ליקוטי חבר בן חיים ח מה

ליומא אפי' בצנעה אבל במדבר עדיין לא פקע מני' קולת עירו כיון שלא הוקבע במקום החמור עדיין כנ"ל: שי' תצ"ו בד"ה אמר המחבר קודם בואי וכו' נ"ב עיי' תשובותי: שם ומהר"ם אלשקר וכו' וכ"כ הרב אסמעאל שכל דבר שטעו באיסור וכו' מעיקרו שאסר וכו' נ"ב צ"ע בש"ס פ' מ"ש גבי חלה דארוז' ומרמב"ם באיסורי ביאה אין ראי' דהתם משום בטול פ"ו וגם הוא דרך אפיקורסת כמבואר שם והוה כמו חלה דארוזא דאתא לאפרוש' מפטור על החיוב: שם אחר תשו' הריב"ש וזה תימא שסתם בכאן כדעת היש מי שאומר והאחרונים לא העירו בזה וצ"ע וכ"ב וי"ל דבסי' רכ"ח הו"ל כעל דעת רבים ועמ"ש ש"ך סי' רי"ד סק"ד בשם תשו' מהרש"ל יתיישב זה ופר"ח מביאו בס"ו: שם ודבר ברור הוא דלכ"ע דהנר סגי' וכו' וגרע מנדר נ"ב צ"ע בלשון ש"ע י"ד סי' רי"ד וראיתו מהר"ן אינה מכרעת כ"כ דהרי לעיל סי' תס"ח מייתי פר"ח דברי הר"ן בתשובה דחזר בו וס"ל כהתוס' במנהג בטעות והא בהא תלי' כמבואר להמעי' בסוגי': שם ועל פיו יחנו וכו' מנהג בטעות נ"ב סברא נכונה היא אבל צ"ע מ"ש פ"ב דחולין במוגרמת דר' זירא שהי' בא"י והשופט שם התיר מוגרמת ולמה לא יאכל ומה כל הרעש הזה: שם ד"ה שלישי כ' הרשב"א מוגרמת דרב ושמואל נ"ב יש להביא דמות ראי' מפ' מ"ש דאמר ר' אשי אי רובא ארובא אכלי וכו' אפי' אז אפשר משום סייג נעשה שלא תשתכח תורת חלה ומספק אין להתיר להם אבל אי רובא דגן אכלי אין כאן סייג מתירים להם: שם בד"ה שוב אחר ימים וכו' באותו מנהג משום ברכה שא"צ נ"ב עיי' תשובותי: שם ס"ק ט"ו מנהג בורות נ"ב משום דאחר חצות גופא ליכא איסור אלא משום סי' ברכה עיי' בר"ן ר"פ מקצה"ג וצ"ע ממ"ש הפר"ח לקמן סי' י"ח בסופו: שם ס"ק י"ט צריך לעיין נ"ב עיי' תשובותי: שם ס"ק כ"ג עיי' בס' באר שבע וכו' נ"ב בכאן נעלם ממני ירושלמי פ"י אמתני' תנור שהסיק בכמון של תרומה גרסי' התם מי צתרא רב אסור ושמואל שרי מיכל שמואל לרב מי צתרא ע"ש וצ"ע: שם ס"ק י"ח וכן מוכח בהדי' בדברי הר"ן נ"ב ואני הבנתי מהר"ן בהיפך וכן ממ"ש מהרש"א דלהכי לא משני הש"ס מתני' ע"פ דאוריי' אסור משום דזה אינו מבואר במתני' משמע דהך דמשמתין עליו מבואר במתני' והיינו כמ"ש הק"ן הנ"ל דאי אחר חצות ליכא איסור אלא תשום סי' ברכה לאו כל כמינהג לקבוע מנהגא קודם חצות ש"מ דסימן ברכה דהתם ליכא איסור כלל: סי' תצ"ז סק"א והרי הם כמצודין ועומדין הו"ל למסרינהו נ"ב לפענ"ד דוקא ביונים שאומרים הבא מצודה ונצודה אלא דהו"א למישרי משום שבאים לכלובן לערב וע"ז משני אין מזונתן פליך משא"כ שופח אמת המים שאין כאן צידה כלל אעפ"י שאין מזונתן עליך שרי' גם מ"ש מדאחז"ל דגים לאו גדולי קרקע נינהו לפענ"ד היינו שאינם גדולי קרקע כעין הפרט שהוא יין ושכר שגדולי' בקרקע שלנו ולא מרבי' בכלל כ"א כעין הפרט ממש אבל מ"מ הם גדולים בקרקע שתחת המים וע"ש בסוגי' ואודה לה' כי עזרני עד היום יום ב' לס' מסעי שנת וזאת הברכה לפ"ק פה מרחץ וויהנע לזכרון עולם לכבוד אדמ"ו הרב הגאון הצדיק נ"י ה"ק מרדכי לייכטער: הגהות מהגאון חת"ס על שוע יו"ד ה' שחיטה. סי' א' סעי' קטן ה' ד"ה מחמת ידו בפשיעתו עיין מ"ש בפרט בשות"ש צ"צ סי' ע"ג ובתשו' עבודת הגרשוני סי' צ': מחבר ס"ק ט"ו ד"ה מאחר שאינו יודע וכ' ומי שיודע אך שלא נטל קבלה עדיין עיי' בתשובות חו"י סי' קע"ח: ש"ך ס"ק י"ח ד"ה שיהי' רוב צידי' עופות וכו' צ"ע דבש"ס בפ' אלו מציאות והראב"ד והרא"ש לא כ' כן אלא במוצא בשוק דבר שאינו שלו אז אעפ"י שמגוי' נאבד אמרי' מ"מ הגוי' לקח מטבח או מציד ישראל אבל בשו"ע איירי בשלו שנאבד ומצאו שחוט וודאי דאזלינן בתר רוב המוצאן ואי גוי אסור ודוחק לומר שהגוי יוליך הבהמה אצל טבח ישראל לשחוט ובעופות וודאי לא שייך כן ועיי' ביש"ש פ"ק סי' צ"ג מ"ש בשם תשו' רש"י ז"ל ובמרדכי פ"ק דחולין ע"ש: מחבר ס"ק ל"ד ד"ה ואם לא הגיע וכו' נלע"ד דוקא לשחוט ומשום דרוסה אבל לבדוק הסכין קיי"ל שאפי' רביעית יין אל יורה ומכ"ש בדיקת הסכין עיי' סי' ר"ח סס"י: סי' ב' ש"ך ס"ק ב' ד"ה מדאורייתא לכ"ע יש להוכיח להיפך ועי' פר"ח: שם ד"ה שאפי' איני עכו"ם וכו' היינו למאן דחייש למיעוטא כמבואר להדי' בש"ס דף ו'