ליקוטי חבר בן חיים ח מא

מנהג אבותינו אין כאן שהרי לא נהגו מעולם להתענות ב' ימים זה נ"ל כוונת הג"ה מיי' הנ"ל: סי' תרל"ב ט"ז סק"ג א"נ מן התורה נ"ב עמ"ש תוי"ט רפ"ב דכלאים בזה והנלענ"ד דהכא אין הביטול אלא למטה בצל ושם איני ניכר וכן התם במקום שינקי' איני ניכר ושם מתבטל שפיר רק הואיל והיינו יכולים להסיר הסכך והפסול למעלה ולא יבא לידי בטול וכן בכלאים זה ילפינן מסנהדרין שהרי יכולים החולקים לסלק עצמן מן הדין וממילא לא יגמר הדין דבעי תרי מגו תלתא וכה"ג ואפ"ה אינם מחויבים ואסורים לסלק עצמן ויתבטל דעתם ברב וה"נ דכוותי' וק"ל: סי' תרל"ז מג"א: סק"ז לעשות סוכה ברשות נ"ב עיי' ירושלמי דמייתי חי' רשב"א ספ"ו דב"ק משמע דבארץ ישראל עכ"פ מותרי' לעשות סוכה ברה"ר וצ"ע בירושלמי פ' לולב הגזול: סי' תרל"ט מג"א ססק"א עסי' תרס"ו נ"ב וכ"כ הר"ן סוף סוכה אבל הר"ר מנוח ספ"ב מה"ל סוכה כ' ושמעינן מינה דמאן דמעיל מנא מיכלא במטללתא ואכול בה לא יי"ח ולא מברך עלה דסוכה פסולה מדרבנן היא עכ"ל ע"ש ונ"ל אין הסוכה פסולה אלא ישיבה ההיא לא מיחשב כעין תדור כיון שהכנס כלים שאינם רגילים בבית דירה כנלע"ד: שם ט"ז סק"ט כנ"ל טעם לקולא נ"ב אע"ג דכשטרוד במצוה פטור מלשמח אשתו אפי' ביוצא לדרך כמבואר בטוש"ע י"ד סי' קפ"ד ס"ר בהגה וכן הק' בס' נשמת אדם ולק"מ הכא כעין תדורו בעי' ואלו בדירתו כשהי' צריך לשמח אשתו לדבר מצוה הי' מחויב לצאת מבית לחדר לפוקדה א"כ אין כאן מצות סוכה כלל וזה טעם מצטער דפטור מסוכה אע"ג שחייב בכל המצות משו"ה לא הוי כעין דירה דהמצטער יוצא ממנה וממילא אין כאן מצות סוכה: שם מחבר ס"ו בהג"ה אלא הדיוטת נ"ב עמ"ש בזה מג"א סי' ל"ב סק"ח: שם מג"א סקי"ז הא ודאי ליתא וכו' נ"ב ועיי' לעיל רס"י תצ"ד וצ"ל שאני ברכת התורה שהרי אינינו לומד בתמידות ומיפק משא"כ הכא בסוכה וטלית וק"ל: שם בד"ה מה שאין מברכים וכו' משא"כ סוכה נ"ב דבמצה גופא אי לא דכ' א' אומר ששת ימים וכ' א' אומר ז' ימים הי' מחויבים לאכל כל ז' ובסוכה דלא כתי' אלא ז' ימים א"כ מחויב בכל יום לישב ולדור בסוכה רק לאכל אינינו מחויב אלא לילה ראשונה דילפי' ט"ו מחג המצות אכילה דסוכה מאכילה דמצה אבל ישיבה ודירה חיובא איכא כל ז' וכן מוכח בש"ס שבת קל"א ע"ב ותוס' שם ד"ה ואי מסוכה וכו' והכלל דבסוכת תשבו ז' ימים משמע חיוב לדור ז' ימים כמו בביתו ורק מי שאינו דר לעולם כגון שומרי גנות וכדומה אינינו בכלל תשבו ותדורו אבל מי שישב צריך לישב בסוכה והי' ראוי' נמי שנאמר כן בשבעת ימים תאכל מצות כל יום צריך לאכל לולי דכתי' ששת ימי' תאכל מצת מני' ילפי' שהוא רשות: סי' תר"מ מחבר ס"ד בהגה לילך לסוכות נ"ב היינו בשעת זמן אכילה אבל פשיטא אפי' מי שאין לו מקום בחצירו לבנות לו סוכה שצריך להמציא לו מקום לבנות לו סוכה ואז שם ביתו כדרך שגם כל השנה רגילים לפנות מבית לבית ואז שם ביתו ולא כהמשתבשים שאינם מחויבי' לבנות להם סוכה במקום אחר שאין שם דירתו: סי' תרמ"ה מחבר ס"ו העליוני' פסול וכו' נ"ב נשברה השדרתו בפחות מכשיעור עיי' תשובותי דאם עדיין מחובר בקליפתו שיכול לחיות ממנו כשר עיי' משנה ח' פ"ג דעוקצין: סי' תרמ"ח מחבר ס"ז בהגה ויש מחמירי' וכו' נ"ב וכן החמיר הב"ח וכן העלה בא"ז ובא"ר דלא כשל"ה: שם מג"א סקכ"ג בד"ה יבע"ש וכו' דכלאי' פסיל נ"ב צ"ע דבבע"ח איצטרך קרא דה"א נעבדה בו עבירה שרי משום דמיעט רחמנא אלה כמ"ש תוס' בחולין קט"ו ע"א ד"ה חורש וכו' ע"ש וזה לא שייך גבי אתרוג שהוא זרעים כמ"ש תוס' שם ועמ"ש ט"ז לקמן ססי' תרמ"ט ובעיקר טעם פסול מורכבים עשו"ת אלשיך ועי' תשובותי בעזה"י ביאור היטב: שם מג"א סקכ"ג אתרוג המורכב וכו' המונץ רב נמחק המוץ והוגה התוך: סי' תרמ"ט מחבר ס"ד גנות וכו' וכו' נ"ב עיי' זכרי' י"ג פסוק ז' כ"כ ברכי יוסף: שם מג"א סק"כ לכם קרי' לי' נ"ב עיי' תשובותי ועיין היטב בחי' למס' חולין ק"מ ע"א: סי' תרנ"א מחבר ס"ב וטול האגודה נ"ב בירושלמי אמתני' דסוכה ל"ה ע"ב אפי' שניהם בשתי ידיו משמע דעדיף ליקח שניהם האגודה עם האתרוג ביד א' ומייתי לי' ר"ן שם ועכ"פ בדיעבד כבר יי"ח בזה: שם מג"א סק"ח תחלה דומא נ"ב במנחות ל"ו ע"א פרש"י דתפילין מפיק לי' מדכתיב והיו לשון רבים משמע בין עיניך יהי' שתים ע"ש וא"כ אינו ענין ללולב וכן הקשה דגול מרבבה אך עיינתי בס' מט"מ ומייתי כן בשם אבן שועיף דאינינו מפרש בפרש"י דלא מו מפיק אלא ה"פ דקרא כל זמן דוהיו לאות על ידך יהי