ליקוטי חבר בן חיים ח לז

משתית יין ה"ל כתענית ואית בי' אסמכתא וזה ברור לפע"ד ולפ"ז הה שמסיים בש"ע אם יצילנו ה' מצרה הוא דלא כמרדכי דהרי הוא מייתי בב"ק ראי' מאם יהי' אלקי' עמדי דיעקב כמ"ש סמ"ע הנ"ל ואי איתא דס"ל נודר בעת צרה שאני ומטעם שכ' מג"א ס"ק י"ז וכן הוא בלבוש א"כ אין ראי' מיעקב דמועיל אסמכתא וכן מקרא אם נתון חתן העם הזה בידי והחרמתי עריהם דשאני התם דגמר ומקני אע"כ לא ס"ל להר"מ סברת מג"א סקי"ו הנ"ל וא"כ לפי מה שהוכחנו דבתענית כל אפי' שויין דשייך אסמכתא א"כ נודר בעת צרה לא יועיל להמרדכי דהרי מוכח דלית לי' סברא דגמר ומקני אלא שהב"י נקט חומרת רי"ו אבל להמרדכי אה"נ דאפי' בעת צרה לא יועיל אסמכתא לענין תענית וקרא דאם יהי' אלקים עמדי התם נדר להיות המציבה בית אלקים ולעשר כל אשר יתן לו ובכה"ג מהני כמסירה המועלת בהדיוט ואין ראי' מזה לתענית וכן אם נתון תתן והחרמתי שחרם העיר חרמי גבו' ומסולק ק' ט"ז סז"ק יזיז ודוק היטב, ועיי' בפנים במרדכי פ' שור שנגח ד' וה' סי' מ"ד זעיי' נקה""ך י"ד סי. ת"ח ועיי' היטב בנמ"י פ' מי שמת ואמתני' אם ילדה אשתו זכר יטול מנה וכו' ע"ש: סי' תקס"ז מחבר ס"א יכול לטעום נ"ב נ"ל דסמכו אקרא וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו וע"כ שיעור אכילה בכזית ושתיה ברביעית דלא כשיעור דיה"כ וכ"כ טעימה לבלוע אסור דהוה חצי שיעור אכילה וכן שיעור גמור אפי' לפלוט אסור דהוי נמי כעין ח"ש דבליעת גרון הוי שיעור והנאת פיו הוי ח"ש אך פחות מכזית וגם פולטו זה מותר אפי' יש לו הנאה זה נלע"ד בכוונת מג"א סק"א וק"ל ועיי' היטב תשו' הריב"ש סי' רפ"ח בענין טעימת האיסורים: סי' תקס"ח מג"א סק"י ביום ת"צ נוהגי' נ"ב ולפמ"ש ש"ך שם דפודין בליל כניסת יום ל"א א"כ יעשה הסעודה בליל שלפני התענית ויפדה בשעת הסעודה דהוה פרסומא טפי כמ"ש מהרי"א שם ואולי אין נכון לקבוע סעודה בלילה השייך ליום התענית ושוב מצאתי בברכי יוסף בי"ד סי' ש"ה שנוהגי' כן במצרים סקי"ד משמע אפי' בתענית צבור ועמ"ש סקט"ז: שם מג"א סקי"ג יכול לדחותם וכו' נ"ב עיי' תשובותי: שם מחבר ס"ט נ"ב עיי' פה בא"ר סקט"ו דליום שמת בו רבו ודין יום מיתת ת"ח ר"ל ומסתמא יום שמועה כבפניו דמי דהרי שאול ויהונתן יום שמועה הי' גבי דוד והתענה ומי שמסופק ביום מיתת אביו עיי' תשובותי: שם מג"א ס"כ ובתשו' מהרי"ל צ"ו ובסי' קי"ב הוסיף דאקדומי פורע לא שייך כיון דלא הוי אלא לצערי' בעלמא ע"ש ובמקום אחר הארכתי ודעת שיעב"ץ שהעיקר להתענות בשני וגם לא הבנתי מה בכך דלא הוי אלא צערא בעלמא הלא גם ט"ב לא הוי אלא צערא בעלמא ואפ"ה מאחרי' ולא מקדימי' משום אקדומא פרענותא לא מקדימין ועיי' ירושלמי דמייתי מלחמות ה' ספ"ק דמגילה ותו נ"ל נהי בלשון בני אדם סתם אדר הראשון כדקיי"ל כר"י בשטרות וממילא בנודר קיי"ל כוותי' וכמ"ש מג"א מ"מ בלשון תורה הוי שני עיקר דהרי קורא בו מגילה כמ"ש תוס' ס"פ קונם יין וא"כ מה שאומרי' קדיש ביום יא"צ שהוא מטעם דין הנשמה למעלה בודאי אותו דין למעלה הוא באדר שני כפי לשון התורה וא"כ ע"כ לומר בו קדישי' וממילא פשוט שדעת הנודר להתענות באותו היום שאומר הקדישי' והדעת מכרעת כן לפענ"ד ועיי' תשובותי: סי' תקע"ו מג"א סק"ב דמנוסא הוא נ"ב ועיי' זוהר ר"פ חיי שרה מענין אמירת פטום הקטורת ולענין תענית יוה"כ עיי' תשובותי: סי' תק"פ מחבר ס"א אלו הימים נ"ב בירמי' ל"ו פסוק ו' ביום צום וכ' שם בהג"ה דר"ע ובסוד מישרי' שהוא ר"ח כסליו ע"ש הטעם: שם מג"א סק"ח לא הותר מעוברת וכו' נ"ב והגאון חכם צבי הכריע להתענות בשני שלא להרחיקו יותר מג' חדשים ממתן תורה ועמ"ש בנו מהריעב"ץ בתשו' ח"א סי' קי"ז נהי שעשה סמוכים להעושים במעו' באדר ראשון מ"מ בסידור שלו גבי אדר ראשון וגם בסוף הסידור באדר שני בשני המקומות הסכים להלכתא ולעשות בשני ועיי' תשובותי, בס' כפתור ופרח פ' מ"ז ד"ה ואנו מתעסקי' ע"ש בסה"ד וז"ל נולד אורו של עולם שנת אלפים שס"ח ליצירה ששה באדר ג' שעות מיום ג' והי' מולד אדר הא' כב' עכ"ל: סי' תקפ"א מחבר ס"א בהג"ה אחר ש"צ נ"ב ועיי' ביש"ש פ"ק דחולין אי דומה ממש לתענית גשמים ומשמע ברמב"ם הובא שם דבתענית צריך שיהי' ביתו ריקם שלא ימצא חטא בבניו וב"ב ועמ"ש מג"א לעיל סי' קכ"ח סקס"ב ויש לעיי' כאן מה דינו: שם מג"א סק"ז אפי' כל היום נ"ב בכלבו ובד"מ כ' ערבית שלפניו וכ' א"ר שמלשון מג"א משמע ערבית שלאחריו והוא פליג עלי ולפענ"ד י"ל דערבית שלאחריו שייך שפיר למנחה שלפניו מפני שהוא נגד איברים ופדרי' שנתותרו מתמיד של ערב שהיא תפלת ערבית וק"ל: