ליקוטי חבר בן חיים ח לו

שם ס"ק י"ח לכבס לו ב"פ נ"ב בגדי פשתן: שם מחבר ס"ח דלא למשתי נ"ב עוי' בטור וב"י שי"ג בירושלמי דלא למשתי חמרא ולמיכל בשרא וכמ"ש לקמן ס"ט וצ"ע מס"פ חזקת דפירי לא ניכול ומיא לא נשתי, וצ"ל התם ה"פ א"כ מי לא נשתי ע"כ משום ד"א להפרושים להתקיים לעולם בלא מים א"כ בשר נמי נהי דאפשר לפרושי' בלא בשר מ"מ א"א לרוב הצבור וכיון דא"א לרוב הצבור אין הגזירה חל כלל' משא"כ מנהגינו הוא רק זמן קצר מר"ח עד התענית ע"כ איסור בשר ויין דאפשר לרוב הצבור למיקם בי' אסרו מים ופירות דלא אפשר לרוב הצבור לתיקם בי' אפי' בזמן קצר לא נהגו בו איסור ודוחק: שם ט"ז רה"ס ומ"ש הראב"ד הוגה הרמב"ם: סי' תקנ"ב מחבר סעי' י"א בהגה והגאונים כתבו נ"ב קו' ט"ז על הגאוני' עצמם וי"ל לפי מאי דס"ל הגאוני' דא"א לצום ב' ימים זא"ז וכדי שלא ידחה תענית ת"ב אסור לצום ע"ת וא"כ הו"ל אותו היום כימי' האסור לצום מדבריהם שאם קבל עליו כל כך תענית ואירעו בהם אותן הימים אמרי' נדר שמותר מקצתו הותר כולו אפי' בלא שאלה לחד שיטה בתוס' נדרי': כ"ה ע"ב ד"ה פותחין וכו' ע"ש וא"כ הי' לנו לומר שהותר נדרו לגמרי ע"כ כ' הגאוני' כיון דעכ"פ די לו בסעודה א' אחר מנחה ונמצא צם ואינו משלים ומדקי"ל תעני' שעות הוי תענית נמצא לא מותר נדרו מקצתו שהרי גם בזה היום הוא מתענה ונקרא תענית וע"ד משל מ"ש שם בנדרי' כ"ו ע"ב ולא בכופרי לבד הותר וכו' ע"ש והנה אלו הי' אומרי' לו הכופרי החי קשה ללב אך המבושל יפה ללב נמצא לא הותר בכל בצלים וממילא נאסר בכל הבצלים וה"נ הרי עכ"פ ביום זה צם נמי לחצאים ותענית שעות נקרא תענית נמצא לא הוי הותר מקצתו שיהי' הותר כולו זה נלע"ד כוונת הגאוני' זצ"ל: סי' תקנ"ג מחבר ס"ב בהגה תשעה באב בחצות נ"ב נ"ל הטעם שלא יהרהר בליל ט"ב מענין שלמד ביום וא"כ גם בשבת אחר חצות אסור: שם מג"א ססק"ז במגילת איכה נ"ב עיי' תשובותי: סי' תקנ"ד מג"א ס"ק כ"ח ב"ח נ"ב דדברי ב"ח מבואר להדי' בלשון רמב"ם ובתורת אדם לרמב"ן דף פ"ו סוף ע"ג דלא אסור אלא לת"ח ע"ש: סי' תקנ"ז ט"ז סה"ס א"ל נ"ב ובא"ר סי' תקנ"ט ס"ק י"ג העלה לומר ענינו בשחרית וכן נוהגי': סי' תקנ"ט מג"א ס"ק י"ב בד"ה כ' מהרי"ל וכו' לדחות הנשואי' וכו' נ"ב ויש ללמוד מכאן דה"ה סנדק ומוהל ביום יא"צ אע"פ שהי' יכיל לכבד המצוה לאחר שאין לו יא"צ אמנם מלשון ט"ז לקמן סי' תקס"ח סק"ה לא משמע קצת כן מ"מ נהגו להקל בזה [נרשם מצד בזה ושוב מצאתי שכן פסק להדי' בבאר יעקב עי' תקס"ח] ונרא דמעיקרא לא קבלו המנהג עליהם במקום מצות סנדק ומוהל כי יש תיקון למת במה שבנו פוסק במצות מילה יותר מבשאר מצות כמ"ש ט"ז יו"ד סס"י שמ"א ומבואר יותר בתשו' מהרש"ל סי' ע' ע"ש, מ"מ פשוט שמותר: סי' תק"ס מג"א סק"א ב"י רמב"ם נ"ב עיי' תשובותי: שם מחבר ס"ב בהגה לשבור כוס נ"ב כ' מהרי"ט בצפנת פענח פ' דברי' ליקח זכוכית דוקא שיש לו תקנה אחר שנשבור לרמוז על הגאולה משא"כ כלי חרס ועיי' תשו' מהר"י געץ סי' נ"א: שם ט"ז סק"ו דהיינו הכנסת נ"ב עמג"א סי' תקנ"ד ס"ק י"ו: תקס"א מג"א ס"ב פעק הרמב"ם נ"ב עיי' תשובותי: שם במשנה אמרי' וכו' נ"ב משנה ה' פ"א דמע"ש: סי' תקס"ב מג"א ס"ק ט"ז ודוחק לחלק נ"ב לפע"ד אע"ג דלענין צדקה פסק מחבר הלכה כר' מאיר שבמרדכי מ"מ לענין תענית ע"כ מודה מהר"מ אב"א ס' אב"א גמרה. מסברא דטעמא של המרדכי משום דאמרי' אמירה לגבוה כמסירה המועלת להדיוט ואסמכתא נמי משכחת עכ"פ בהדיוט בבד"ח עסמ"ע סי' ר"ז ס"ק נ"ו וא"כ תינח בנדר שיתן דבר לגבוה דמשכת קנין המועיל בהדיוט כה"ג אבל להתענות דלא שייך בהדיוט בזה: האופן לית דין ולית דיין דשייך אסמכתא בזה ובזה נדחה ראית רי"ו מדאר"ט לא נתנה נזירות אלא להפלאה סנהדרי' כ"ה ע"א משמע דשייך אסמכתא גם בנדר ולק"מ דנזיר דומה לתענית ומודה בי' מהר"מ ואב"א גמרא דהך תשו' מהר"מ תייתי נמי בתשו' מיימוני לס' הפלאה תשו' מתחלת תשו' רב נטרונאי בר אהילאי וכו' ע"ש באורך ובסוף מייתי ראי' ממתני' נזיר י' ע"א אמר אמרה פרה וכו' א"ר יהודה וכו' ואומר פרה זו עלי קרבן וכו' ש"מ דנעשי' קרבן באסמחתא ע"ש ונ' מ"ט מייתי מקרבן דר' יהודה בסיפא ולא מנזירת דת"ק דב"ש וב"ה ברישא ותו קשי' סתירה ממשנה זו דליכא אסמכתא בנזירות אהא דר"ט פ' נ"ב הנ"ל, אע"כ צ"ל דת"ק דהך דאמרה פרה היינו ת"ק דפליג נמי אר"ט הנ"ל בנזיר ל"ב ע"ב ואנן כר"ע קיי"ל ומשו"ה מייתי מסיפא מדר' יהודה דאיהו הא אמר התם משם ר"ט לא נתנה נזירות אלא להפלאה ויש אסמכתא ואפ"ה ס"ל פרה הוה קרבן וע"כ הייני טעמא משום דבקרבן שייך כמסירה המועיל בהדיוט משא"כ בנזיר שהוא רק מניעה