשו' בית יעקב סי' צ"ד ע"ש: ש"ך סק"ד ד"ה ואת"ל נתאכל וכו' אע"ג דכתב בסמוך דכיון דנתעכל קידם שחיטה מסתמא שף היינו סתמא דמילתא הכא הוא אבל הכא דאיכא בלא"ה ס"ס אלא שאינו יכול להתהפך א"כ מהני נמי הך ספיקא דשף ופשוט ועיי' סי' י"ג סק"ד על הגליון: מחבר סק"ד סוף הדיבור התחתון ולמעלה וכו' ופר"ח אוסר עד הפרסאות: סי' נ"ז ש"ך סקנ"ח ד"ה ואין דבריו וכו' ופר"ח הסכים למ"ב וט"ז עם צ"צ ומ"מ נ"ל אם אפשר למוכרם לגוי' ימכרם דגם הש"ך מודה דכולא האי לא חייש לשמא יחזור וימכרנו: סי' נ"ח ש"ך סק"ז ד"ה ובספר אפי רברבי וכו' לע"ד נראת שאין להקל כלל שכן מוכח מהתוס' ד"ה בית הרחם דאל"ה בתי' ב' לא מתרצו קושי' השני אע"כ בנמצא שינוי אף בלא ריעותא חושש אפי' בחי' הרחי' והלך נמי דאל"ה הוה מוקמי' להא דתינוק בן יומא כחוש הרבה והלך אע"כ דריעותא דזיבה כשינוי' דמי' וטריפה: סי' ס' ש"ך סק"ה סוף הדיבור וצ"ע וכו' ופר"ח מיקל להדי' וכן נראה עיקר לדינא להתיר חלב מבהמה שמתפתמת בחמץ בפסח דאין הלכה כר"ח בן אנטיגנוס כמ"ש פר"ח: הלכות בשר שנתעלם מן העין. סי' י"ג ש"ך סק"ב ד"ה אחר רוב אוכלי' וכו' וה"ה בכל כה"ג כגון בכרכש ממילא אזלי' בתר רוב ממולא כרכרשי' וכדומה הן מוכח משום הר יב"ש שהביא ב"י בסי' זה בסוף הענין עגל שנעשה הפרש שכ' הפר"ח ססק"ג ועיי"ש קיצר כלל דינא: ש"ך סק"ח ד"ה במקום שרוב טבחי' וכו' וה"ה במצא ברחוב היהודים אפי' כשרוב הטבחים גוי' והיינו כשאין דרך הרבי' של נכרי' ופסק לשם כמ"ש בפר"ח ע"ש מיהו נלע"ד להסתפק קצת כשהישראלים מוכרים בשר טריפה שנפל במקום שלהם עיי' מ"ש הש"ך סק"ה דמוכרים כשר ולא טריפה כלל בעי' עכ"ל ונראה שלא כ"כ אלא ליקח מגוי' אבל בנמצא אזלי' בתר רוב הבהמ' דכשר וכמ"ש בתוס' חולין רק צ"ע ע"א בד"ה ובנמצא ע"ש מיהו במקום שאין מטריפין האחורי' אסור עד שניכר ע"י בקי שאין זה החתיכה מאחוריי' דלא שייך מרובה פריש: הלכות דם. סי' ס"ו מחבר סק"ד בהג"ה וכו' ובפר"ח אוסר גם ע"י תערובות ב' בצים עם שיהי' ב' של היתר וא' של איסור וכ"נ: ש"ך סק"י ד"ה כיון דרמב"ם וכו' צ"ע היכא רמיזא שהרמב"ם לא הוזכר מכות מרדות אלא אביצה שהתחיל אפרוח להתקיים משום דאז הוה כבר עפרא בעלמא וכמ"ש הש"ך לעיל סק"ד ולקמן ס"ק כ"ג והשיג על הב"י ש"ך בסי' זה אבל הרמב"ם וכו' ע"ש וצ"ע: בא"ד סוף הדיבור וכו' ולקמן סי' ק"ז סק"א כ' בפשוט' דביצה אפרוח או שיש בו דם הוה אינו מינו עם שאר ביצים והרגיש בזה הפר"ח בסי' זה ולע"ד לא קשה מידי ע"ש דהתם קאי אי אזלי' בתר טעמא וזה לשונו שם דטעם דם לחוד וטעם ביצה לחוד וכו' והכא קאי למסקנא דפסק רמ"א סי' צ"ח ס"ב דאזלי' בתר שמא ושם ביצה א' הוא וע"ש מה שמשיג הש"ך על הרמ"א אפשר דבביצה בלא בישול מקלינן: סי' ס"ט ש"ך סקכ"א וכו' כוונת הש"ך כמ"ש הלבו"ש עט"ז ובה"מ או לצורך שבת שרי' אם כבר נתבשל כך אלא הש"ך מוסיף שבתוך מע"ל נמי יחזיר וימלך צד השני במקום ה"מ וזה לא נאמר בעט"ז ע"ש: ש"ך סקכ"ד ד"ה אזיל ליה איסור דאורייתא וכו' ובספר נק"ה חולק על זה כיון דאתחזק איסורא לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא: