ליקוטי חבר בן חיים ח מט

סי' מ' ט"ז בסי' ל"ט סקכ"ג כמו בריאה וכו' ועמ"ש ש"ך שם וה"ה הכא ואם יש סירכא סמוך לאותו מקום פשוט דהוה כק"ד וטריפ' ואם אותו העצם הוא סחוסי' כ' בלחה"פ להתיר ופ"א בא לידי והיתה סירכא סמוך שם ולא הי' הפ"מ ולא מלאני לבי להתיר וצ"ע למעשה: ש"כ סק"ד מ"מ לא הגיה לפני וכו' ועיי' פר"ח ולע"ד נראה כיון דאיכא נמי סירכא שנסרך לטרפש מוכח שניקב דאעפ"י דאין סירכא אלא בריאה הכא איכא נמי ק"ד גרע: סי' מ"א ש"ך סק"א כלל פ"ט דין ט' וכו' מ"י בשם מ"ב דחלק הגדול מכבד באוז ותרנגול הג' זתים וע"ש דאותן מינים שאין להם המרה אצל הכבד לא בעי אלא כזית במקום חיותא ועיין לשון רשב"א שהביא הב"י ס"ס זה ודו"ק: בט"ז סק"ה משמע דלעוף אחר וכו' עיין בהרא"ש ר"פ אלו טריפות גבי ניטלה המרה דמחלק דדוקא בעוף לא ילפינן מין ממין אחר אבל לא בבהמ': במחבר סק"ג בהג"ה ד"ה יש אומרים וכו' עיי' פר"ח סס"ז בשם הריב"ש נמצא שם אבן ע"ש להתיר ובה"ג כ' דכבד שנתעבה צריך לבדוק בריאה בזה סימן מורה שנתלבנה מריאה וטריפה כדלעיל סי' ל"א ס' א' כן נלע"ד ומעתה לא חידש הגאון מידי בטריפות רק שהודיעני דכל כה"ג רגיל' הריא' להתלבן ובחנם נתחבטו בזה ולע"ד דבכה"ג נאבדה הריאה בלא בדיקה טריפה: ש"ך סק"ו ד"ה משיעורין ודו"ק: ולע"ד נראה דעכשיו דמחמרינן בג' זתים יש להקל דלעולם ישתייר ב' זיתים וכול' האי לא מחמירי': מחבר סק"ח בהג"ה ד"ה קוץ או מחט וכו' עיי' ס' מ"ח סקל"א מדין זה והצ"צ מתיר בנמצא מחט על הפרש ואין תחובה ועיי' פר"ח ואם נאבדה הכרס בלא בדיקה כיון דהך סירכה דטרפש חידוש היא יש לסמוך על החוט השני דלא כפר"ח כנלע"ד ובנודע ביהודא סי ט"ו אפי' בכה"ג וצ"ע: ואם נאבדה הכבד קודם שטעמוהו נלע"ד לאסור דלא כמ"י ועיי' פר"ח שמתרץ קושי' הש"ך סק"ד באופן שאין הכרע ודו"ק ועיי' בט"ז לקמן סי' צ"ח סק"ב ועיי' תשובת עבודת הגרשוני סי' י"ב שדעתו לאסור וכ"ה בש"ח: סי' מ"ב מחבר סק"ח ד"ה והצבי אין כו' ולפע"ד נראה דאם נמצא להם מרה אצל הכבד נמי כשר לפיכך כשלא נמצא להם מרה וטעם הכבד מר מהני דלא כמי שמסתפק אבל אצל זנבו לא מהני טעם מר דלא שייך לומר כבד כועס וכו' כמ"ש הש"ך סק"ה: סי' מ"ג בט"ז ססק"ב ד"ה וכשר כו' וכן בצ"ל אבל עיי' נה"כ ובפר"ח ובס' נודע ביהודא חי"ד סי' ט"ז קחשיב רבים חולקים ומצאתי בסוף ספר משנת דר"ע שטוב לעשות תקנה באותן גלילות שנמצאים הטחולים כן שלא ימכר לישראל ונכון הוא ובס' נודע ביהודא הנ"ל סי' י"ז חזר וכ' בסוף התשו' להראות פנים להמקילין בה פי' במקום דשכיחי' ולע"ד נראה דהפוסקים דסוברי' דטחול אינו מצד עצמו אלא משום הכרם אין ראי' כלל מה שלא נמצא כן בשאר דכיון דאינו מצד עצמו יכול הוא להברות ומ"מ הכרס עתיד ללקות וטריפה עיי' ט"ז סי' נ"ה סוף סק"ד: סוף הט"ז ד"ה מ"מ מסתפינא להקל כו' לפ"ז מ"ש לעיל ס"ד אם ישתייר למעל' ולמטה חצי עברי' צריך שלא יהי' חסר כלום מגוף הטחול ע"י המוגלא: סי' מ"ד ש"ך סק"ך ד"ה היינו כו' ופר"ח דחה זה מהא דמחו בכולי' פי' הב"ח וש"ך הט"ז סק"ה וכ"נ עיקר: מחבר סק"ה ד"ה כענב' בינ' כו' והחריץ יהי' באורך משך הכולי' ואם יקטן טריפ' כן נראה ממ"ש הפלתי ססי' זה ואם אין בחריץ מלובן כלל זהו מעשה והכשר דכיון דהכל תלוי' בליבן הוה כניטל הכולי' דכשירה אך אם הקטינה מחמת חילי לא יהי' פחות ממשך אורך פול ועובה ועיי' היטב בפלתי ססי' זה גבי אין כולי לעוף: ש"ך סקי"ב ד"ה בענבה צ"ע למה הכשירו בענבה שבו מנינו: סי' מ"ה מחבר סק"ב ד"ה ויש אוסרין וכו' כצ"ל הגה"ה והכי נהוג להטריף אפי' בנקב: ש"ך סק"ג ד"ה ולא נתבררו וכו' עיי' בתשובת ב"א סי' קנ"ו שם ביאר דבריו להלכ' בעוף דיש להטריף בנימק השלל של ביצים ואפי' בנקב וליכא הפ"מ וגם בבהמ' יש לעיי' אמנ' כשניתק' ביצי' מתירי' ועיי' בש"ח וז"ל אם לא נימוקו כל הבצים אזי תלינן החסרון בהבצים ולא בהעוף שהרי איך לא ניתוק' וכשר אפי' בלא הפ"מ וכן מורין ועיי' עוד בתשו' סי' קנ"ז באם העוף מלא מים אינו אלא חולי שחפת דהא לא נמצא ריעותא בשארי איבר' הפני' אין להחמיר ונכון הוא: ש"ך סק"ז ד"ה כנגדו טמא כי' צריך ישוב קצת מריש מעיי' באמת דלקמן סי' ס"ד סט"ו ועיי' בלחם הפנים סי' זה סק"ה מ"ש ש"ו שער אפרים ועיי' שם ודו"ק מיהו גוף הדין צ"ע מה שרוצה לומר דריש מעי' סותם כיון דפלי' בהו רבוותא מ"ש מחלב שעל הכרס שכ' ד"מ לקמן סי' מ"ח אות א' ע"ש ודו"ק ובש"ג החמיר בשאר הדיני' וכנ"ל: