ליקוטי חבר בן חיים ח נ

ש"ך סקי"א ד"ה משא"כ בדקין וכו' מ"מ צ"ע דהרי האו"ה שם דין ר"א פוסק כרש"י כפסק הרב בהג"ה לקמן סי' מ"ח ס"ז ומסתמא ה"ה בדקין יש לחוש שמא הבריא דעורן רך וליכא לחלק כמ"ש הש"ך שם סקכ"ב ועיי' מ"ש שם על הגליון וצ"ל דווקא לרוחב דשייך הבריא ולא באורך וכן משמע קצת מסברת ת"ה וכ"כ הש"ך שם ולדינא טריפה אף באורך בבית הכוסות כמ"ש הט"ז סי' מ"ה סק"א: סי' מ"ו מחבר סק"א בהג"ה וכן עיקר וכו' והפר"ח פסק לחוש גם לפי' רש"י וכמ"ש ב"י בשם הרשב"א שיתחברו ג' תנאי' שיהי' רוחב אצבע קודם שיתפצל ולא יהי' באורך הפיצל יותר מאצבע וגם שיתערבו וכו' שמ"ח כן הדין בעוף באין הפ"מ אבל בהפ"מ כשר בכל ענין כט"ז סק"ב וכן נ"ל להורות: סי' מ"ז ש"ך ס"ק ג' ד"מ כו' הרוקח כו' וכ' הפ"ח כשיש ב' נקבים ברעי' כשרים אם אין יתרת ברעי': המכבר סק"ה ד"ה כמו מעי' כו' רבו הפרוש' לכולם לא יכון ע"כ אין לסמוך על סעי' זה ועיי' שמ"ח: ש"ך סק"ז ד"ה שאין הפסד וכו' אבל כשאין בו רעי אין להחמיר כלל דלא הוי רק דלדול הכבד כ"כ הב"י בשם כלבו והסכים הפ"ח: סי' מ"ה ש"ך ס"ק י"ב ד"ה אבל כשניכר כו' צ"ע קצת לקמן סי' מ"ט סק"ה ואפשר דס"ל דמהמסס לרש"י הוה כוודאי ניקב מעבר לעבר וכמ"ש הש"ך לקמן סי' נ"ג סקט"ו בשם הא"ז ע"ש אבל לקמן בש"ך סק"ל לא משמע כן: ש"ך סקי"ד ד"ה שאינו ניכר כו' צ"ע לעיל סי' ל"ג סקכ"א דלא חייש שמא נתרפא אלא בוושט שאין לו בדיקה מבחוץ וי"ל בדוחק דוושט יש לו ב' עורות שאין לחוש לנתרפ' כ"א בצירוף דאין לו בדיקה מבחוץ עיי' לקמן ססקמ"ט: ש"ך ס"ק כ"ב ד"ה מודה כו' ובדקין נ"ל דטריפה לרש"י ועיי' לעיל סי' מ"ו ס"ד: ש"ך ס"ק כ"ה ד"ה למכשיר אף בכה"ג כו' והסכמת הפר"ח להחמיר אפי' בהפ"מ כל שלא נודע שלא נתחב אלא מצד א' יש לצדד ולהקל אפי' בלא הפ"מ כשיש עוד צד להקל כהש"ך סקכ"ג ודלא כפר"ח סקי"ט: ס"ק ל"א שם ד"ה כלל טריפה וכו' וכן מורין דלא כצ"צ שמוכיח להתיר וכן מסכים הפר"ח ונדע ביהודא ועיי' מ"ש לעיל סי' מ"א ס"ח בהגה ומ"ש שם על הגליון ודלא כהבאר יעקב עיי' לעיל סי' מ"ו ס"ד ומ"ש שם על הגליון: ש"ך ס"ק נ"ג ד"ה שים סתירה כו' לע"ד נראת פשוט דלעיל איירי הרב בהמסס שעורו דק דגם רמב"ם והרא"ש מודים דבעי בדיקה לכן סמכי' אהגה סמ"ק ודווקא נאבד ההמסס ולא המחט שא"כ הכא בבית הכוסת דיש לסמוך ארמב"ם ורא"ש אפי' נאבד המחט דב' עורות יש וגם עבי' הם ועיי' שכל זה מחלק מהרש"ל לקמן סקל"ח וגם יש ליישב בזה קו' הש"ך סקל"ז אהטור ודו"ק: סקל"ט ד"ה ואם אין עליו ק"ד כו' אבל יש עליו ק"ד כצ"ל: בט"ז ס"ק י"ח ד"ה אעפ"י דהכריע הרמ"א כו' ובש"ו חינוך בית יהודא שאלה מ"ח הסכים על מ"ש הט' ומ"ש בשם אחיו מהרי"ל כו': סי' מ"ט בט"ז סק"ג ד"ה בוושט דבעינן וכו' עיי' בס' וקו"ה שמיקל בדין זה ומתרץ קושי' הט"ז וגם הפר"ח מסכים להכשיר ע"ש ולע"ד נראה דלא דמי דבושט הוה רק ספק א' דאם נעשה ע"י מחט יתכן שהבריא אבל הכא אם נעשה הנקב שבקרקבן ע"י מחט מאן לימא לן שנגע כלל בשארי האיברים הפנימי' ואם נגע מאן לימא שהבריא ויותר נראה מ"ש על הגליון לעיל סי' ל"ד ס"ט ע"ש: סי' נו"ן ש"ך סק"ג ד"ה אלא דלחומרא וכו' ולפ"ז בפשיטות מצינן לתרץ דהרי בחזקה שיצאה מחיים החמירו חז"ל להצטרך חליצה אפי' היכא דנפק מיני חורבא שתייבם כלפי מסקנת אביי ורבא א"כ מכ"ש בטריפות כה"ג שיש להחמיר מדרבנן שהרי התוס' דמי הני חזקות להדדי והא דלא תירצו תוס' דמחמורי' בדרוסה מדרבנן כנ"ל משום דלרבה לא מחמרי' היכא דנפק מיני' חורבא ה"ה שאין להפסיד ממון של ישראל מה שא"כ למסקנא עיי' ודו"ק ופ"ח מאריך בענין זה בסי' כ"ט ומסיק שאין להקל בטריפו' בשום מין ספק שקול ואף בהפסד מרובה זולת היכא דאיכא מילתא לקולא טפי והיינו בה"מ: סי' נ"ב בט"ז כו' עיי' חינוך ב"י סימן מ"ד ובסימן מ"ה מחבר סי' ה' ד"ה למבדק' אסורה כו' ב"י ססי' זה כ' דלרא"ש דס"ל דאפי' נשתנה הריא' שרי ליתא להך דינא וא"כ צ"ע דהרי לעיל ס"א פסק כהרא"ש כמ"ש בש"ך סק"ז א"כ מדוע פסק כאן לאסור בליתא קמן: סי' נ"ג ש"ך סק"ד סוף הדיבור כי' עיי' במ"י סקכ"ו משמע שהסכים להחמיר אפי' בנשמט והחמת שיש לישב שאינו נגד הש"ס כלל דדוקא בעיכול ניבי יש לחוש לריא' ולא מהני בדיק' ובזה מיושב גם התשב"ץ מיהו בהפ"מ נ"ל לסמוך למ"ש הש"ך סק"א דהכתף רחב ואינו נקב: סק"י ד"ה ומ"מ אפשר לצדד כו' והנה הפ"ח מסכים