ליקוטי חבר בן חיים ח מ

מני' הוא בחולין צ"ה פ"ב אתי עורבי שדי כבדא וכולי' והב"ח נמשך אחר אותו הטעות והי' סבור דאינהו גופא שדי מבתיהם משו"ה כ' דה"ל קבוע וז"א דעורבי שוקלי ושדי וה"ל פי' שלא בפנינו כמ"ש מג"א ואחר זה הטעות נמשך גם הט"ז משו"ה כ' לחלק הואיל והוא דרך השלכה וזה לא שייך אלא אי שדו אינשי ולא עורבי וק"ל ומש"כ ט"ז היכא דליכא איסור בברור לא שייך קבוע יש לפקפק על זה הכלל ממ"ש בהגה בי"ד סי' קי"ד ססי' ע"ש, ואמנם מה שנ"ל ביישוב קו' המרדכי הוא ע"פ מה שהקשה תוס' חולין צ"ה ריש ע"ב מ"ט לא חייש לרובא דעלמא גוי' ולזה י"ל דלעולם לא תלינן דאדם לא ישגיח על שלו ויניח לעורב לטלו ותלינן מהמשליכי' וסברא זו איתא במשנה ז' פ"ב דמכשירין ורבנן לא פליגי אלא התם דס"ל דכ"ע נמי רגילין להשליך מחמת עניות וכה"ג משא"כ הכי מודים דתלינן ברובא ומשו"ה לא חיישי' לרוב גוים שהם משגיחים על שלהם עיי' סברא כזו בתוס' ב"ב כ"ג ע"ב ד"ה ודאי ע"ש ומיושב קו' תומ' דחולין הנ"ל וממילא מוכח דדרן להשליך בעי"כ ואמנם לא מוכח ולא ע"ז דן המרדכי רק מנ"ל שמשליכי' כלל ע"ש בפנים ותראה: סי' תר"ו מג"א מק"ו דחקד לחבירו נ"ב עי' רדב"ז חלק ג' סי' ת"פ דה"ל מעיד בו יחידי דטובי' חטא וזיגד מנגיד והיינו כשקורא לו שלא ע"ד מריבה וקטטה דאל"ה לא הוה כמעיד אלא זלוזול בעלמא וק"ל ובתשוב' הארכתי: סי' תר"ז מג"א סק"ב וחטא הייני שוגג נ"ב י"ל דהתם בחולין מרא דשמעתא ר' יוחנן דס"ל ריש פ' כלל גדול שגג בכרת אע"פ שהזיד בלאו חייב חטאת א"כ מסברא מוקמי' כסוי חטאה שמפרסם זדון לאו בשגגה שלו אבל אם איני מפרסם הזדון אלא השוגג לא חציף ואדרבא ניחא לי' לפרסם דלהוי לי' כפרה כפרש"י וק"ל: שם סק"ט בענין הסמיכה וכבר כ' מזה הרב"י בח"מ סי' רצ"ה ע"ש: סי' תר"ח מחבר ס"ב בהגה מוטב שיהיו שוגגי' נ"ב עש"ך י"ד סי' רצ"ג סק"ז: סי' תר"י מג"א סק"ג [מהרי"ו] נ"ב וצ"ע בי"ד סי' ש"מ ס"ה וכ' שם ב"י שגם האשה נקראת נר אלקים א"ש עיי' בכורות מ"ה ע"א: שם מג"א כנגד איבריו של אדם ואשה יש לה חמשה איברים דיש לה רנ"ג איברים כן מוגה ונ"ב ועיי' מס' בכורות מ"ה ע"א שם סק"ה דעיר גברים כתי' נ"ב כן היא ברבה פ' אמור בפסוק צו את ב"י ויקחו אליך שמן זית ת"ש ביפ"ת: סי' תרי"ב מחבר ס"א ביוה"כ נ"ב עמ"ש מג"א לעיל סי' תקס"ז סק"ז בשם הרי"ץ גיאות וצ"ע:. שם ס"ו בהג"ק וע"ל סי' תקס"ז נ"ב וע"ש במג"א מ"ש דמותר לבלוע רוק ביה"כ ועיי' ש"ס שבת ע"ב ע"א רש"י ד"ה ואביי' וכו' ונלענ"ד להכריע בלילה שעדיין טעם אוכלים בפיו לא גרע רוק מאוכלים שאינם ראוים לאכילה ואסור לבלוע משא"כ ביום אין שם אוכל על רוק כלל ומותר אפי' לכתחלה: סי' תרי"ד מג"א סק"ב בסה"ד וכן נוהגי' והעיקר לילך כל היום באמפלאות ושטרומף כמ"ש גם פרמ"ג וכשהולך ברחוב ילך במנעל של לבד העשוי' באופן שמרגיש הקרקע למטה ברגליו כי כן מורה לשון הרמב"ם וכמ"ש מהר"ם א"ש ח"ב סי' כ"ח שדבריו נכוני' שם ע"ש ועיי' לקמן סק"ה: סי' תרי"ח מחבר ס"א חולה נ"ב עיי' על הגליון לעיל סי' תקע"ו מג"א סק"ב: שם ס"ז וישהו כדי אכילת נ"ב עיי' תשובותי שהוא לא יותר מחלי מיל ולא פחות מב' מינוטין ע"ש עיי' ספ"ב דזבחי' פרש"י ד"ה לאכילת גבור וכו': שם מג"א סק"ט ונבילה משביעית נ"ב עיי' כל זה בתשובותי: סי' תר"כ מחבר ס"ג אם נ"ב עיי' בס' שכה"ג שנכון להתחיל מזמור שיר ליום השבת קודם ברכו: סי' תרכ"ד מחבר ס"ה בהג"ה יש מחמירי' לעשות ב' ימים יו"כ נ"ב עיי' הגה"מ סוף ה"ל יוה"כ ולהסביר הענין נלע"ד דכל רובא שריא משו"ה מי שאכל בשר ושוב נמצא שהי' טרפה לא עביד שום איסור כי כך הדין מעיקרא שיאכל בשר מן הרב אמנם כל רובא שיתברר אח"כ ממילא שלא עשה כדין אין לו להכניס עצמו משו"ה דרב פעמי' אין אלול מעובר מ"מ הי' עושין אפי' סוכות ב' ימים משום שאפשר שמתברר אח"כ שהי' מן המיעוט ע"כ חששו אבותינו ועשו ב' ימים משא"כ יה"כ דאיכא סכנה ומה יעשה אם כבר נסתכן ע"כ אין לו לחוש א"כ אפי' יתברר אח"כ שאותו שנה הי' מן המועט מ"מ לא עשה שלא כדין במה שאכל ביום שחל יה"כ בירושלים כמי שאכל בשר מן הרב ואח"כ נמצא שהי' טרפה ואפ"ה הי' אז חסידי' ובעלי כח שידעו שלא יסתכנו ולא סמכו על הרב ועשו ב' ימים יה"כ אך בזה"ז דבקיאי' בקביעה דירחא ואין ספק כלל א"כ אפי' חסידים אין להם להחמיר שהרי