ליקוטי חבר בן חיים ח מח

ד"ה שמא נתרפא נלע"ד דאיירי לעיל כשאנו רואין שהנקב עדיין מלוכלך בדבר שנעשה מזמן קרוב ואז ליכא למיחש לשמא נתרפא וכמו שכ' התוס' ס"פ במה מדליקין באכלה מחט בפנינו ע"ש לכן כ' דאפ"ה אין לו בדיקה מבחוץ ולתי' הש"ך קשה מלקמן סי' מ"ח סקי"ד מיהא גם לתרוצם קשה מנ"ל להרמ"א דהראב"ן לא חייש לשמא נתרפא דילמא מוקי' דעולא לנקב הניכר שנעשה מחדש ולשמא נקב מעבר לעבר לא חייש ולשמא נתרפא חייש: סקכ"ג סוף הדיבור וכו' וושט שהי' בו ספק ונאבד קודם שהראה לחכם עיי' לקמן סי' מ"ח סקכ"ח בשם הרשב"א דכל שצריכין בדיקה ונאבד טריפה ומכ"ש בוושט דניקב הוה נבילה ולא אמרינן נשחטה הותרה ודו"ק ולכן י"ל ג"כ בפסק מהר"ם לובלין בהשלכת הראשים ואין ללמוד מוושט גופא דהנשאר בוושט הוא תורבץ שאינו אלא טריפה ולא נבילה כמ"ש הש"ך ריש הסי' ע"ש ודו"ק: סי' ל"ד המחבר סקי"ט ד"ה כשידוע ועיין לקמן סי' מ"ט סעי' ד' ועיי' ט"ז ומה שתירץ שם בנה"כ דבוושט שכיח קוצים לא שייך הכא ונראה לי דבוושט לא מהני ס"ס משום דהיה נבילה ולא שייך נשחטה הותרה והיכא דאתחזק אסורה לא מהני ס"ס ודו"ק ועיי' סי' ק"י בש"ך סקכ"ט בכללי ס"ס: סי' ל"ה בש"ך סק"ה ד"ה וכ"פ הב"ח להקל עיין בש"ד סי' פ"ט בהג"ה המתתיל בסומכי' וכו' ע"ש והשתא כיון שהסכים הש"ך בסק"ג דלא כתוס' ע"כ צריכין בצורות ודו"ק: ש"ך סקי"ד ד"ה בצד שמאל והפ"ח מסכים להט"ז סק"ד וכ"ש הש"ך סקט"ו בכיס בשמאל ועיי' נה"כ בק"א שדחיתו צ"ע: ש"ך סק"ל ד"ה לצד חו' בשם א"ז כצ"ל וכ"כ בתוס' ד"ה אפילו ועיי' שם ועיי' בט"ז שהחמיר כן משמע להדי' בב"ה וכן נראה בד"מ אות טית שאינו אלא כמוסיף וכו' ולדינא גם הוא מודה וכן נראה הסכמת הפר"ח כט"ז ואפשר שזה דקדק הש"ך במצר החזה אצל הצואר מ"מ שפי' קרוב מאוד לצוואר שהוא למעלה מהחו' וכנלע"ד: סקל"ג ד"ה אך למותר ועיי' ט"ז סק"י וכ' ב"ח סי"ב ועמ"ש פר"ח סס"ק ל"ח ויש להחמיר שם וכו' כנלע"ד דהטעם דאין סדק להטריף משום דעדיף לומר שהוא סדק בעלמא מלומר שהוא שינוי מלהטריף ואין לך שינוי יותר גדול משאר נוסף על מנין האונה וק"ל: סקל"ז וכשהי' יפין וכו' צ"ל וכ"ש: ש"ך סקמ"ב ד"ה שכתבתי' בס"ק וכו' דאי יש לה צורת ורד' אפי' במקצת לא אמרינן דהאחת ראוי' להיות ואידך משלים החסרון אלא דייני לי' כב' ורדות וכן משמע להדי' מפר"ח סקל"ה וחומרא גדולה הי' זו: סקמ"ה ד"ה דדמי' לאופתא וכו' עיי' ש"ך סק"ה וביש"ש סי' ל"ד: סי' ל"ו בט"ז סק"ב ד"ה דלדידן בזה אסור וכו' ובש"ך סק"ט משמע דהכא אפי' האגודה מודה דסמכינן אבדיקה דילן כיון דלא נזכר בש"ס וגם מבצבץ הרבה ע"ש ובפר"ח ועיקר וכן מצאתי בנה"כ שמשיג על ט"ז בזה: ש"ך סקי"ב ד"ה ולא דמי' כשר וכו' עיי' פר"ח: ש"ך סקט"ז תלינן כולה בזאב וכו' צ"ע דהתם אמרינן נשך וחזר ונשך כי כן דרכו וכו' וכמ"ש הש"ך סקי"ב אבל הכא טעם דאמרינן אחר שחיטה פריש משום דאפי' חום הטבעי' א"כ מה לו לנקב יותר מנקב א' ועיי' לעיל סי' ל"ב סק"ו עוד טעם אחר והביאו ב"י כאן ודו"ק: מחבר סק"ח בהג"ה ד"ה יתר מכאן טריפה וכו' הט"ז והפר"ח משיגי' על זה ועיקר וכן הוא להדי' בחי' הר"ן ודע שמה שנרשם כאן הש"ע והרי"ף הוא ט"ס וצ"ל לעיל אדין דכף כפיפה אבל הך דינא דיתר מרביעי' טריפה הוא רק ב"י בשם אוהל מועד עיין ד"מ אות ה' ודו"ק: ש"ך סקל"ג ד"ה דאין טבעת כל אברים וכו' צ"ע בש"ס נ"א ע"א מ"ש משאר נקובי' דעלמא וכו' ממה שהקשה אפי' רש"י בישב לו קיץ בוושט ואין ק"ד בפני' הקש' מה שכתב מב"ע וע"ש מ"ש הש"ך עצמו לעיל סי' ל"ג סקי"ט: סי' ל"ז ש"ך סק"ט בסוף הדיבור עיי' פר"ח וכן עיקר: ש"ך סקט"ו ד"ה ונ"ל דהוצרך וכו' עיי' בד"מ לקמן סי' ל"ח אות בית ולזה נתכוין הרב כנ"ל ברור: סקכ"ו ד"ה אבל בספר ל"ח וכו' ולזה הסכים שמ"ח וגם על מ"ש ש"ך ס"ק שאחר זה פליג ודבריו נכונים: מחבר סק"ז חוץ מהריאה עיי' בשל"ה שער האותיות דף ע"ד ע"ב דאין להקל כלל וכן הסכים פר"ח אבל עיי' בחי"י כתב שאין להחמיר כ"א לבעל נפש: סי' ל"ח מתבר סק"א בהג"ה ד"ה וי"א ולענין שאר המראות שלא הוזכרו דעת בעל נודע ביהודא להתיר בסי' יוד וכ"נ להוכיח ממ"ש הב"י לקמן סי' מ"ד בשם העיטור לענין לובן בריאה ע"ש: סי' ל"ט מחבר סק"ד בהג"ה אפילו מפולש וכו' ובד"מ כ' ובעל נפש מחמיר בשם מהרי"ק: