ליקוטי חבר בן חיים ח מג

פורים ואינו זמן קריאה שרי ועמ"ש מג"א לעיל סי' של"ד סקי"ח ולפמ"ש מג"א לקמן סי' תרצ"ב סק"ו יש לאסור גם ביום י"ג בשבת אבל הפר"ח פליג אהא דלקמן ואוסר לקרותה אפי' בחל קודה זמנה ועוד צל"ע הא דלקמן דמנ"ל דשייך שמא יעבירנו אם אין הצבור טרודים בקריאה ועמ"ש הר"ן גבי מילה בשבת כיון דאין כל הצבור טרודים לא גזרי' וה"נ במגלה גבי יחידים החלשים והאנוסים: שם מג"א סק"י ור"ל חביב נ"ב עיי' תשב"ץ ח"ג סי' רצ"ח וזקן אהרן סי' קל"ה: נ"ב סוף העמוד שי"ח ע"ב וז"ל ט"ז סק"ד ק' הראב"י שבמרדכי ובתשו' זכרון יוסף חאו"ח סי' י"ח הקשה הא שבט מלא וא"א להסתפק שיהי' פורים ביום ט"ו ולכאורה צע"ג אבל י"ל כיון שעפ"י סדר הקביעת חשון וכסליו פעמים שניהם חסרים ולפעמים ב' מלאים ולפעמי' כסדרן וא"כ בשנה שהם או א' מהם חסר יש לחוש שמא אי הי' מקדשין עפ"י הראי' הי' מלאים וממילא יהי' פורים ביום ט"ו ואי הי' חוששין לזה והי' עושין ב' ימים הי' צריכי' לעשות ב' ימים גם כששניהם מלאים שלא לחלק בין שנה לשנה כדאמרי' בעלמא גזרה ניסו אטו שלוחי תשרי ואז כששניהם מלאים הוה עברינן בודאי בלא יעבור וכיון דבקיאין השתא בקביעא דירחא לא חיישי' בהא למנהג אבותינו וא"ש בעזה"י: סי' תרפ"ט מג"א סק"ח זה גרע נ"ב י"ל עוד דחיישי' שמא כשיקרע ימצא אנדרוגנס דכיון דאשתני חיישי' למעוטא וכ' איתא סברא זו בבכורות מ"ב ע"ב בכיוצא בזה ע"ש: סי' תר"צ מחבר ס"ז בהגה ואין לבטל נ"ב עיי' תשובותי ונ"ל הטעם להרעיש ולבלבל אוזן השומעים שלא ישמע שם זה המחוי האנגי: שם מג"א סקכ"ב ואפי' יש במנהג נ"ב עיי' בפר"ח במנהגי איסור שלו סי' עשירי דדחה הא דמהרי"ק מהלכה בראי' ברורה ועיי' ש"ך י"ד סי' רנ"ט סק"ח: שם מג"א ברוב ישראל יכולין לבטל ע"ש נ"ב שהעלו סוף ד"ה אלא וכו' דדבר שלא תיקנו מעיקרא אלא על מקום א' ונתפשט שם הוה לדדהו כנתפשט ברוב ישראל ע"ש: עיי' סנהדר' נ ע"א דמגלה לא בעי מטפחת ואמנם מהריעב"ץ ח"ב סי' ק"ג העלה דלמאי דקי"ל דמגלה בלה"ק נאמרה לקרות ולכתוב אסור ליגע בה ערום וצריכא מטפחת ע"ש וראיתי למורי זצ"ל שבשעת קריאתה הי' נזהר ליגע בה ערום ועדיין צ"ע במג"א סי' קמ"ו סק"א וצ"ע ברדב"ז ח"ב סי' תשע"א: סי' תרצ"א מג"א סק"ד צ"ע וכו' נ"ב עיי' מגלה י"ח ע"ב לימא מסייע לרבב"ח וכו' ולא אסיק אדעתי' דאתרמי קשה מאי סייעתא דלרבב"ח הוה סגי לי' בחומש בעלמא וע"כ באתרמי לי' כשרה וא"כ ה"נ נימא דאיתרמי וליכא סייעתא אע"כ משמע דלרבב"ח בעי' דוקא מגלה כשרה לכתוב מתוכה ומה שאנו נוהגי' לכתוב מתוך חומשי' מדויקים משום דעכ"פ לא גרע הא מדר"מ דעפעפיך ישירו נגדך כיון שספר מדויק לפניו ומחשב זה שעת הדחק לטלטל כל פעם ס"ת או מגלה כתובה בגליון ולפ"ז אתי שפיר דבעי' שיוציא כל תיבה מפיו קודם שיקרא נמי שכותב בלא כתב ומיושב קו' מג"א והא דלא אמרי' התם דהוה מוכח חומש קמי' והוציא מפיו כל תיבה י"ל משום דאכתי לא אסיק אדעתי' הא דפפעפיך ישירו נגדך והא דשעת הדחק שאני ע"ש בגמ' וק"ל: שם מחבר ס"ד ואת בסופא נ"ב עיי' תשובותי: סי' תרצ"ב מג"א סק"א כלל ברכה עליהם נ"ב כמ"ש מהרש"ל בסוכה מ"ו ע"א: שם סק"א אם נשתתק נ"ב וא"ר דוחה דלעיל ר"ס ק"מ הטעם משום ראשונים מברכין לפניהם ואחרונים לאחריהם והכא הראשון בירך להוציא וברכה אחרונה לא קאי אמגלה ולפע"ד עיי' בירושלמי ומייתי ב"י וכ"מ פ' י"ב מתפלה דמייתי מקרא תורת ה' תמימה וזה שייך הכא טפי וצ"ל הא דמייתי ירושלמי ג"כ טעמא דברכה כנ"ל היינו דבלא"ה אין קורין כל התורה בפ"א ואין כאן תמימה אי לאו דכל פרשה מעוטר בברכה לפני' ולאחרי' וזו שלא נתברכו לפני' הו"ל כפרוסה אבל מגלה שקורין כולה א"כ בלי טעמא דברכה נמי איכא משום תורת ה' תמימה א"כ היכא דליבא טרחא יתירה יש להחמיר כמג"א: סי' תרצ"ג מג"א רה"ס דעת המנהגים נ"ב וצ"ע דלעיל סי' תקכ"ט ס"ג שכ' שמ"א בשם מנהגים כל הקדישים שאומרי' אחר איכה לא יאמרו תתקבל ואי ס"ד שלאחר המגילות אין אומרי' תתקבל א"כ אין כאן קדיש שהי' ראוי' לומר בו תתקבל אלא של שחרית דאותו של ערבית כבר אמרו קודם איכה ומאי כל הקדשים דקאמר אע"כ אחר המגלה הי' לומר תתקבל אי לאו משום ת"ב דכתי' שתום תפלתי וא"כ בפורים הי' ראי' לאמרו אחר קריאת המגלה ובאמת אין לנו אלא המנהג וכן ראוי' לסמוך תתקבל לתפלת י"ח כל מה דאפשר