ליקוטי חבר בן חיים ח לה

בה"ג לא נדחה ע"ש, עיי' מ"ש פנ"י עצמו סופ"ב דביצה דבכיבו לא אמרי' מתוך ע"ש בפנים וע"ש בק"נ שם שקורא תגר על תשו' דרכי נועם שמתיר: יהי' תקט"ו מג"א סק"ב שאין לו היתר אכילה אסור נ"ב וצ"ע תוס' מס' שבת מ"ה ע"ב ד"ה דאית בי' ביצה כו' ע"ש: סי' תקי"ח ט"ז סק"ו באיסור זית ס"ל דגם בדפנות נ"ב עיי' בשבת דף מ"ה ע"א רש"י ד"ה אלא מן הסמוך לה: סי' תקכ"ב מחבר ס"ב ואיש שהיו נ"ב ובמקום שיש עירוב מותר אפי' בשבת לכל אדם כן העלה נוב"י סי' י"א דלא כמג"א סי' ש"א ס"ק כ"ז: סי' תקכ"ז מג"א רה"ס שהוא איסור דאוריי' לא שרי ע"י מוגה לא שרי אלא ע"י: שם ובלא"ה דבריהם תמוה' וצריכי ישוב נ"ב זהו קו' מהרמ"ל שם לא הבנתי מה ענין תוס' לש"ס דפסחי' דהש"ס מיירי מאיסור מלאהה מי"ט לשבת ומשני צרכי שבת נעשים בי"ט וע"ז הוקשה להתוס' תינח משום איסור מלאכה די"ט ליכא איסורא עכ"פ האיך מותר לאכול בשבת דבר שלא הוכן מיום חול שהרי כתי' והכינו את אשר יביאו מיום ששי שהוא חול דוקא וע"ש תי' דבשול לא מקרי הכנה לענין זה וכיון דבפעולת הבשול אין איסור משום מלאכה שהרי צרכי שבת נעשי' ביו"ט מותר לאכל בשבת דמשום הכנה ליכא ואמנם למד"א הואיל לק"מ מהכנה דכיון דראוי' לי"ט ע"י אורחי' אמרי' יו"ט לעצמו הכין ומותר בשבת כמבואר: שם סק"א ואם קבל עליו שבת נ"ב ר"ל יו"ט ועיי' יעב"ץ ח"ב סי' קמ"ז: שם מג"א ס"ק י"ג לכך בשעת עירוב וזה לטעם ראשון נמחק והוגה לטעם שני אבל לטעם שני נמחק והוגה ראשון: שם ע"י עירוב וכו' נ"ב ועוד להתוס' ריש ביצה שהביא לעיל ס"א דס"ל כמד"א ל"א הואיל והיתר מלאכה מתום צורכי שבת נעשי' ביו"ט ופרש"י בפסחי' משום דקדושה א' היא וזה לא שייך אלא ביו"ט הסמוך ממש לשבת והעושה מלאכה ביום ה' לשבת חייב מלקות מן התורה: סי' תקכ"ח מג"א רה"ס וגם רבא לא הוגה רב: סי' תקל"א מחבר ס"ב אין מגלחין נ"ב עיי' תשובותי ועיי' יד דוד ר"פ ואלו מגלחין שהקשו בתשובה מ"ט אין מגלחין בעי"ט אחרון שלא יכנס ליו"ט או לשבת כשהוא מניין לפע"ד לא התיר' אלא כעין אנשי משמר שהניוול מטעם אחר ע"כ שמחת יו"ח או כבוד שבת דוחה אותו וכן בט"ב אבל הכא שאוסר גלות משום כבוד יו"ט א"כ הייני כבודו שנכנס לי"ט אחרון בלי גילוח והמצוה אינו ניוול לי"ט וק"ל: סי' תקל"ח מג"א סק"ב והי' לבנו נ"ב הייני לפירוש' מס' כתובות ל"ב ע"א דלר"מ נמי אסור לו לעולם וא"כ מדנקט ר' יהודה עולמית ש"מ להוסיף דגם לבנו אסור: תקל"ט מג"א סק"ה הקשה בסמ"ע נ"ב אדלקמן סס"י תקמ"ה הק' כן ולולי דמסתפינא הי' נלע"ד דהתם בח"מ סי' ה' היא ממרדכי בב"ק סי' קמ"ט ודקדק לומר בבית הכנסת ר"ל לבטל התפלה על סירובו כמו שרמז סמ"ע סי' י"א ס"ק י"ז וזה אין עושין בניסן ותשרי אבל לקבול בב"ד אפי' בהש"מ עושים ועיי' לעיל חס"י נ"ו: סי' תקמ"ה מג"א סק"ב הייני משיט"א נ"ב לאפוקי כתיבת שארי לשונות של אומות דלרוב הפוסקי' הוי דאוריי' עיי' מג"א לעיל סי ש"מ סק"י וק"ל ומ"ש בסי' זה בשם ספר תורת אדם טעו הטועים ויחסו להרמב"ן וליתא אלא צ"ל בס' תולדת אדם וחוה סי' נ"ד ע"ש ופליג עליו הב"י וד"מ בסי' זה: סי' תקנ"א מחבר ס"א לשתמיט מני' נ"ב כיון דאתחזק ג' זמני' דה' דברי' ארעו בט"ב לית בי' משום לא תעיננו: שם בהגה בגדי שבת נ"ב אבל אסורי' לספר בשבוע שחל ט"ב כ"כ א"ר ע"ש ס"ק כ"ח: שם מג"א סק"ב וכ"מ בגמ' נ"ב דומי' דאדר ול"נ דאין ראי' דהתם הימים שבין פורים לפסח מוטלים בין ב' י"ט עיי' ס' זו במס' תענית י"ח ע"א וחגיגה י"ח י"ח ע"א אבל הכא כיון שעברו ימי צער ומכ"ש אחר ט"ו באב הלא הי' י"ט לישראל כט"ו באב ואתי' י"ט ואפסקי' נסו יגון ואנחה וששון ושמחה ישיגו: ובירושלמי סוף תענית בפסקא והובקעה העיר ע"ש יעשה זה ראש לחשבונו ע"ש מ"ש סמך למנהג שמיום ט"ב ואילך מתחיל חודש אחר ואנחנו קורין לו חודש מנחם, ויותר נ"ל הא דאדר החודש כלו בשמחה הוא משום דיום ט"ו אדר הו תחלת יום שלשים ששואלים ודורשי' לפני הפסח נמצא ימי פורים ופסח חבוקים זה בזה וזה לא שייך באב נלע"ד אתת בעזה"י: שם מג"א ס"ק י"ד אין רגילין לספר בכל שבועה נ"ב ואין ניכר האבילות אם יסתפר בכל שבת דבלא"ה אין מסתפרין אלא בע"ש כנלע"ד ומ"מ נ"ל דגידול שערות הזקן שבזה"ז שהוא ניוול גדול מאוד יש לדונו כמי שתכפהו אביליו לקמן סעי' ט"ו ואם יצרף לזה שום קולא כגון להכניס ולהוציא תינוק שבמג"א לעיל סק"ג יש להקל קצת מריבוי שערותיו: