ליקוטי חבר בן חיים ח לד

שם מג"א סק"ו דרך הלוכו לארגז נמחק ונ"ב לאורכו כצ"ל: שם באוס"ק משום קוצר מיירי בדג וכו' נ"ב צ"ע בשבת ק"ח ע"א דהיכי דאינו במקום רביתי' לא שייך עוקר דבר מגדולו וא"כ בספל של מים בודאי איני רביתי' אלא בנוטלו מן הים ממש ועיי' בש"ס היטב דוק ותמצא דברי היש"ש נכונים: סי' תצ"ח מחבר ס"א אין מראין סכין וכו' נ"ב בשבות יעקב רצה לאסור לשחוט בהמת גוי דהרי נו"נ וודאי יאכל ממנו אפ"ה כיון דמשולחן גבוה קא זכי הוה בכלל לכם ולא לגבוה ה"נ כיון דמנכרי קא קונים הבשר הו"ל לכם ולא לנכרים הואיל ואי מזדמן לי' שררה שיקח כל הבהמה ולא יתן לישראל כלום ע"ש ונב"י קמא תאו"ח סי' כ"ט כ' שמשיטת תוס' ביצה כ"א ע"א ד"ה חזינן מוכח דשרי ע"ש, ולא שת לבו לתרץ הך דנו"נ ונ"ל דלק"מ מנו"נ דשאני התם שגם אחר שחיטה עסורי' להדיוט עד אחר זריקה עמ"ש תוס' שבת כ"ד א"ב ד"ה לפי וכו' ולר"י נראה וכו' ע"ש ומ"מ ראיתו של נב"י מתוס' ביצה הנ"ל יש לדחות דהתם כיון שבשכר טרחות אפיתו ובשול יהבי' לתנוק נמצא הו"ל כמו שותף עם הנכרי בעיסה או בבהמה שהרי בשכר פעולתו יש לו לישראל חלק ושותפות בגוף הדבר ולפ"ז מה שנוהגים בכל גלילותינו שישראל השוחט נוטל לעולם מהטבח הכרכשתא בטרחתו א"כ ה"ל כשותף עם הגוי וגם אפי' יזדמן שררה ויתן להשר הבהמה כולה מ"מ הכרכשתא שייך להשוחט א"כ מותר לשחוט לגוי ביו"ט ומנהג ישראל תורה היא: שם מג"א ס"ק ט"ז יש לה חזקה זו נ"ב יש לחלק עוף הזה היה לו חזקת היתר שחיטה משא"כ עגל שנולד היום ועיי' ספ"ק דעירוכין: שם ס"ק כ"ז מ"א כקמח מקרי ל"ח נ"ב עמ"ש לעיל על הגליון סי' ש"י במג"א סק"פ: שם ט"ז סקכ"א בד"ה ועדיין צריך צ"ב וכו' האיסור במקום אחד בפ"ע נ"ב והא דלא חיישי' כן באמת ה"ט משום דקיי"ל לח בלח יש בילה עיי' ר"ה י"ג ע"ב ומיהו בחו"י סי' ק"ב הקשה מש"ס מכות ד' ע"א ג' לוגין שנפל לים הגדול וכו' ע"ש ואמנם בריטב"א בשם הראב"ד כ' שם דדוקא במי ים שהם מלוחים לא מתערב יפה משא"כ לח בלח בעלמא: תק"א מג"א ס"ק י"ב דמוקצה אסור נ"ב עיי' לעיל סי' שכ"ה סק"ט ועיי' חי' רשב"א שבת כ"ט ע"א: תק"ב מג"א סק"ח לא זכר מ"ש נ"ב מתוס' ד"ה ולמה וכו' והאור תחת אוירן כצ"ל: שם סק"ט פ"ק דסוכה נ"ב עיי' ק"נ פ"ק דסוכה סי' ל"ג דברי' כנים וכ"כ בתשובותי: סי' תק"ה מג"א סק"ג לחליבה כ"כ בהדי' הר"ן נ"ב בארתי בחי' ריש מס' ביצה ע"ש: שם ד"ה ומ"ש ביש"ש בסימני' דאסור נ"ב פי' דמותר ביומו ומכ"ש בשבת שאחריו אבל נחלב בשבת דאסור ליומו אסור גם ביו"ט שלאחריו וכ"כ להדי' שם א"כ לדידן דביו"ט אסור ליומו אסור בשבת שלאחר יו"ט עיי' מג"א סס"ק זה אבל נחלבה ביו"ט א' שחל ביום ה' מותרין בשבת שלאחר יו"ט ויש להתיר אפי' להכינה בע"ש שהוא יו"ט ב' ולבשלה לצורך שבת אע"ג דביומא אסורה משום חומרא הואיל ונחלבה בי"ט ראשון מ"מ אינו אלא חומרא והותרה ליום ב' לצורך קצת ע"כ מותר להכינה לשבת ג"כ: שם מג"א סק"ג ולכן בבהמה וכו' נ"ב וכמ"ש מהרש"א ריש ביצה צ"ל דוקא של ישראל דשייך מוקצה אע"ג דמוקצה מותר מ"מ נולד ממנו אסור אבל בשל גוי דלא שייך מוקצה מותר אפי' הנולד ממנו מיהו הר"ן שם ובפ' חביות לא תלה זה במוקצה אלא הנולד מהעומד לחליבה אסור וא"כ אין לסמוך על מג"א בזה: תק"ו מחבר ס"ג בהגה מן המשייר חלה ומותר לאכול נמחק תיבת לאכול ומוגה אפי' וכו': מג"א סק"ח לכן נ"ל דאין להם תקנה נ"ב מהריעב"ץ ח"א סי' קל"ג הורה לשייר ולתנה לכהן קטן או לבהמת גדול או לבטלה ברוב ולהאכילה לזר ע"ש: שם סק"י משום איסור חמץ נ"ב צ"ע הא באמת הקשה תוס' שם קו' זו הא אפשר למיפלג בלישה ותי' משום תיקן חלה פי' אם תחמיץ תפסיד החלה אבל לא משום איסר שיחמיץ דרביעא עלה ודברי ב"ח מוכרחים מהתוס' דאפי' לר"ש דחמץ אחר הפסח מותר מ"מ אסור מדרבנן אפי' היכי דאונס ונמצא תפסיד החלה ומכ"ש דאפשר דאתי' כר' יהודה דחמץ אחר הפסח אסור מן התורה ואפי' אופה בז' של פסח יש כאן תיקון חלה: סי' תק"ז מג"א סק"ד הי' לו חולה הי' נ"ב ולזה נתכוון ה"ה רפ"ב מה"ל יו"ט ולח"מ ומ"ל שם לא עמדו בזה ועיי' לקמן סי' תקי"ג ס"ק ט"ו: סק"ט מג"א ס"ק ט"ו אבל אסור לאכול וכו' נ"ב והן הנה דברי מהרש"א בגמ' ל"א ע"א: סי' תקי"א מחבר ס"ב מותר להחם ביו"נו נ"ב ולהחם מקום ביו"ט עיי' תשובותי: סי' תקי"ג מג"א סק"ח וכ"כ החנוך נ"ב סי' רצ"ח: סי תקי"ד מג"א סק"ד משום מוגמר נ"ב עיי' פנ"י מס' שבת ל"ט ע"ב כ' לדחות סברת מג"א אבל סברת